הדברים הם סופיים. אולי זה מאכזב לגלות זאת אבל זוהי הבנה שכאשר חווים אותה לעומק משחררת אותנו מאשליית הנצחיות של הדברים ושל עצמנו, זו שגורמת לנו להיות שאננים, לא קשובים ולא ברגע הזה. כשאנחנו מגלים שהדברים הם סופיים זה לא מוריד מיופיים או מייחודם, אלא מאפשר לנו בפשטות לתחום אותם במסגרת, ובתוך המסגרת יש לנו חופש לחיות את החיים במלוא עומקם.

אני נודד כל חיי. נדודים חיצוניים בין מדינות, יבשות, ערים ודירות. האמנות דורשת נוודות. היצירה דורשת חופש תנועה, ובניגוד למה שקראתי וחקרתי – עבורי ובאופן חסר ערעור – היצירה היא מימד, עולם נפרד שקיים ללא קשר אלינו. מימד עצמאי שקיים והיה קיים לפנינו ויהיה קיים אחרינו, ואין לו שום תלות בנו אלא להיפך. על חייו של יוצר, על מקורות ההשראה ליצירה ועל שלושת התנאים ההכרחיים (אך לא היחידים) בפעולת היצירה.

סוד כל הדתות הוא המסתורין, ההתקדשות והחניכה הרוחנית לקראת מה שהוא מֵעֵבר לצורה, מֵעֵבר לשם ולתואר דרך הצורות, הכלים והשפות. הסוד העמוק מכולם הוא אינסופיות האל, אחדותו, ייחודו, המקום שבו הרִיק והיש אחוּזים. צעיפי ההכרה והתודעה עוטפים בו-בזמן את הסוד, מכסים עליו ומובילים אליו. כאלה הן הדתות כולן – צעיפיהם של סודות האל. על פי ספרות הסוד הקדומה של היהדות, האל יושב בהיכל השביעי מתוך שבעה היכלות. על פי ספר יצירה, המבנה הארכיטקטוני של ההיכלות הוא קונצנטרי. הם כשבעה עיגולים והיכל קודש מכַוֵון באמצע, בדיוק כפי שתיארה אותם הקדושה תרזה מאווילה.

התפתחות היא הדרך שבה האדם חווה את החיים ומגיב אליהם, סוג של משקפיים המיוחדות רק לו והן כוללות את מגוון היכולות, התכונות והחוויות שעיצבו אותו עד לרגע הזה. הדרכים ללמידה הן מגוונות ושונות מאדם לאדם ומתקופה לתקופה. הבסיס הוא זהה ומקורו בתחילת החיים, ברחם ובשנים הראשונות, זוהי הדרך שבה הגירויים השונים מוטבעים על מערכת החושים שלנו.

האם מנהיגים אמורים לתרגל מדיטציה? האם הם אמורים להיות אנשים רוחניים? בשנות ה-60 נסעו לבורמה דוד בן גוריון ויצחק נבון, שהיה באותם ימים עוזרו האישי ומאוחר יותר נשיא ישראל החמישי. לא מעט ביקורת הופנתה אליהם באותם ימים על שהעזו "לנטוש" מדינה צעירה לצורך התבודדות במנזר הרחק מקשיי היומיום. בבורמה של אותם ימים לעומת זאת, היה זה דבר מקובל שמנהיג פורש לתרגול מדיטציה בכל יום.

מאז ומעולם ניסה האדם להבין את עצמו ולהכניס מעט סדר והיגיון בנפש המעורפלת. האדם הוא מעין פסיפס ייחודי הבנוי בהתאם לתבנית מסוימת. אחת העתיקות ביותר שנמצאה בחפירות ברחבי העולם היא קלפי הטארוט. אליזבט הייך מציעה דרך קריאה חדשה ומשמעות חדשה לקלפי הטארוט כנתיב של התפתחות עצמית.

בטבע הכול שר, הכול חי, כל ברייה מפיקה תנודות המתפשטות כמו גלים של מוזיקה. המוזיקה היא החמצן של הנפש ושל התודעה. באמצעות המוזיקה הנפש קורמת עור וגידים במרחב הפיזי, על פני האדמה. כולם מאזינים למוזיקה, אבל ניתן ללמוד להאזין לה בצורה מיוחדת המפעילה בנו את המרכזים הרוחניים, ואז אנו מקרינים אותה אל החלל, ומתעלים, מזדככים, מיטהרים ואפילו מיישבים את בעיותינו.

רומי היה מלומד, מורה ודרשן אסלאמי כאשר פגש את הדרוויש הנודד שמשׂי טַבּריז, שטלטל אותו עד ליבת הווייתו. רומי, מלא בהשראה ובו בזמן מוטרד עמוקות מהפגישה עם חבר שכזה, ובהמשך מתוסכל עקב היעלמותו, נדחף כמעט בעל כורחו, ליצור את שירי האהבה שלו לחבר האלוהי.