חיינו מלאים בטקסים, גם השקיעה היא טקס שמתרחש אחת ליום | תמונה: מוחמד נוהש / unsplash

על טקסים וריטואלים בחיי האדם

כבני אדם חיינו מלאים בטקסים, גם ברמה האישית, אך בעיקר ברמה החברתית, טקסים הם רגעים מיוחדים שבהם אנו יכולים לפגוש את עצמנו מחדש ולהתבונן על השינויים שחלו בנו מהפעם הקודמת. כעת מתחילה למשל שנה עברית חדשה, וזה יכול להיות עבורנו רגע בדיוק כזה. אך מהו כוחם האמיתי של הטקסים, ולמה הם מהווים חלק חשוב כל כך בכל הדתות?

בין אם אנו יהודים, נוצרים, או בודהיסטים, ודווקא בחברה המערבית של ימינו, כאשר נדמה שהדברים איבדו את העומק הקמאי שלהם, אנו יכולים לעצור לרגע ולנסות להרהר על המשמעות העמוקה של הדברים שאנו עושים ועל המטרה שטקס זה או אחר נועד למלא. פעמים רבות קורה שעם הזמן האנשים שוכחים את המשמעות הפנימית של הטקס ומבצעים את הדברים רק באופן חיצוני.

"מנהג יכול להפוך לשגרתי, טקס יכול להפוך לריק מתוכן עבור אנשים מסוימים ויכול אף להפוך בסופו של דבר לחסר משמעות מבחינתם".

Rituals in psychotherapy – transition and continuity, Onno van der Hart

ון דר הארט כותב גם על יחסה של החברה המודרנית לטקסים:

"נראה שישנה נטייה מסוימת בחברה המודרנית, ובייחוד בקרב הסוציולוגים, להניח שלטקסים אין עוד משמעות בחייו של האדם…

בזמן שהחברה המערבית התקדמה, היא גם הפכה חילונית יותר והמגע עם הקדושה הלך ופחת… האינדיוידואליות של "דור האני"… הובילה גם לשוני רב שנולד מהחיפוש העיקש אחר ההבדלים בין האחד לשני, תהליך שהרחיק אותנו מההקשרים הרוחניים שסופקו קודם לכן על ידי המשפחה, השבט, או הקהילה. פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו לבד בהתמודדות עם השינויים המתרחשים בחיינו. סולון ת. קימבלה כתב על כך: יתכן שחלק ממחלות הנפש שבהן אנו פוגשים נובעות מכך שיותר ויותר בני אדם נאלצים לבצע את המעברים בחייהם לבדם ועם מערכת אישית של סמלים".

מאין נולדו הטקסים, וכיצד הם הפכו לחלק כה חשוב מתרבויות רבות בעולם כולו? תשובה אחת אפשרית היא שזהו תוצר ישיר של התבוננות בעולם שסביבנו. כשאנו מתבוננים בטבע, אנו מגלים שהוא רווי בטקסים: הזריחה, השקיעה, נשירת העלים מן העצים, לבלוב העצים מחדש, גשם, שמש, ליקוי חמה וליקוי ירח. הכל סביבנו נמצא בתנועה מתמדת. תנועה זו אינה ישרה ורציפה, אלא בעלת עליות וירידות ונקודות שיא.

כשמתבוננים בטבע מגלים שהוא רווי בטקסים | תמונה: מוט רודהיבר / unsplash

אם החיים הם בעלי משך, זמן שיש לו התחלה וסוף, הרי שזמן זה הוא בעל קצב מסוים והוא אינו מונוטוני, ממש כמו במוסיקה. במהלך החיים הקצב משתנה: לפעמים הוא מהיר יותר ולפעמים הוא איטי, לפעמים אנחנו מרגישים שהחיים 'בורחים' לנו ולפעמים שהם משעממים ואיטיים. השינויים בקצב הם המקצב של החיים, אותו המרחב שבין רגע שיא אחד למשנהו. רגעי השיא הללו הם ההדגשות, רגעים שבהם יש שינוי משמעותי באינטנסיביות, ואנו מרגישים עומק אחר בדברים. בחייו של האדם הטקסים היוו מאז ומתמיד רגע של הפסקה וניתוק מחיי היומיום, רגע של שיא, רגע שבו אפשר לעצור ולהיזכר בדברים החשובים באמת. דוגמא לכך אנו מוצאים גם בדיבר "זכור את יום השבת לקודשו":

"מכאן שכל יהודי חייב להפסיק את תהליך הבנין והיצירה ביום השביעי, לא רק כדי שינוח מעמלו, אלא כדי שיכיר את התכלית העליונה של הימצאות הקדוש ברוך הוא בעולם, ויֵדע לאן הוא הולך על-פי הדרך שהתוותה לו התורה. משל לאדם ההולך בתוך יער ונעצר מדי פעם בפעם, כדי לבחון האם הוא הולך בדרך הנכונה. כך השבת ניתנה, כדי שניעצר ונבדוק את הליכותינו, האם אנו בכיוון הראוי והנכון".

מתוך "במעגלי החיים", הרב יונה מצגר ונחום לנגטל

כוחם של הטקסים, אם כן, הוא ממש באותה החזרתיות, בזמנים קבועים, המאפשרת לנו לחוות שוב ושוב את אותה החוויה, כאשר בכל פעם היא פוגשת אותנו שונים ומאפשרת לנו להבינה מנקודת מבט חדשה וברמת עומק גדולה יותר. ראשיתו של הטקס היא כבר בהכנה אליו ובהתרגשות המתגברת לקראתו. אולי התיאור אשר ממחיש בצורה הטובה ביותר את תפקידם של הטקסים הוא זה אשר נמצא בספר "הנסיך הקטן", מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, בדבריו הפשוטים והמוחשיים כל כך של השועל לנסיך הקטן:

"מוטב לשוב יום יום באותה שעה. אם תשוב, למשל, בשעה הרביעית אחר הצהריים, אתחיל להיות מאושר עוד בשעה השלישית. ככל שתקרב שעת הפגישה ארגיש עצמי מאושר יותר. ובהגיע השעה הרביעית אתחיל להתרגש ולדאוג… אך אם תבוא בכל שעה שתהיה, לא אדע לעולם אימתי עלי להתכונן בלבי… כי גם בעניין זה יפה כוחם של טקסים קבועים.

מה זה טקס? שאל הנסיך הקטן.

גם זה מן הדברים שהוזנחו יתר על המידה – ענה השועל – והרי זהו מעשה המבדיל יום אחד מכל יתר הימים ומייחד שעה אחת מכל השעות האחרות…"

מתוך הנסיך הקטן, אנטואן דה סנט-אכזופרי


מלבד כל זאת, לטקסים יש גם תפקיד חברתי מובהק, הם מהווים רגע של מפגש, רגע של הפרייה הדדית, הקניית מוסר ונורמות חברתיות ואף יצירת רגש והקשר משותפים:

"האופן שבו מצב רוח קולקטיבי של התרגשות משתלט על המשתתפים בטקס… כמעט באורח פלא… הטקסים, אם כך, הם טכניקות גופניות אשר מיועדות לשנות את מערכת היחסים שלנו עם העולם".

Thinking through rituals, Kevin Schilbrack

והנה מה שאומרים בק ומטריק על ההבדל שבין חיי היומיום שלנו לבין הטקסים:

"על מנת לשאוב את הכוח הגלום בטקס מסוים, עליו לעמוד, באופן מסוים, מעל לחיי היומיום שלנו. אין זה עניין שבשגרה עבורנו למקד כל כך הרבה אנרגיה ותשומת לב בפעולות השגרתיות ובמשימות הרגילות של חיינו… פעמים רבות אנו הופכים טרודים בספקות, בפחדים ובכאב שאנו חווים בחיים. דברים אלו עלולים לבודד אותנו, עד כדי כך שנאבד אפילו את הקשר עם הקצב שמנחה את חיינו ואת המעברים שכולנו חולקים כבני אדם על פני כדור הארץ. מרטין היידגר כינה מצב זה כ'שכחה של קיומנו'.

מאידך, קיים גם המצב של "מודעות לקיומנו", מצב שבו אנו הופכים ערים ומודעים לגמרי לכך שאנו היוצרים של חיינו. הטקס מספק לנו אפשרות לקחת אחריות על חיינו באמצעות השימוש בתהליך מטאפורי. במהלך מאורע חשוב או טקס כלשהו, אנו יכולים להסיט לרגע את המיקוד מהפרטים הקטנים של חיי היומיום, לאופן שבו החוויה מתאימה לתכנית הגדולה של חיינו".

The art of ritual, Beck & Metrick

בספר סוד הסודות, אל-ג'ילאני עוסק רבות במשמעות הפנימית של הטקסים והפולחן הדתי הנהוגים באסלאם, ומדגיש את החשיבות של העבודה במימד הלב, אותו מקום פנימי עמוק הנקרא בערבית סִּר (שפירושו סוד). כך למשל הוא מתאר את המשמעות הפנימית של כל אחד מהשלבים של העלייה לרגל למכה, אותה הוא מקביל לעלייה לרגל הפנימית אל מהות הלב (ראו בפרק 18).

דבריו של אל-ג'ילאני, אשר נכתבו לאנשים בעלי הקשר תרבותי־דתי אסלאמי, יכולים לעורר גם אותנו לדרך ההסתכלות האופיינית לו, כאשר אנו הולכים אל מעבר להקשר זה ומתייחסים למהות של דבריו.

נוכל גם אנחנו לעשות את אותו הדבר ולחפש את המשמעות הפנימית של הטקס שבו אנו משתתפים, אם זו למשל ארוחת חג משפחתית, מה הרגע הזה מייצג עבורי? איזה מעבר אני רוצה לעשות דרכו בחיים שלי? אם נעניק לטקסים האלה את המשמעות הפנימית, הם יכולים להפוך מ'עוד רגעים' לרגעים מכוננים של מעבר, ממש כמו ההבדל בין נשימה שטחית לנשימה עמוקה שמחייה את הגוף כולו ומזרימה חיים (משמעות) לתאים.


שבוע הספר
ספר החיים והמתים הטיבטי סוגיאל רינפוצ'ה

ספר החיים והמתים הטיבטי

סוגיאל רינפוצה

שבוע הספר
הפרדס מאת רומי

הפרדס

ג׳לאל א-דין רומי

שבוע הספר
סוד הסודות

סוד הסודות

אל-ג'ילאני

שבוע הספר

    תגובות גולשים

  1. אסף תודה על מאמר מרתק וחשוב במיוחד בימים אלו לקראת החגים כשעבור רבים הטקסים חסרי משמעות. יש כאן הזמנה להפוך את הימים הללו לבעלי ערך ולצקת לתוכם משמעות.
    תודה

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *