בפרק זה של הפודקאסט "סימני דרך", שוחחנו על נקודות מבט מרתקות ומרגשות על הורות, הריון ולידה. יחד עם מירב שרייבר, מטפלת בקונסטלציה משפחתית ובתנועה, חקרנו את הנושא של "החינוך שמתחיל לפני הלידה", דרך התובנות של אומרם מיכאל איבנהוב, כפי שכתב בספרו המעמיק בנושא.
החינוך שמתחיל עוד לפני שאנחנו קיימים
אומרם מיכאל איבנהוב מביא בספרו גישה מרעננת וייחודית: החינוך, למעשה, מתחיל עוד לפני ההתעברות. הוא מדגיש שהמחשבות, הרגשות והכוונות של ההורים בשלב הזה משפיעות על הילד שעתיד להצטרף למשפחה. עבור הורים רבים, הרעיון הזה נראה כמעט מהפכני – האפשרות להשפיע על דמותו של הילד עוד לפני שהוא נולד. אבל לפי איבנהוב, זו איננה רק אמונה אלא גם אחריות.
עבודה פנימית כהכנה ללידה
איבנהוב מציע להורים לעשות על עצמם עבודה פנימית, להעמיק לתוך עצמם ולנקות חסמים רגשיים, טראומות ותבניות משפחתיות שהם נושאים. כפי שמירב הסבירה במהלך השיחה, המטרה היא ליצור "קרקע פוריה" – לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הרגשי והרוחני, שבה הזרעון והביצית יוכלו להתאחד ולהפוך ליצירה אנושית שלמה ובריאה.
מחרב שיתפה גם איך היא רואה, דרך עבודתה הטיפולית, את ההשפעה של זיכרונות לא מודעים מתקופות טרום-לידה, היריון ולידה על חייהם של אנשים מבוגרים. היא מתארת מצבים שבהם דפוסים משפחתיים מועברים לדור הבא – לא מתוך כוונה רעה, אלא כחלק בלתי מודע ממסע החיים.
האפיגנטיקה ומעגלי ההשפעה הבין-דוריים
הספר נוגע גם בקשר בין התפתחות אישית לאפיגנטיקה – התחום שחוקר כיצד גורמים סביבתיים משפיעים על ביטוי גנטי. איבנהוב טוען שההורים יכולים, במידה רבה, לעצב את הגורל הביולוגי והרגשי של הילד דרך המחשבות, הרגשות והפעולות שלהם בתקופות מכריעות שלפני ואחרי ההתעברות.
מירב תיארה כיצד בעבודה עם קונסטלציה משפחתית ניתן לראות עד כמה טראומות ושמחות משפחתיות משתרשות ברמות העמוקות ביותר ומשפיעות על דורות קדימה. היכולת לזהות, להבין ולעבוד עם המטען הזה – גם כחלק מעבודת ההכנה להורות וגם בתהליך ההתפתחות ההורי – היא המפתח לשחרור וליצירת דור חדש בריא יותר.
היריון: לא רק יצירה פיזית, אלא גם רוחנית
תשעת חודשי ההיריון הם לא רק זמן שבו מתפתח הגוף הפיזי של התינוק. איבנהוב מדבר על כך שזהו גם זמן של יצירה רגשית ורוחנית. הוא מדגיש את חשיבות המחשבות של האם במהלך ההיריון – עד כמה הן משפיעות על הכימיה של גופה, ועל התנאים שבהם העובר מתפתח.
בשיחה, מירב וטליה הביאו דוגמאות מחוויות אישיות ומחקריות: כאשר האם נמצאת במתח או בחרדה הדבר משפיע על הכימיה של גופה, מה שעלול להותיר חותם על עוברה. ההשפעה היא לא רק פיזיולוגית אלא גם רגשית ורוחנית – מסע של בריאה הדדית שבו גם האם וגם הילד משתנים ומתעצבים יחד.
החיבור בין העולם הפנימי לחיצוני
החיבור בין הפנימי לחיצוני נוגע גם במעבר אל הלידה עצמה. הרגע שבו התינוק מגיח לעולם הוא רגע של מעבר בין עולמות, רגע של פתיחות מוחלטת של האם ושל יצירת קשר ראשוני עם הילד. בשיחה הוזכר עד כמה חשוב להבטיח תנאים תומכים ורכים בלידה, כאלו שמכבדים את המסתורין שבמעבר הזה ואת הצורך של האם והתינוק בחום, תמיכה ואהבה.
תפקיד ההורים: לגלות, לא ללמד
אחת התובנות המרכזיות של הספר היא שהורות היא לא "חינוך" במובן המסורתי של המילה, אלא "להוציא החוצה" – היכולת לגלות את מה שכבר טמון בילד ולעזור לו להביא זאת לידי ביטוי. כפי שמירב ניסחה זאת בשיחה, המטרה היא לדוג מתוכו את הפנינים, ולא להעמיס עליו את הציפיות והאמונות של ההורים.
השאיפה היא לא לדחוף לתוך הילד ערכים ותכנים, אלא ליצור עבורו סביבה שבה הוא יכול לגלות את עצמו, את היכולות שלו ואת המסע שהוא כאן להגשים. הילד הוא לא קופסה ריקה שצריך למלא, אלא ישות שלמה שמחכה להזדמנות לפרוח.
מקום לחמלה ולאי שלמות
במהלך השיחה עלתה החשיבות של חמלה עצמית בתהליך ההורות. בעידן שבו הדרישות מהורים – ובעיקר מאימהות – הן כה רבות, יש חשיבות להזכיר לעצמנו שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו. איבנהוב מדבר על כך שאין צורך שנעשה הכול "מושלם", עצם הרצון, הכוונה והשאיפה להיות הורים טובים יוצרים שינוי.
חמלה עצמית מאפשרת לנו לקבל את חוסר השלמות שבנו כהורים ולהמשיך לשאוף להיטיב עבור עצמנו ועבור ילדינו.
לידה: רגע של שערים
הלידה עצמה היא רגע של סוד ושל קדושה. מירב תיארה אותה כרגע שבו עולמות נפגשים, שבו האם נדרשת לפתיחות מוחלטת ולאמון באנרגיות החיים. זהו גם רגע שבו התינוק מביא איתו ידע פנימי ואינטואיציה על החיים, ידע שמתחיל להיחשף במפגש הראשוני עם העולם.
טליה הוסיפה מניסיונה האישי איך רגעי הלידה של בנותיה לא רק עיצבו אותן, אלא גם היוו ריפוי עבור עצמה – הזדמנות להתחבר מחדש ללידה שלה ולעבור תהליך של התחדשות.
אחריות, אהבה ופליאה
החינוך שמתחיל לפני הלידה הוא מסע מרגש של אחריות, אהבה ופליאה. זהו מסע שבו ההורים לא רק מביאים ילד לעולם, אלא גם מתפתחים בעצמם, לומדים על עצמם ומשתנים יחד עם הילד. כפי שאיבנהוב מציין, ההורות היא לא רק תפקיד – היא יצירה של עולם חדש, שמלא באפשרויות ובפוטנציאל.
לסיום, הוא מזמין אותנו, ההורים, לשמר את תחושת הפליאה, גם ביחס לילדינו וגם ביחס לעצמנו. כי הפליאה היא המנוע שדוחף את המסע הזה קדימה.
הוספת תגובה