החיים הם שרשרת קצבית בלתי פוסקת של שאיפה ונשיפה | תמונה: ציור של הודי מתרגל יוגה משנת 1850 לערך, מתוך Wellcome Collection

הטעות הגדולה ביותר שלנו היא שאיננו יודעים לנשום

האדם המודרני אינו יודע כיצד לנשום! התוצאה של תנאי החיים הלא טבעיים שלנו, בדירות שנמצאות בערים גדולות, בבתי־חרושת ובמשרדים צפופים, היא שאנו שוכחים את הקצב העתיק של הנשימה. חיי הרגש העצורים שלנו, וההתנדנדות המתמדת בין תשוקה לפחד חונקת אותנו, ואיננו מעיזים – פשוטו כמשמעו – לנשום עמוק. קטע מתוך יוגה ובריאות.

ביום השביעי לשהותי ביער בצ’יטורי למדתי מהי האמת הגדולה ביותר של ההאתה־יוגה. אך שבע שנים לאחר מכן, כאשר התבוננתי באורח החיים של אחיי האירופאים, ראיתי שנשימתם שטחית וקצרה ותואמת לצורת חיים מהדרגה הנמוכה ביותר.

כתבי הקודש מלמדים שאדם בלא נשימה אינו אלא גוש עפר חסר חיים, כי אלוהים יצר את האדם מן האדמה והפיח בו רוח חיים. בנשימה זו התעורר האדם לחיים.

פילוסופיית הוודנטה אומרת את אותו הדבר, בהכריזה: “אין חיים עלי אדמות ללא נשימה”.

חיים משמעם קצב! תינוק שזה עתה נולד משתלב במקצב החיים החל מנשימתו הראשונה ומתחיל לחוש את זרם החיים הפועם בקרבו. עם כל שאיפה ונשיפה הוא מתחיל לחוות את זרימת החיים בפאזות חיוביות ושליליות שפועמות בו לסירוגין, כמו בזרם חליפין. החיים הם שרשרת קצבית בלתי פוסקת של שאיפה ונשיפה, פנימה והחוצה, עד שהאדם בנשיפתו האחרונה ‘מוציא’ את נשמתו וסוגר את החוליה האחרונה של השרשרת.

גופנו נושא מקדמת דנא את אותם ארבעה יסודות בסיסיים וגם מזוננו מחולק באותו האופן בהתאמה. אבות אבותינו אמרו: “נוצרנו מאדמה, ולכן אנו אוכלים מזון מוצק. לשו אותנו עם מים, לכן אנו שותים נוזלים. התודעה מעניקה משמעות לאותו גוש חסר חיים, ולכן אנו נושמים אוויר. ובעזרת האש אלוהית הרוח מחייה את ההרכב הזה, כדי שיהפוך לאדם”. אנחנו יכולים לחיות במשך שבועות ללא מזון מוצק ובמשך ימים אחדים ללא מים. אבל בלי אוויר נוכל לשרוד רק במשך כמה דקות. דבר זה מעיד על הקשר ההדוק שבין החיים לנשימה, ושהנשימה היא התפקוד הביולוגי החשוב ביותר של האורגניזם. כל פעולה נוספת של הגוף קשורה באופן הדוק בנשימה. יש לה השפעה מכרעת על מצב הבריאות והרוח שלנו ואפילו על אריכות ימינו.

לפי הפילוסופיה ההודית, לכל אדם יש מספר מסוים של נשימות בכל גלגול חיים. אדם שנושם בחיפזון מת מהר יותר, כי אין ביכולתו לנשום מספר רב יותר של נשימות מאלו שהוקצבו לו. לעומת זאת, מי שחי בשקט ושלווה, מי שנושם לאיטו ומנהל את ענייני בריאותו בתבונה, נהנה מחיים ארוכים. אנשים מהמזרח אינם מתרגשים בקלות, כי בחוכמתם הם מבקשים להשתמש בחייהם עלי אדמות לצורך התקדמות רוחנית. הם מנידים את ראשם כשהם רואים כיצד אחיהם מהמערב מקצרים את חייהם, אותה מתנה אלוהית, על ידי פעילות קדחתנית שמביאה לנשימה חפוזה ושטחית.

האדם המודרני אינו יודע כיצד לנשום! התוצאה של תנאי החיים הלא טבעיים שלנו, בדירות שנמצאות בערים גדולות, בבתי־חרושת ובמשרדים צפופים, היא שאנו שוכחים את הקצב העתיק של הנשימה.

האדם המודרני אינו יודע כיצד לנשום! התוצאה של תנאי החיים הלא טבעיים שלנו, בדירות שנמצאות בערים גדולות, בבתי־חרושת ובמשרדים צפופים, היא שאנו שוכחים את הקצב העתיק של הנשימה. חיי הרגש העצורים שלנו, וההתנדנדות המתמדת בין תשוקה לפחד חונקת אותנו, ואיננו מעיזים – פשוטו כמשמעו – לנשום עמוק. הנשימה הדלה של ילדים במאה העשרים מספיקה בקושי לצמיחתם הבסיסית. נשימותיהם השטוחות מספיקות בקושי לשמור אותם בחיים. מצב זה היה משתנה במהירות אם אנשים היו מבינים את האמת העתיקה שלפיה רק בנשימה סדירה ומודעת ניתן להשיג את כוח ההתנגדות שמבטיח לנו חיים ארוכים ובריאים ללא מחלות.

נשימה מרושלת ואקראית מקצרת את חיינו, מקטינה את כוח החיים שלנו והופכת אותנו לפגיעים בפני המחלה הקלה ביותר כמו הצטננות.

האדם הקדמון שחי בטבע לא היה צריך ללמוד איך לנשום. הצייד והדייג, המלחמה בפגעי הטבע, התנועה המתמדת באוויר הצח ותרגילי הגוף הטבעיים הפכו אותו אינסטינקטיבית לאדם שנושם היטב. אם היינו חיים בצורה נורמלית וטבעית, הגוף והריאות שלנו היו מגיבים להשפעות החיצוניות בדומה לבני האדם הקדמון, או לילידים אפריקאים.

מספיקה כאן דוגמה אחת מתוך אלפי דוגמאות. בקיץ, כשאנו בורחים מהחום ומוצאים מפלט במים קרים, או כשאנו יוצאים החוצה ופתאום יורד עלינו מטר של גשם, מהי תגובתו המיידית של הגוף לגירוי חיצוני שכזה? באופן אינסטינקטיבי ואפילו נגד רצוננו, אנחנו לוקחים נשימה עמוקה! או אם אנו מתקלחים בשעות הבוקר המוקדמות, אפילו במים פושרים ולאו דווקא במים קרים, מה שקורה לנו, כמו לפי צו קדום, הוא שהחזה מתחיל מייד להתרומם ולרדת וממשיך כך כל זמן שהגירוי החיצוני על עורנו נמשך. אלפי שנים לפני שמישהו בכלל חלם על מדע הרפואה המודרני, החכמים ההודים הבינו שהעור הוא ריאה שנייה, כי אם העור לא נושם, החיים אינם יכולים להתקיים. כל גירוי חיצוני שמגיע לעור – קור, חום, מגע וכן הלאה – משפיע אוטומטית על הקצב שבו נושמות הריאות.

נשימה עמוקה, החיונית לנו מבחינה בריאותית ואנרגטית, נכפית עלינו מספר פעמים ביום על ידי אמא אדמה. אך למרבה הצער, עבור האדם המודרני שניתק את עצמו מאורח החיים הטבעי, יש רק דרך אחת שבה הטבע יכול לגרום לו לחשוב על בריאותו – והיא באמצעות מחלה. האדם המודרני סוגר על נקבוביות הנשימה, שפועלות ביחד עם הריאות, בביגוד כבד ולא נחוץ, וכך הוא מונע פעילות מוגברת ונמרצת יותר של העור וגם את השפעתם המיטיבה של גירויים חיצוניים שממריצים את מערכת העצבים האוטונומית.

לאחר שהעולם המערבי אטם את אוזניו מלהקשיב לעצות הנבונות של הטבע לגבי בריאות, כוח ואריכות ימים, נותרה לו רק עוד דרך אחת להשפיע על ריאותיו – באמצעות ספורט. מה קורה במערב ביחס לספורט ולבריאות? האדם העירוני של המאה העשרים נאלץ לחיות בצפיפות לא טבעית. כשהוא קם עייף משולחנו המשרדי אחרי יום עבודה ולוקח אוטובוס או רכבת, כדי להגיע הביתה במהרה, אין לו את הזמן או את החשק להתעמל. בהחלט ייתכן שאותו האדם, כילד או כנער צעיר, גר קרוב יותר לטבע ונהנה מריצה ושחייה, או שהוא שיחק באחת מנבחרות הספורט בבית ספרו. יכול להיות שהוא אפילו הצטיין באחד מענפי הספורט הללו. אבל בחיים הבוגרים, מעטים האירופאים והאמריקאים, שעוסקים בספורט בצורה שיטתית.

בגיל שבו עלינו להשקיע בשמירה על בריאותינו ועל גמישות שרירינו, תשעים אחוזים מאיתנו אינם אדונים לבריאותם כי אם עבדים למקצועם.

צורת חיינו, שבאה לידי ביטוי בשעות רבות של ישיבה, או בשעות רבות של עמידה שגורמות לכפות הרגליים להיות שטוחות, או הרכינה מעל שולחן משרדי – גרמה לאדם המודרני לשכוח איך לשבת, איך ללכת, איך לעמוד ואיך לנשום.

צורת חיינו, שבאה לידי ביטוי בשעות רבות של ישיבה, או בשעות רבות של עמידה שגורמות לכפות הרגליים להיות שטוחות, או הרכינה מעל שולחן משרדי – גרמה לאדם המודרני לשכוח איך לשבת, איך ללכת, איך לעמוד ואיך לנשום. התוצאה היא חזה שקוע, כתפיים צרות, אסטמה, מחלות לחץ דם, הסתיידות עורקים, סוכרת ושחפת – בזמן שמספיק רק דור אחד שינשום נכון כדי לחדש את המין האנושי כולו! פתגם הודי עתיק אומר: “חדר שמנקים בו כל פינה ופינה אינו דומה לחדר שמנקים בו רק את אמצע הרצפה”. אך הדוגמא הבאה מראה שהאדם המודרני מסתפק בלאוורר ולנקות רק את אמצע הריאות שלו.

לפי מדע הרפואה המערבי, אדם שיושב בשקט בעבודתו, נושם כ־15 פעמים בדקה. אך בכל נשימה הוא שואף רק כחצי ליטר של אוויר. בנשימה קצת יותר עמוקה, עוברים בריאות כליטר וחצי נוספים של אוויר. ואם מעמיקים את הנשימה עוד יותר, מתווספים עוד ליטר וחצי של ‘אוויר רזרבי’. כלומר, יש לריאות של אדם בוגר קיבולת של כשלושה וחצי ליטרים. ריאות של אנשים שנפטרו מכילות עוד ליטר וחצי של אוויר משומש. מה כל זה אומר? שאדם מערבי שמרבה לשבת מנצל רק כעשירית מהקיבולת של ריאותיו, שהן כחמישה ליטרים.

בשעת הליכה מתונה, כמות האוויר הזאת גדלה פי שתיים וחצי, בזמן טיפוס על הרים פי עשר ובזמן שחייה פי עשרים. חכמי הודו והמזרח ידעו לפני אלפי שנים מהן התוצאות המדהימות של נשימה נכונה בשמירה על הבריאות ומניעת מחלות. לכן הם שילבו בטקסים דתיים נשימות עמוקות ותרגילי ריכוז. כוונתם הייתה שההמונים יבצעו את התרגולים האלה בהתמדה ובאופן יומיומי.

***

הקטע לקוח מתוך הספר יוגה ובריאות מאת אליזבט הייך וסלבראג’ן יסודיאן

יוגה ובריאות הייך יסודיאן

יוגה ובריאות

אליזבט הייך וסלבראג’ן יסודיאן

הספר התקדשות

התקדשות

אליזבט הייך

חוכמת הטארוט

חוכמת הטארוט

אליזבט הייך

    תגובות גולשים

  1. ברכות להוצאה המחודשת של ספר נפלא זה.
    למיטב ידיעתי זהו הספר הראשון על יוגה שתורגם לעברית. הגרסה הראשונה בשנת 1959.
    יחד עם זאת ברצוני להביע הסתייגות מהגדרת הנשימה ה”נכונה” שמופיעה בו.
    נשימה עמוקה, הגדלת נפח השאיפה והנשיפה, הינה היפרוונטילציה ואינה מיטיבה עמנו.
    נשימה טבעית ואופטימלית היא עדינה, סרעפתית ורדודה.
    כמורה ליוגה חקרתי רבות אודות הנשימה בטקסטים של היוגה ובאמצעות Learn buteyko on line
    והיום אני רואה את ההשפעה המיטיבה מאוד של נשימה עדינה ורדודה עלי ובקרב תלמידיי.

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.