התקופה הזאת הולכת להשפיע רבות על הכלכלה שלנו, והיא כבר משפיעה, ומי יודע, יכול להיות שאלה ניצניה של כלכלה חדשה...

הכלכלה החדשה: כלכלת הנתינה

אחד הדברים שמאפיינים את התקופה הנוכחית הוא שינויים מאוד מהירים ותהליכים שבמצב רגיל היו יכולים לקחת חודשים רבים ושנים רבות, מתרחשים בתוך ימים ספורים. זאת גם יכולה להיות הזדמנות לשינוי מעמיק (ולא מתוכנן) בכלכלה שלנו. זה מה שקרה למשל בעקבות מגיפת המוות השחור כאשר התרחשו באנגליה שינויים כלכליים וחברתיים מרחיקי לכת. האם הקורונה זורעת את זרעי הכלכלה החדשה? ימים יגידו.

רבות עוד ייכתב על התקופה הזאת ועל השפעתה על הסדר העולמי. ולראייה אחת עד כמה גדולה היא השעה – במהלך ההיסטוריה רק 3 פעמים לא התקיימו המשחקים האולימפיים במועד המתוכנן, בשתי מלחמות העולם ובפעם השלישית עכשיו. בתקופה המוטרפת הזאת, בכל יום ניתן לפתוח את העיתון ולראות סביבנו איך סדרי עולם משתנים בזמן קצר, למשל איך מלונות יוקרה הופכים בין לילה לבתי חולים, איך מאות אלפי אנשים מוצאים את עצמם מהיום למחר בבית בחל”ת או ללא עבודה, ואיך פתאום עסקים רבים סגורים. ואלה כמובן רק חלק מהדוגמאות. אנחנו כבר יודעים שהתקופה הזאת הולכת להשפיע רבות על הכלכלה שלנו, והיא כבר משפיעה. אחוז האבטלה במדינה מעולם לא היה גבוה יותר. מה יוליד יום אף אחד לא יודע.

מה שאנחנו כן יודעים הוא שרגעים של זעזוע חזק כמו זה שאנו נמצאים בו בימים אלה, נוטים לטלטל בחוזקה את המבנים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים, ולהביא לשינויים מרחיקי לכת. זהו סוג של אתחול (reset) למערכת. זה מה שקרה למשל בעקבות מגיפת המוות השחור כאשר התרחשו באנגליה שינויים כלכליים וחברתיים מרחיקי לכת. מה קובע את מידת החוזק של המערכת לעמוד בטלטלות כאלה? כשחושבים על רעידות אדמה ברור לנו שמבנה חזק שיוכל לעמוד ברעידות בעוצמה בינונית־גבוהה חייב להיות מבנה גמיש, מכיוון שהעמידות לא באה לידי ביטוי בנוקשות, אלא ממש להיפך, בגמישות של המבנה ועד כמה הוא מסוגל “להתנועע” עם הזעזועים שמגיעים. הכוונה איננה לספוג את הזעזועים, אלא להתנועע איתם ולנתב אותם. בעולם הפנימי שלנו הגמישות קשורה ביכולת שלנו להישאר עם השאלה שהרגע הזה מביא עימו ולהשתנות בהתאם.

כתב יפה על התקופה הזאת דוד גרוסמן:

“עבור רבים עשויה המגפה להפוך לאירוע גורלי ומכונן בהמשך חייהם. כאשר היא תדעך, סוף סוף, ובני האדם ייצאו מבתיהם אחרי סגר ממושך, ייתכן שאפשרויות חדשות ומפתיעות יתנסחו: אולי המגע בתשתית הקיום יחולל זאת. אולי המוחשיות של המוות ונס ההצלה ממנו יטלטלו ויזעזעו נשים ואנשים. רבים יאבדו את יקיריהם. רבים יאבדו את מקום עבודתם, את מטה לחמם, את כבודם. אבל כשתסתיים המגפה יהיו אולי גם כאלה שלא ירצו לחזור לחייהם הקודמים. יהיו כאלה — אלה שיוכלו, כמובן — שיעזבו את מקום העבודה שבמשך שנים חנק ודיכא אותם. יהיו שיחליטו לעזוב את משפחותיהם. להיפרד מבני או בנות זוגם. להביא ילד לעולם, או דווקא להימנע מכך. יהיו שייצאו מהארון (מכל מיני ארונות). יהיו שיתחילו להאמין באלוהים. יהיו דתיים שיתפקרו. אולי תודעת קוצר החיים ושבריריותם ידרבנו אנשים ונשים לקבוע להם סדר עדיפויות חדש. להתעקש הרבה יותר על הבחנה בין עיקר וטפל. להבין שהזמן — ולא הכסף — הוא המשאב היקר ביותר שלהם”.

הגמישות ולא הנוקשות היא שהופכת בניינים לעמידים בפני רעידות אדמה. בעולם הפנימי שלנו הגמישות קשורה ביכולת שלנו להישאר עם השאלה ולהשתנות בהתאם.


האמת העירומה

מגיפת הקורונה מציגה בפנינו את האמת הברורה שאנחנו כאן על פני הכוכב הזה ביחד – כאנושות אחת. כי באופן תמוה למדי, נגיף הקורונה בוחר להתעלם בחוצפה מהגבולות ששרטטנו בעמל ובדם רב במשך אלפי שנים, הוא מתעלם במופגן מהבדלי דת, גזע, עם ומין, והוא אפילו לא שם לב שהוא פוגע באנשים חשובים, כמו שרים וחברי פרלמנט… פתאום אין גבולות, פתאום אנחנו מבינים עד כמה הגורל שלנו תלוי בגורל שכנינו, גם אם הם שייכים לעם אחר.  במובן מסוים הוא מטשטש בחזרה את הקווים שציירנו בחול ומזכיר לנו שאנחנו אנושות אחת ושאנחנו הרבה יותר תלויים זה בזה ממה שנדמה לנו. ואם עד אתמול כל אחד עסק בבעיותיו האישיות, וכל מדינה עסקה בבעיותיה, פתאום הגיע הוירוס הזה שמאפס את המבנים היציבים שבנינו. אפילו האירוויזיון בוטל בפעם הראשונה בהיסטוריה.

שינויים כלכליים לפנינו

אחד הדברים שמאפיינים את התקופה הנוכחית הוא שהשינויים מאוד מהירים, ותהליכים שבמצב רגיל היו יכולים לקחת חודשים רבים ושנים רבות, מתרחשים בתוך ימים ספורים. ובגלל שהכול קורה כל כך מהר זאת גם יכולה להיות הזדמנות לשינוי מעמיק (ולא מתוכנן) בכלכלה שלנו.

אבל לפני שנתייחס לשינויים שהתקופה הזאת מביאה עימה בואו נדבר קצת על כלכלה ועל כסף. האם מישהו ראה פעם איך נראה כסף? הכוונה היא שכולנו יודעים איך נראים מטבעות ושטרות ואפילו איך נראים מטילי זהב, אבל אף אחד מאיתנו לא יודע איך נראה כסף. ולמה זה חשוב? זה חשוב בגלל שכסף הוא דבר וירטואלי, כסף הוא רעיון שהאדם המציא עבור האדם, והכלכלה שלנו מבוססת במידה רבה על הרעיון הזה. אז אם כסף הוא רעיון, הרי שהאופן שבו אנחנו מנהלים אותו קשור באופן שבו אנחנו תופסים אותו.

עד היום הפרדיגמה הכלכלית הייתה שאני כעובד או כבעל עסק נותן ערך ומקבל בתמורה תשלום כספי. אחת התופעות המעניינות שאנחנו רואים בימים האלה הוא כמות האנשים פרטיים וכמות הארגונים שמנגישים פתאום את הידע שלהם לכולם: החל קורסים בכל נושא אפשרי, סדנאות יוגה ומדיטציה, הצגות, סרטים כל דבר. איפה כל העושר הזה היה קודם? הרי הוא היה שם, הוא ישב במגירה וחיכה שמישהו ישלם עליו. עד היום המוטיבציה שלנו לעשות, ליצור, לחלוק עם אחרים ולתת שירות נבעה במידה רבה מכך שרצינו לצבור יותר ויותר מהדבר הוירטואלי הזה שנקרא כסף. והנה פתאום, מתוך המשבר אנחנו רואים ניצנים של שינוי בתפיסת הכלכלה, פתאום משהו במשוואה התהפך ואנשים נותנים בלי ציפייה לקבל משהו בתמורה באופן מיידי. ברמה העמוקה יותר יש כאן שינוי ברמת החוק של לתת ולקבל.

“נחזור כעת לשאלת החליפין. בספר של הטבע החי כתוב שאי אפשר להיות טהורים אם רק לוקחים. הטוהר מתחיל בצורך לתת, לזרום… אם לוקחים משהו רק לשם מילוי הצרכים שלנו, זה אומר שאנחנו גנבים. עדיף שלא יהיה לכם צורך לקחת, אלא רק צורך לתת”.

מתוך הספר אהבה ומיניות שייצא בקרוב מאת אומרם מיכאל איבנהוב

מי יודע, יכול להיות שאלה ניצניה של כלכלה חדשה… וברור לי לגמרי שמאוד מוקדם להסיק מסקנות, ועדיין מעניין לראות איך החברה שלנו מתמודדת עם שינוי כל כך טוטאלי וכל כך פתאומי. מעולם בהיסטוריה האנושית לא היה משבר בקנה מידה כזה שבו האנושות יכלה לתקשר בכזאת מהירות ובכזה עושר של פלטפורמות ומדיומים.

נתינה מביאה לנתינה

נתקלתי פעם בתיאור יפה של ההבדל בין גן־עדן וגיהנום: בגיהנום יש קערה גדולה מלאה באוכל מזין ומסביבה עומדים אנשים רבים רזים ורעבים, כל אחד מהם מחזיק בכף ארוכה באורך של שני מטר כך שהוא לא יכול לאכול מהכף, ומכיוון שהאנשים לא מצליחים לאכול הם גוועים ברעב. בגן־עדן הכל נראה אותו דבר לכאורה: יש במרכז את אותו סיר גדול מלא באוכל מזין ואנשים שעומדים מסביבו עם כף ארוכה באורך שני מטר, רק שכאן בהבדל מהגיהינום האנשים שבעים ומאושרים. מה יוצר את ההבדל? הרי התנאים החיצוניים לא השתנו, בשני המקרים יש את אותה הקערה הגדולה ואותן הכפות הארוכות. ההבדל טמון באלמנט היחיד שהשתנה – באנשים: בגן העדן במקום לדאוג רק לעצמם כל אחד נותן לשני וכך כולם מקבלים. בהקשר הזה יש משפט מפורסם של פרנצ’סקו מאסיזי שנהג לומר ש”רק כאשר אנחנו נותנים אנחנו מקבלים”.

יכול להיות שתגידו שבסיפור הדברים פשוטים ושהחיים בפועל הרבה יותר מורכבים. וזה נכון, אבל החוקים הם אותם חוקים. יותר מכל התקופה הזאת קוראת לנו לחשוב מחדש על חלוקת המשאבים בעולם ועל חלוקת המשאבים בחברה. כולנו יודעים שבני האדם צורכים הרבה יותר ממה שהם באמת צריכים. יש נתון בלתי נתפס שאומר שאם כל תושבי כדור הארץ היו חיים ברמת החיים של תושבי ארצות הברית היינו זקוקים לכמות של 3-5 כדורי ארץ מבחינת המשאבים שנצרוך כאנושות. והפתרון גם הוא, כמו בסיפור במשל על גן־העדן והגיהנום, מתחיל במודעות של כל אחד ואחת מאיתנו. כבר בתוך כמה שבועות קצרים שחלק נכבד מאוכלוסיית כדור הארץ נתון בסגר ואנחנו רואים דולפינים שחוזרים לנמלים, יעלים שמסתובבים בטיילת באילת, וברבורים ששוחים בתעלות בוונציה כתוצאה מהירידה בזיהום.

סרטון מקסים על צריכה נבונה: שבעה מיליארד חלומות. כדור אחד. צרכו בתבונה.


חלק מהיכולת שלנו לשתף היום יותר בקלות ובלא קשר לתמורה קשורה בניתוק הולך וגובר מהמשאבים החומריים לטובת המשאבים הוירטואליים. אנחנו נמצאים כיום בעיצומו של תהליך ארוך של התנתקות מהחומר, ואם פעם הכול היה חומר, והמוצרים היו בעיקרם חומר, היום המוצרים הופכים ליותר ויותר וירטואליים. כיום כשאנחנו שומעים מוזיקה אנחנו אפילו לא קונים דיסק, וגם כשאנחנו קוראים ספר אנחנו יכולים לקרוא אותו בפורמט אלקטרוני, ובמקרה כזה אנחנו לא משלמים על החומר הפיזי (נייר) אלא רק על קוד שמכיל את התמצית של התוכן. ניתן לומר שהורדנו את כל הקליפות של החומר שהיו מסביב ונשארנו עם המהות. ובמהות החפה מחומר קל יותר לשתף. הכלכלה החדשה הזאת שמגיעה אלינו חוצה גם את הזמן והמרחב – ברמה הכי פשוטה – אנחנו יכולים פתאום לדבר ולהיפגש עם אנשים מכל העולם בלחיצת כפתור וללא עלות, אם זה בוואטסאפ, בזום, או בכל תוכנה אחרת שמאפשרת לנו להתחבר ולתקשר עם האחרים.

יש לנו שפע

כשראיתי את התגובה הראשונית שלנו כחברה למגיפת הקורונה, ואת כמות הדברים שאנשים הציעו פתאום, אמרתי לעצמי: “וואו, איזה שפע יש לנו כאנושות”. יהיה מעניין לנסות להבין את התהליכים הפסיכולוגיים־חברתיים שהובילו את כולנו לשתף ביתר שאת. הרי באותה מידה כל אחד מאיתנו היה יכול להסתגר בד’ אמותיו ולחכות שהמשבר יחלוף. קרה פה משהו מעניין ברמה החברתית, אנשים הרגישו שהם רוצים להמשיך לתת ערך. התופעה המיוחדת הזאת הובילה אותי לחשוב מה היה קורה אם היינו יכולים להמשיך ולתת ערך מבלי לחשוב ישר על התמורה שנקבל.

האם הקורונה זורעת את זרעי הכלכלה החדשה? ימים יגידו. אבל אם כן הכלכלה החדשה הזאת תוכל להיות כלכלה שמבוססת הרבה יותר על ערך ועל נתינה, והצעירים של ימינו כבר נמצאים שם. תחשבו על טיק טוק ועל כמות ההשקעה המטורפת שהם משקיעים בליצור קליפ של כמה שניות כדי שאחרים יצפו בו ויעשו לייק. אבל רגע, זה בסך הכל לייק, ולייק הוא דבר וירטואלי ולא אמיתי. בדיוק! גם כסף הוא דבר וירטואלי!

***

נ.ב.

הזמן הזה בבית, למרות כל הקשיים שהוא מעלה, יכול להיות זמן מצוין להישאר עם השאלה – מה אני רוצה באמת? מה עושה אותי מאושר? מה אני באמת רוצה לעשות בחיים. ולהתחיל לטפח את השאיפה הזאת.


ספרים שיעזרו לכם להישאר עם השאלה

ספר OMM דקה אחת של מדיטציה

OMM דקה אחת של מדיטציה

פטריציו פאולטי

הדיוואן - ג'לאל א-דין רומי

הדיוואן

ג׳לאל א-דין רומי

ספר האי צ'ינג בעברית

אי צ’ינג

רות פרידמן (תרגום)

    תגובות גולשים

  1. היי אסף, נהניתי מאד לקרוא את מה שכתבת…גם את המה…וגם את האיך(: הגשת את המסרים בדרך כל כך אלגנטית ואינטליגנטית…עונג צרוף. העברתי לחברים רבים שלי..כדי שיהנו גם הם.
    תודה רבה
    ימים טובים ובריאים

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *