אררט דרך הנוכחות נמצא בסל הקניות שלך

צפייה בסל קניות

אררט דרך הנוכחות

פטריציו פאולטי

ערכה הכוללת חוברת עבודה עם קטעי קריאה ותרגילים המלווים בקבצי שמע
פרק לדוגמא
ניתן לשלוח כמתנה
בכל בוקר, כאשר אתם קמים ומתבוננים במראה,
בכמה מתוך 365 הבקרים אתם שמים לב לעצמכם?
בכמה פעמים אתם נוכחים? למה הכוונה ב"אתם נוכחים"?
לכך שאתם לא רק מתבוננים בעצמכם במראה, מסתרקים,
או עושים את כל אותם הדברים היומיומיים,
אלא שבעת שאתם עושים אותם אתם נוכחים
שלדברים האלה יש נפח, עומק.

 

פעמים רבות מדרבנים את האדם לקבוע לעצמו יעד, מטרה עבור חייו, כך שיוכל להשתמש בידע שניתן לו במלואו. מצד שני, ללא הדרבון, ללא יצירת נקודת התייחסות, קשה להגיע לתוצאה כלשהי.

האפשרות להציב לעצמנו מטרה ולעקוב אחריה, היא מה שמבדיל בין בני האדם. אחדים מרגישים בצורך לגלות את עצמם, לברוח מאותם מצבים יומיומיים שכולאים אותם והופכים אותם לעניים. ומכיוון שכך, מהרגע שבו זיהינו את הפסגה שאליה אנו רוצים להגיע, יהיה זה הכרחי לקבוע מהו המסלול והאמצעי שבעזרתו אנו מתכוונים לצאת למסע.

כפי שטען כבר במאה הקודמת ויליאם ג'יימס, שנחשב לאבי הפונקציונליזם בפסיכולוגיה המודרנית, אנו משתמשים רק בחלק קטן מהמרחב שבאמת עומד לרשותנו, אנו משתמשים רק ב"הילוך הראשון" של "המכונה האנושית" שאנחנו.כך לדוגמא, אנו חיים פעמים רבות בלא תשומת לב. כאשר אנו נוסעים במכונית פעמים רבות איננו שמים לב כלל וכלל לדרך שאנו עושים, איננו נוכחים בה, ואז פתאום אנחנו אומרים: "אה, איזה יופי, תל אביב, כבר הגעתי"? המצב הזה של חלימה בהקיץ דומה למצב של "שינה" שבה לא קיים 'אני נוכח', אלא רק מכונה הפועלת רע.

 

"בהשוואה למה שאנו צריכים להיות, אנו רק ערים למחצה…
אנו משתמשים רק בחלק קטן מהמשאבים המנטליים
והפיסיים שיכולים להיות לנו".

ויליאם ג'יימס, The Energies of Men

 

הרגשות השליליים מונעים מאיתנו מלחיות במרחב האמיתי שעומד לרשותנו

על פי פאולטי לא תיתכנה תוצאות של ממש אם לא נביא את עצמנו לתפקד כפי שהיא אמורה לתפקד. הבעיה, פעמים רבות, היא שאנחנו אפילו לא מתאמצים לשמור על המצב כמות שהוא. דבר זה קורה מכיוון שלעיתים קרובות אנחנו שוהים בטריטוריה הצרה עוד יותר שמכונה "הצינוק". הצינוק הוא הרגש השלילי, וכפי שמראים גם המחקרים האחרונים שנעשו בנושא הלחץ (Stress) והרגשות השליליים, שניהם מפיקים בגוף רעלים הפוגעים לאורך זמן במערכת החיסונית ובתפקודיו האחרים של האדם.

אתם אף פעם לא כועסים? לא קורה לכם אף פעם שאתם לא נותנים אפשרות שנייה, שלישית ורביעית? ומעל לכל, מעבר למה שאתם אומרים ומעבר למה שאתם חושבים, שזה באמת הדבר האחרון בחשיבותו, האם אינכם נמצאים אף פעם באותה הגישה הפנימית, באותה הטריטוריה שבה הכל מת, שבה באותו הרגע גם הדבר המתוק ביותר נדמה לכם מר? הדבר הראשון שיש לעשות, אם אפשר בכלל לעשות משהו, הוא לנסות להזיז את עצמנו מהצינוק הזה, מכיוון שגישה זו מרחיקה מאיתנו כל אפשרות.

 

הכלי הראשון: ההתבוננות

לאחר שהתחלנו להיווכח בכך שאנו נתונים במרחב צר, עלינו ללמוד להתבונן. ללמוד את עצמנו משמעותו להתבונן, לא לשלוט. השליטה אינה מועילה, השליטה היא לזייף. אם אני מזייף את הנתונים, לא אדע אף פעם היכן אני נמצא. אם יש לי מצפן שיכול להגיד לי היכן אני, ואני מקרב אליו ברזל, המצפן ייתן לי הנחיה שגויה ואני אלך לאיבוד.

בשל כך, ההיבט החשוב ביותר הוא האפשרות לקבוע היכן אני נמצא. בתחילה עלינו ללמוד להתבונן. קשה להתבונן מכיוון שאני מזדהה בזמן ההתבוננות. בכדי להתבונן יש צורך במרחק הנכון שמאפשר לי מיקוד ברור.

 

רמות אנרגטיות שונות

כאשר נתחיל להתבונן לפרקי זמן ממושכים נוכל לגלות למשל שהאושר, הכעס והרוגע הם מצבי רוח, רמות אנרגטיות, ושאיננו כועסים בשל סיבה אחת או מאושרים בשל סיבה אחרת. ניתן דוגמא: מישהו דורך לי על הרגל, אני כועס ומגיב. ברגע אחר לעומת זאת, אני נשאר רגוע למרות שדרכו לי על הרגל.

מה יוצר את ההבדל? ההבדל טמון במקום שבו אתה נמצא. כלומר, תלוי באיזה מקום, באיזו טריטוריה, או זרם היית באותו הרגע. אם המכונה שלך מתפקדת בצורה נכונה, אתה 'מאושר'. למראית עין הכל תלוי בגורמים מבחוץ, אך למעשה הכל ממשיך להיות תלוי אך ורק בנו.

כפי שהראה במחקריו גם חתן פרס נובל לרפואה פבלוב, היצורים החיים נתונים פעמים רבות למנגנון שהוא כינה "התניה קלאסית", או "רפלקס מותנה", ושאותו נוכל לתמצת בתהליך המיוצג על ידי:

גירוי > תגובה

תהליך זה בא לידי ביטוי כאשר אנו מגיבים בצורה שגויה לרשמים החיצוניים. אולם ישנה אפשרות אחרת הנובעת מכוונון מושלם והיא:

גירוי > הבנה > תגובה

לו היה לי כלי מכוון היטב, הייתה לי תהודה מושלמת ונכונה ביחס לכל צליל חיצוני.

לא קיימת רק תהודה חיצונית, ולכן, באדם שאליה מגיע הרושם מתחוללת תגובה כיוון שהרושם נזרע ונקרא מחדש ברמה עמוקה, אפשר לומר בתת מודע, והקריאה המחודשת של הרושם הזה במימד עמוק יותר היא זו שיוצרת את התגובה".

 

הכל אחד

לעבוד למען ההתפתחות משמעותו להגיע למצב שמוגדר כ'מצב שבו כל המרכזים ערים': מצב בו המוחות שלנו, כשהם מתקשרים באופן מלא, מפיקים צליל עילי (Overtone), הבנת-על של המציאות, שנוצרת הודות לקשרים רבים יותר ברשת של החלקים השונים שמרכיבים אותנו, ומהנתונים שמגיעים אלינו ממנה. כלומר, אנחנו מדברים על מצב של ייעול מקסימאלי.

כפי שכבר הראה הפסיכולוג צ'יקסנטמהיי שאסף עדויות של מאות ספורטאים, מוסיקאים, אמנים, שחקני שחמט ומטפסי הרים שתיארו את רגעי השיא שלהם, הם כולם מדווחים על חוויה דומה שהוא כינה "זרימה", ואשר מתבטאת בהרגשה של ריכוז שאינו דורש מאמץ, ומאפיינת ביצוע מושלם של פעולות בכל מיני מיומנויות. רובם דיווחו גם על מעין רגע של ריכוז עמוק, שבו נראה כי הזמן עוצר מלכת וההתמקדות בפעולה היא מוחלטת.

פטריציו פאולטי הוא איש חזון, מאמן, אסטרטג, פילנתרופ וחוקר נלהב של המחשבה האנושית ושל הפוטנציאל הגלום בה. בכל שנה הוא פוגש אלפי אנשים בסמינרים שהוא מקיים ברחבי העולם, ומזה 30 שנה שהוא עוסק בהתפתחות האדם, באמצעות התכנית Human Inner Design ובית הספר הבינלאומי למודעות עצמית. לאורך השנים הוא פיתח שורה שלמה של כלים מקוריים ופרקטיים של אימון חווייתי וכן ערך מחקרים בתחום חקר המוח, בין היתר במסגרת מכון המחקר של קרן פטריציו פאולטי שהקים ובשיתוף עם מכון גונדה לחקר מוח באוניברסיטת בר אילן ועם אוניברסיטת לה-ספיינצ'ה ברומא. בישראל פועלת מאז 2005 עמותת פטריציו פאולטי להתפתחות ולתקשורת. העמותה מפעילה פרויקטים חברתיים וחינוכיים, בין היתר בתכנית נערי האור לנוער בסיכון וכן בתכניות שונות לקידום הסובלנות והלכידות החברתית בבתי ספר.

ביקורות מהעיתונות

המקום בו חומר ורוח נפגשים: לפתח עוצמה
"הזמן שאנחנו מקדישים כדי להזיז את עצמנו ממקום למקום ייקבע על פי כמות המכשולים שבהם נתקל לאורך הדרך. בכדי להגיע ליעדנו בפרק הזמן הקצר ביותר, עלינו להפיק סדרה של שיקולים אשר יאפשרו לנו לצמצם את המכשולים – לקראת הגעתו של פטריציו פאולטי לארץ".
 ynet 28/1/2015 לקישור

מידע נוסף

מס׳ עמודים: 96
שנת הוצאה: 2014
מהדורה אחרונה: 2019
גודל: ס"מ
משקל: 350 גרם
מחבר: פטריציו פאולטי
דאנאקוד: 1127-15
סדרה: אררט

אנשים אהבו גם

פרק מתוך אררט – דרך הנוכחות

לפתח עוצמה

 

לאחר שעשינו את הצעדים הראשונים בעולם המטרה, כעת עלינו לשפר את ההתכווננות שלנו. מה באמת יעשה את ההבדל בחיים שלנו? האפשרות להשתמש ביכולת המדהימה הזאת של המכונה הנקראת החלטה.

אתם מקבלים הרבה החלטות בחיים שלכם? כן? טוב מאוד. בכל מקרה יש צורך להגדיל את היכולת הזו שלכם. עליכם להמשיך ולהגדיל את כמות ההחלטות שאתם מקבלים בכל יום. למעשה, זוהי היכולת שמתקשרת  לאינטליגנציה, והאינטליגנציה היא תפקוד בר מדידה של המכונה האנושית.

חשוב ביותר:

איך ניתן למדוד את האינטליגנציה? מהי האינטליגנציה בסיסטמה? בסיסטמה היא קשורה ליכולת לתקשר, להיות מובנים. להיות מובנים אין זה אומר לשדר רעיונות ערטילאיים, אלא לעשות כך שיישארו חרוטים בבן שיחתכם.
היכולת להיות מובנים משמעה להשיג מהאחר את מה שאני מבקש ממנו, להשיג את התוצאה.

אינדיקציה:

האינטליגנציה נמדדת ביכולת לתקשר. מהי התקשורת? היכולת להשיג את מה שאתם מבקשים.

הכרחי לקבל החלטות כל הזמן, ומעל לכול החלטות אשר יביאו את האחר למצב שבו הוא עושה בדיוק את מה שאתה מבקש ממנו. ואכן, זה בדיוק הדבר שמאפשר לאנשים מצליחים לבטא את התכונה הבסיסית החשובה שמאחדת ביניהם: היכולת לתקשר, כשהם משיגים מהעובדים שלהם את מה שהם מבקשים.

המוח שלנו הוא המחשב המתוחכם ביותר הקיים על פני כדור הארץ. וכן, ניתן לומר שאם האינטליגנציה היא היכולת לתקשר, היא תלויה באיכות ובכמות של המידע אשר עומד לרשותה. ויותר מזה, היא תלויה בקישורים שבאמצעותם הנתונים הללו מנוהלים.

אינדיקציה:

ההתפתחות אינה אלא הארגון מחדש המתמיד של הנתונים שכבר ברשותי.

הרשמים מעשירים אותנו כל הזמן בכמות עצומה של נתונים וכל זה חודר לזיכרון שלנו. מהו האפקט שנוצר? נוצרת האטה של התפקודים שלנו.

כמה דברים שאינם נחוצים לכם אתם משמרים בחייכם?

כדי להיות יותר קלילים הכרחי לברור. בדרך זו נהיה מסוגלים לבנות מחדש את החוויה, בשפרנו את האיכות והכמות של האנרגיה העומדת לרשותנו.

***

קיימים שלושה סוגים של מידע: נקרא להם מידע מסוג א', מסוג ב' ולעיתים הרבה יותר נדירות ניתן למצוא מידע מסוג ג'.

לחלק גדול מהמידע הזה יש כוח המשפיע בצורה הרסנית על המכונה. הוא כמו עשבים שוטים.

האם אתם חווים מדי פעם רגשות שליליים כמו טינה, לשון הרע, תוכחה? לא התוכחה הברורה מהסוג של: "לא עשית את מה שהתבקש ממך לעשות", אלא הציפייה שמפיקה בתוכנו את אותה התוכחה אשר לא נאמרת בקול רם, לא מוחצנת ולא הופכת לתקשורת.

על הסוג הזה יש לעבוד אם אתם רוצים לשפר את עצמכם ואת איכות החיים שלכם, ואם אתם רוצים לעשות זאת במהירות. מפני שהסוג הזה של מידע, של זיכרונות שאתם משמרים בתוך המכונה, משתק אותה לחלוטין ומכלה אותה. קוראים לכך בסיסטמה: "זיכרונות אקטיביים".

"הזיכרונות הפסיביים" נבדלים מאלו האקטיביים בכך שהם אינם מטרידים אותנו יותר מדי, והם מופיעים על פני השטח אך ורק כאשר שורה של צירופי מקרים יוצאי דופן יוצרים זעזוע עמוק המעלה אותם אל פני השטח.

נשתמש בדוגמה חזקה: אבא שלי מת, אימא שלי מתה, אז אני נזכר שהמוות קיים ושקיימת הבדידות. אולם הזיכרון הזה אינו יום יומי בחיים שלי, הזיכרון הזה הוא המקור לזיכרונות יום יומיים אחרים, כמו למשל הבדידות האקטיבית שבאה לידי ביטוי במילים: "לא עשית עבורי את מה שביקשתי ממך".

זהו מכאניזם פשוט. כאשר אנו נכנסים למכאניזם של הטפת המוסר אנו חיים את כל החיים שלנו כשאנו מוכיחים את העולם ומסיימים בלהוכיח את עצמנו.

זיכרון זה הוא אקטיבי כיוון שהוא שואב מאתנו אנרגיה, שואב דלק מהמכונה שלנו, תמיד.

אנחנו יכולים להשוות את הרעיון של הזיכרון האקטיבי למצב שבו אף פעם לא מכבים את המנוע של המכונית, גם כאשר היא חונה בחנייה. מצב זה גורם לנזקים רבים כגון: בזבוז הדלק במיכל, זיהום הסביבה, או אפילו, מנקודה מסוימת ואילך, חוסר האפשרות להשתמש ברכב.

אם נשארתי ללא דלק או אם הרכב זיהם לגמרי את האוויר בחניה שבה החנינו אותו, לפני שנוכל לנסוע בו נצטרך לעשות סדרה שלמה של תמרונים שבחיי היום יום מתורגמים ל: לקחת כדור הרגעה, ללכת לפסיכולוג, לקחת ממריצים. כל אלה הם תמרונים חלקיים שמטרתם היא להשיב את הרכב לשימוש.

הפירוש הזה חופף לרעיון החיים האורגניים בסיסטמה אשר עוסקים בשימור, ולא בפיתוח הפוטנציאלים האישיים שלנו. התמרון האמיתי היחיד אשר מאפשר לנו להשתמש ולפתח את הבעלות על הרכב שלנו הוא הפירוש של הנתונים.

חשוב ביותר:

הצורה שבה אנו מפרשים את הדברים, היא זו שמאפשרת לנו לבנות מחדש כל הזמן את החוויה, בשנותה את הדרך שבה אנו רואים אותה.

בנקודה זו אנו יכולים להבין חוק בסיסי נוסף אשר שולט בהתפתחות: הזמן שאנחנו מקדישים כדי להזיז את עצמנו ממקום למקום ייקבע על פי כמות המכשולים שבהם נתקל לאורך הדרך, כמו למשל: המסלול עליו אנו נעים, מה אנחנו נושאים עמנו, באיזה אמצעי אנחנו נוסעים, אירועים חיצוניים בלתי צפויים. בכדי להגיע ליעדנו בפרק הזמן הקצר ביותר, עלינו להפיק סדרה של שיקולים אשר יאפשרו לנו לצמצם את המכשולים ולבחור את הדרך הטובה ביותר. הבנת הדימוי הזה מאפשרת לנו גישה חדשה לקראת ההבנה של עצמנו.

כדי לשפר את התקשורת הכרחי לצמצם את הנתונים, אחרת יהיה זה בלתי אפשרי ליצור חלל פנוי. חלל זה הוא הדבר היחיד שיאפשר לנו להתקיים מעבר לאותם צרכים עדינים אשר נולדים בכל פעם שבה אנחנו מצפים למשהו והוא אינו מגיע.