אררט סליחה הודיה חמלה נמצא בסל הקניות שלך

צפייה בסל קניות

אררט סליחה הודיה חמלה

פטריציו פאולטי

ערכה הכוללת ספר עם קטעי קריאה ותרגילים ותקליטור שמע
פרק לדוגמא
ניתן לשלוח כמתנה

"הסליחה מרגיעה משום שהיא משחררת באופן מידי את החיים שלך מטבעת החנק של ההאשמה, שמייצרת מתח מתמיד במערכת היחסים בינך ובין הפגיעה ודורשת ממך כל העת נקמה. הסליחה מכבה את גרעין השנאה, וכך היא משיבה לחיינו מרחב שגורם לנו להגיד: הנה אני, אני חדש".

הספר 'סליחה-הודיה-חמלה', הוא הספר הראשון בסדרת 'אררט' שיוצא בעברית. הספר עוסק בשלושה עקרונות שלפי המחבר חסרים באנושות של ימינו, ואשר יכולים לעשות הבדל גדול בחיי האדם: הסליחה, ההודיה והחמלה. 3 אלמנטים אלו מהווים מעין 'נוגדנים', אם להשתמש בשפתו של המחבר, לשלושת הרעות החולות של האנושות המיוצגות גם על ידי שלושת הגוּנוּת שבמסורת ההודית: הבורות, התשוקה והסגולה.

"בכל פעם שאינך מכיר תודה, בכל פעם שהמוח שלך עסוק בלסמן בסימן מינוס את היום יום שלך, הוא לא יכול לייצר בשום אופן הברקות גאוניות. ההודיה היא המפתח שיכול לעשות את ההבדל בחיים שלנו, מכיוון שהיא מאפשרת לנו לחיות את הרגע".

הספר הוא מעין 'יומן מסע', המשלב קטעי לימוד ותרגילים מעשיים אשר מאפשרים לקורא להעמיק ברעיונות המוצגים הן מבחינה תיאורטית והן מבחינה מעשית. הספר מציג מסלול מדויק של 21 צעדים: הוא יוצא לדרך מהסליחה, שמתבטאת ביכולת לסלוח לעצמנו ולאחרים. הסליחה כשלעצמה כבר יוצרת מהפך בחייו של האדם כשהיא משחררת את המרחב שהיה תפוס קודם לכם על ידי ההאשמה הבלתי פוסקת. לדברי פאולטי: "לסלוח לעצמנו זה לא אומר פשוט לקבל את עצמנו כמו שאנחנו, זה הרבה יותר מכך. בקבלה של עצמנו כמו שאנחנו אנחנו נותנים לעצמנו את ההזדמנות להיות אחרים". השלב השני מגיע לאחר ששוחרר מרחב והמחשבה נפתחת לצורה חדשה של הודיה. "אין מדובר בהודיה הפשוטה לעולם או לחיים, אלא בהודיה עמוקה יותר, כזאת המאפשרת לנו ליצור מערכת יחסים שונה וחדשה עם הרגע, כשאנו מצליחים לאסוף את החיים ולחיות אותם במלואם. כאשר זה קורה באופן עמוק, כשזה קורה באמת, מבלי לשקר, אז ורק אז ההודיה נמצאת איתך. כשמגיעה ההודיה אתה מזהה את ההזדמנות, ואתה כבר לא מפחד מהאחריות שהחיים מבקשים ממך…"
השלב האחרון הוא זה של החמלה. לדברי המחבר: "אנחנו חיים באנושות מופרדת מכיוון שהיא מייצרת תוויות ללא הרף". האפשרות אם כן היא במעבר מחברה המבוססת על הפרדה – שנובעת מתיוג של הדברים ומסגירתם במסגרות קשיחות – לחברה המבוססת על שלום, כיוון שהיא מסוגלת להחיות בתוכה את הרעיון של הבנה, של חמלה, ולכן של אינטגרציה, של השוני כהזדמנות ולא כמגבלה.

פטריציו פאולטי הוא איש חזון, מאמן, אסטרטג, פילנתרופ וחוקר נלהב של המחשבה האנושית ושל הפוטנציאל הגלום בה. בכל שנה הוא פוגש אלפי אנשים בסמינרים שהוא מקיים ברחבי העולם, ומזה 30 שנה שהוא עוסק בהתפתחות האדם, באמצעות התכנית Human Inner Design ובית הספר הבינלאומי למודעות עצמית. לאורך השנים הוא פיתח שורה שלמה של כלים מקוריים ופרקטיים של אימון חווייתי וכן ערך מחקרים בתחום חקר המוח, בין היתר במסגרת מכון המחקר של קרן פטריציו פאולטי שהקים ובשיתוף עם מכון גונדה לחקר מוח באוניברסיטת בר אילן ועם אוניברסיטת לה-ספיינצ'ה ברומא. בישראל פועלת מאז 2005 עמותת פטריציו פאולטי להתפתחות ולתקשורת. העמותה מפעילה פרויקטים חברתיים וחינוכיים, בין היתר בתכנית נערי האור לנוער בסיכון וכן בתכניות שונות לקידום הסובלנות והלכידות החברתית בבתי ספר.

מידע נוסף

מס׳ עמודים: 94
שנת הוצאה: 2013
מהדורה אחרונה: 2013
גודל: 19.5X13 ס"מ
משקל: 320 גרם
מחבר: פטריציו פאולטי
דאנאקוד: 1127-11
סדרה: אררט

אנשים אהבו גם

פרק מתוך אררט – סליחה, הודיה, חמלה מאת פטריציו פאולטי

הירגע, התבונן, היה מאושר

 

כל מה שקשור להתפתחות האפשרית מתחיל עם מילת מפתח אחת: הירגע.

ההירגעות, שמשמעותה לשחרר את המתחים, כשלעצמה כבר מעניקה לך ממד חדש. חשבו למשל על העובדה שכשאתם מתוחים, מכווצים, השרירים שלכם לא יכולים לבצע את כל התנועות שהם יודעים ומסוגלים לעשות. כאשר אתם מכווצים, המחשבות שלכם אינן יכולות לקשר את כל הידע שברשותכם ולמצוא כך פתרונות אלכסוניים. אלכסוני משמעו בפשטות "לא ליניארי", כלומר לא רציף, האפשרות לחבר בין חלקים מרוחקים אחד מהשני, אך שעדיין יכולים להתחבר זה לזה בצורה טובה, למעשה בצורה כל כך טובה עד שהם מציעים לכם אפשרות אחרת, נקודת מבט אחרת. כאשר אתם מתוחים, כאשר אינכם רגועים, הדם, למשל, לא מגיע לעיניים, והמוח שלכם לא מקבל מספיק חמצן ולכן אתם רואים פחות. אתם רואים פחות טוב.

אנחנו מדברים על ביולוגיה, על המכאניקה של הגוף שלכם. זה נראה בנאלי אבל אין זה כך. כאשר אתם מתוחים הרבה יותר דברים חומקים מכם מהסיבות שכרגע ציינו, והייתי יכול להמשיך ולתת עוד אלף הסברים שיאשררו את ההבנה שלכם לגבי כמה חשוב שתירגעו.

אולם להיות רגוע מבלי לכוון את המתנה יקרת הערך הזו שההירגעות מפיקה זה חסר תועלת. ההירגעות מועילה כשאתם יודעים מה לעשות. מה אתם צריכים לעשות כדי לשפר את החיים שלכם? להתבונן. להתבונן במה? להתבונן בכול ובכל דבר. עליכם לעורר בתוככם את אותה הסקרנות שהייתה לכם כשהייתם ילדים. מדוע אני מתייחס לרגעי הילדוּת? כיוון שהייתם פחות תפוסים על ידי הצורך לתייג כל דבר. חשוב להבין את זה. חשוב להבין שהכלא שבו אני שרוי היום לא ניבנה סביבי ברגע אחד, אלא באופן הדרגתי. ולכן ההדרגתיות הזו, אם חווים אותה מחדש, מאפשרת למצוא מחדש את אותם הרגעים שבהם הייתי טוב יותר מכפי שאני עכשיו. טוב יותר לא מכיוון שהייתי מסוגל יותר, טוב יותר בפשטות מכיוון שהייתי פחות פגוע, פחות פצוע, ולכן חופשי יותר, מוכן יותר. מוכן לְמה? מוכן להתבונן בסקרנות. הסקרנות דוחפת את הילד להיות בתשומת לב ולהישאר עם הדברים, לפעמים אפילו עד כדי סיכון. כאשר אנחנו מדברים על תמימות ביחס לחיים אנחנו מדברים על אותו המצב שמאפשר לי, גם אם נכוויתי בעבר, לא לאבד עניין במושא המחקר שלי ולא לחיות בזיכרון, זיכרון שהופך להיות לפעמים כל כך כפייתי, שלא רק שהוא גורם לי לאבד עניין ולא רק שהוא מונע ממני את המחקר בכיוון הזה, אלא שהוא גם מונע ממני את המחקר כשלעצמו.

וכך קורה שמזדקנים ומתים עוד לפני שהגוף הזה חדל מלהתקיים. זה מה שמשתק אותנו, ולכן עלינו לזוז מהזירה שלנו שעשויה מצרכים ולהסתכל אל מעבר, לא אל עבר האופק, אלא אל מעבר לאופק. זהו מעבר חשוב. עלינו להיות סקרנים, לא רק ביחס למה שאנחנו רואים רחוק מאתנו ושגורם לנו לשאול מה נמצא שם, אלא אף יותר מכך, עלינו להסתקרן ממה שאנחנו לא רואים עדיין ולשאול את עצמנו מה יש מעבר למה שאנו רואים. זה משיב לנו לא רק את התמימות, אלא גם את הרצון להיות "דון קישוט",  ולכן ללחום למען מטרה שאנחנו מחשיבים כטובה ונכונה: להציל את אהובתנו.

היעד הראשון, אם כן, הוא לנסות להזיז את עצמנו. כיצד? באמצעות ה"הירגע והתבונן". הירגע על מנת שתהיה יותר פתוח לקלוט. שם, היכן שאתה מתוח, אינך פתוח לקלוט. כאשר אתה מבולבל, עייף, עצבני, מתוח, הרבה דברים בורחים ממך ואתה מאבד את תשומת הלב שלך כיוון שבמקומה שולט המתח. עוד לפני שנגיע ללב לבנו, למה שנשאר מאתנו בסופו של דבר, עלינו לסלק את כל מה שנתן לנו העמית האחרון שלנו מהעבודה, את כל מה שנתן לנו החבר שלנו מהאוניברסיטה, את כל מה שנתנה לנו הכיתה שלנו בתיכון, את כל מה שנתן לנו החבר מחטיבת הביניים, את כל מה שנתנה לנו המורה בבית הספר היסודי, כל מה שנתן לי אבא שלי, אמא שלי, סבתא שלי, דוד שלי וסבא שלי. כל מה שהם נתנו לנו, לא במובן של ביטחון בעולם, בחיים, אלא במובן של: "תיזהר! תסתכל!".

כולנו יודעים שהעולם הזה לא רע אלא בוגדני, שזה משהו אחר לגמרי, ולכן צריך להתבונן. אבל אני אומר גם שליפול בפח ולשמוח על כך, זה עדיף מאשר ליפול בפח ולהמשיך לסחוב את השק הזה הביתה למשך שארית החיים.

האם אתם שואלים את עצמכם מה אתם חושבים? האם אנחנו שואלים את עצמנו בכל יום במה אנחנו עסוקים? איך אפשר להקטין או לצמצם את עצמנו לממד כל כך קטן של עשייה? איפה התקווה שלנו? אני מתעקש, איפה הסקרנות שלנו? לאן נעלם הרצון שלנו להכיר, להכיר את עצמנו, לדעת? לאן נעלם הכוח של המחקר שדחף אותנו קדימה במשך זמן רב כשהיינו צעירים? אין מדובר בלהשאיר את הסירה בקו ישר בים הסוער, אלא בניווט במפרשים פתוחים אל עבר היעוד האפשרי שלנו. אל לנו לשכוח זאת.

הירגע על מנת שתוכל להתבונן. למה משמשת ההתבוננות? על מנת לראות, לא רק את כל מה שאנחנו חולקים, אלא על מנת לראות את כל מה שעד כה חלקנו מעט, כלומר את היכולות היוצאות מן הכלל אשר ברשותך. אחת מהן, לדוגמה, היא לא להיות היכן שהמכה פוגעת, ולכן לא להקטין את עצמך כמי שהוכה ואשר חייב להגיב. אנחנו מדברים, אם כן, על להתבונן על מנת להתחמק מהחוקים. אנחנו מדברים על להתבונן על מנת ללמוד להשתמש בחוקים. להשתמש בהם למען המטרה, שהיא ההתפתחות, הגדילה והאבולוציה.

לבסוף מגיעה המילה השלישית בשלשה היוצאת מן הכלל הזאת: הירגע, התבונן, היה מאושר. יכול להיות שתשאלו "אבל איך אני יכול להיות מאושר קודם לכן?" אך השאלה היא: "איך אתה יכול שלא להיות מאושר?" מאושר הוא החוקר שמחפש, בעוד שזה שכבר הגיע ליעד אינו מאושר. מדוע החוקר מאושר? כיוון שהוא יודע שבכל יום הוא עוסק בדבר שאליו הוא משתוקק יותר מכול, שאליו הוא שואף, רוצה. האושר נמצא בלעשות את מה שאני באמת רוצה לגלם בתוכי. עלי להיות הדבר שאליו אני שואף, ולא לשאוף להיות. אלו הם שני דברים שונים, שני תהליכים שונים לגמרי.

אחת התכונות שהאדם מייחס לעצמו בדרך כלל היא שיש לו כמות אינסופית של אנרגיה. אין זה כך, כל אדם מייצג ומהווה כמות מסוימת של אנרגיה, שבין היתר באה לידי ביטוי בזמן ובמרחב, שחודרת לתוכו, שמתכלה ושנעלמת בתוכו. אם נצליח להיווכח בכך שאנחנו כמות מסוימת של אנרגיה, שאנחנו מידה מסוימת, נוכל להבין טוב יותר את הרעיון של לפעול בכדי לכוון. כאן נכנסות למשחק שתי מילים נפלאות, הראשונה היא "להתנגד", והשנייה היא "להיכנע". כל החיים בכללותם נעים על שני פסי הרכבת הללו, שיוצרים מסילה אחת. מצד אחד עליך לפתח את היכולת היוצאת מן הכלל להתנגד.

להתנגד למה? לשינה. אנחנו יכולים להגדיר את מצב השינה כמצב שבו אנחנו לא מבריקים במיוחד, ובחוסר הבהירות הזה אנחנו מאבדים אינספור הזדמנויות שנמצאות סביבנו ובתוכנו, ושנוצרות, למען האמת, רגע אחר רגע. המצב הזה באמת דומה מהרבה בחינות לשינה. מה קורה כשאנו ישנים? כשאנו ישנים שינה עמוקה אנחנו לא נוכחים בכל מה שמתרחש, בכל מה שקורה סביבנו. קורה משהו נוסף כשאנו ישנים, בשינה כל אדם אינו יכול להימנע מלחלום. על מה אנחנו חולמים? אנחנו חולמים על חיים אחרים. כל האנשים חווים שינה או חלום בהקיץ, שבו הם מדמיינים חיים שבמציאות רחוקים מאוד מהם. אני לא אאריך בעניין זה, מפני שעבור אחדים מדובר בכל אופן בחיים יוצאים מן הכלל, בעוד שעבור אחרים מדובר בחיים מזעזעים. אבל אין שום הבדל, כל עוד מדובר בחיים שהם חלום. רק החיים האמיתיים יכולים לחשל אותנו, לחשל בתוכנו יכולות אחרות.

כאשר אני נמצא במצב הזה של שינה אני צריך להתנגד לו, כיצד? כשאני נאחז בחוזקה, כשאני משתמש בצורה הטובה ביותר בכל התזכורות שמציעים לי העולם, המכרים והחברים הקרובים שלי. זוהי דרך לוודא, אשר מוצעת לי על ידי המכלול כהזדמנות בכל יום. כמה מכם חשבו שהם אדיבים ואז מישהו אמר לכם: "כמה אתה לא נחמד היום". באותו הרגע היו לכם שתי אפשרויות. להתנגד, למה? להתנגד לתגובתיות שלך שאומרת לך: "איזה אידיוט! מה הוא רוצה ממני?" להתנגד לתגובתיות הזאת משמעו לתפוס את ההזדמנות שיש במילים של האחר ולהתבונן בעצמנו טוב יותר פנימה, תוך שאנו מנסים להתעורר ולשאול את עצמנו: "אבל האם לא הרגשתי כל כך יפה, פתוח ונכון? אז למה הוא משקף לי את ההיפך המוחלט ממה שחשבתי שאני?".

כמובן שיכול להיות גם שהוא טועה, אבל אם הבנאדם הזה הופך לעשרה אנשים, מאה, אלף… השאלה שאני צריך לשאול את עצמי צריכה להיות קצת יותר אינטנסיבית. ואף יותר מכך, כל עוד מדובר באנשים שרחוקים ממני, אני יכול אולי להתעלם, אבל כאשר ההחזר הזה הולך ומתקרב אלי, כשהוא הופך להיות התבטאות גם של האנשים הקרובים אלי ביותר, אני צריך להתייחס לכך ביתר תשומת לב. עדיין יכול להיות שמדובר באזעקת שווא, כיוון שכמו שאתם יודעים, הסביבה שבה אנחנו נמצאים לא רוצה שיציקו לה, ואם אני משתנה אני מציק לסביבה שלי, ואז הסביבה אומרת לי שאני מפריע. למה אני מפריע? כיוון שאני מאלץ אותה לעשות מאמץ חדש של תיוג, היות שהתווית הקודמת כבר לא תואמת אותי יותר, גם אם היא מנסה לאלץ אותי לתוכה בכל כוחה. כאשר אני מצליח להימנע מלהחליק שוב אל תוך הקופסא שלי, זה אומר שאני כבר נמצא כמה צעדים קדימה בניסיון להתעורר מהשינה.

מצד שני, אני צריך להיכנע. להיכנע למה? להיכנע ולהזין את עצמי מאותו החלק שבי שמנסה במאמצים חסרי תקדים להצהיר: "הישאר כאן". הישאר כאן משמעו הישאר נוכח לרגע, הישאר ער לרגע. הישאר לרגע עם נקודת המבט השונה הזאת. אז תוכלו לשאול את עצמכם: "איך אוכל לדעת אם זהו הרגע שבו אני צריך להיכנע?". תשובה: אם נקודת המבט החדשה שלה אתה צריך להיכנע מרחיבה את החזון שלך ביחס לחיים, לדברים ולאנשים, אם היא מגבירה את הנכונות ואת הרגישות שלך כלפי האחר וכלפי עצמך, ואם היא משפרת את היכולת שלך להכיל את השוני, אז המצב החדש הזה שמוצג בפניך הוא די מעניין, ועל כן כדאי לך להיכנע לו.