מיסטיקה ודתות | חדקרן בית השראה

ג'לאל א-דין רוּמי, המיסטיקן והמורה הסוּפי, הוריש להיסטוריה יצירות ספרותיות חשובות ביותר: ספר שירה בן מאות עמודים שמהווה את אחד מרגעי השיא באלף שנות השירה הפרסית; שישה כרכים של פואמה הכתובה בצמדי שורות חרוזות, המוגדרת לעיתים כ'קוראן בחרוזים'; אסופה של שיעורים ודרשות שנכתבו מכלי ראשון בידי תלמידיו, ובה מוצגים רעיונות התורה שלו; אינספור מכתבים שבהם […]

לפעמים מפגש מקרי יכול לשנות חיים שלמים.

אומרים שהלב הוא הארון של כל האוצרות – הפנינים והאלמוגים שנמצאים מסביבנו אותנו. ולכן, הלב הוא המרכז של העולם.

תרזה מאווילה מקדימה בהרבה מובנים את זמנה ובשורתה הרוחנית מהדהדת גם כיום באלף השלישי: להשתחרר מכבלי העבר הדתי הריאקטיבי, לצעוד בצורה נמרצת לעבר הקִדמה וליצור קשר אינטימי עם האלוהות – כולם גם יחד.

פוסט וידאו של השייח ע'סאן מנאסרה – על ההשתקפות של הכוונה במעשים ומדוע טוב לבנות מעשה טוב על יסודות טובים, בעוד שחטא הוא מעשה הנבנה על גבי כוונה רעה.

קלפי הטארוט לא היו בידינו, אלמלא היהודים, שהוקירו את המסורות הדתיות ואת כתבי הקודש שלהם עד כדי כך, שהם נשתמרו ללא שינוי במשך אלפי שנים.

סוד כל הדתות הוא המסתורין, ההתקדשות והחניכה הרוחנית לקראת מה שהוא מֵעֵבר לצורה, מֵעֵבר לשם ולתואר דרך הצורות, הכלים והשפות. הסוד העמוק מכולם הוא אינסופיות האל, אחדותו, ייחודו, המקום שבו הרִיק והיש אחוּזים. צעיפי ההכרה והתודעה עוטפים בו-בזמן את הסוד, מכסים עליו ומובילים אליו. כאלה הן הדתות כולן – צעיפיהם של סודות האל. על פי ספרות הסוד הקדומה של היהדות, האל יושב בהיכל השביעי מתוך שבעה היכלות. על פי ספר יצירה, המבנה הארכיטקטוני של ההיכלות הוא קונצנטרי. הם כשבעה עיגולים והיכל קודש מכַוֵון באמצע, בדיוק כפי שתיארה אותם הקדושה תרזה מאווילה.

רומי היה מלומד, מורה ודרשן אסלאמי כאשר פגש את הדרוויש הנודד שמשׂי טַבּריז, שטלטל אותו עד ליבת הווייתו. רומי, מלא בהשראה ובו בזמן מוטרד עמוקות מהפגישה עם חבר שכזה, ובהמשך מתוסכל עקב היעלמותו, נדחף כמעט בעל כורחו, ליצור את שירי האהבה שלו לחבר האלוהי.

מפגש "מקרי" בשוּק שינה את חייו. מסופר שבשלהי שנת 1244 רכב ג'לאל א־דין עם פמלייתו דרך השוק, כשלפתע פגשו עיניו בעיני דרוויש נודד, שַמשׂ מהעיר טַבּריז.

כשהייתי ילד קטן, היה מבקר אותי בכל יום מלאך בדמותו של נער יפה תואר. הוא היה הולך איתי מביתנו אל בית הספר ודואג שהתלמידים האחרים בכיתה ישאירו לי מקום בשורה הראשונה. הוא נשאר איתי לאורך כל היום ובסופו היה מלווה אותי בחזרה הביתה. ביום אחד למדתי יותר ממה שהילדים האחרים למדו בשבוע, אך לא ידעתי […]

החל משחר ההיסטוריה האדם תמיד עשה שימוש במילים ובטקסטים על מנת לשמר את רעיונותיו ולהעבירם אל מעבר למרחק המרחב והזמן. אבני הבניין של השפה הן האותיות, והחיבורים שבין האותיות יוצרים מילים, שבתורן מרכיבות משפטים, והחיבור ביניהן מאפשר עושר שפתי ורעיוני כמעט אינסופי. מעבר למימד הגלוי והחיצוני של השפה ישנו גם מימד פנימי יותר, נסתר, ובאופן דומה לאופן שבו ניתן 'להטעין' חלקיקים במטען חיובי או שלילי, כך גם ניתן להטעין במילים מטען מסוים, חבוי אף הוא. הדבר קשור בין היתר למצבו הרגשי והנפשי של הכותב ולכוונה העוברת דרכו. הטקסטים המיסטיים של כל המסורות הגדולות הם טקסטים מיוחדים כיוון שחבויים בהם אוצרות שאינם גלויים לעין החיצונית. הדבר נכון לכתבי הקבלה שכולנו מכירים, אך גם לכתבים מיסטיים מהנצרות, האיסלאם, הבודהיזם ועוד.

הסיפור שלפנינו עבר את מבחן הזמן של חוכמת ההמונים ולכן יש בו אמת, כזו שאיננה בהכרח אמת היסטורית. מילארפה – ״האיש הגדול העטוי בד כותנה״ – היה אחד מגדולי המורים הרוחניים והמשוררים של טיבט. את סיפור חייו של מילארפה ניתן לקרוא כסיפור הרפתקאות מרתק וצבעוני של סכסוכים, אינטריגות, מאגיה שחורה והרבה דרמה; אפשר לקרוא אותו […]

קראתי את הספר הטירה הפנימית של תרזה מאווילה בגיל 15 או 16, במהלך כמה ימי התבודדות לתיכוניסטיות בבאיזה שבחאין, בדרום ספרד. הספר גילה בפני עולם חדש שלם, בשבילי לא מוכר. העולם של החיים הפנימיים. תרזה תיארה את הדרך שעל פי המסורת הנוצרית גברים ונשים מוזמנים לעבור בחיים על פני האדמה עד המפגש האחרון עם אלוהים […]

(מתוך אתר אפוק-טיימס) פלוטינוס, אבי האסכולה הפילוסופית הניאופלוטונית חי בשנים 270-204 לספירה והיה לאחד הפילוסופים המשפיעים ביותר לאחר אפלטון ואריסטו. במשנתו דיבר על "האחד" המושלם שממנו נובע כל דבר ביקום, ועל הנשמה השואפת ואף מסוגלת להתאחד עמו. פלוטינוס נולד במצרים, וניכר שגדל והתחנך כבן התרבות היוונית. משהחל להתעניין בפילוסופיה, בגיל 28 בערך, הוא עבר לאלכסנדריה […]