שער יצירה ואמנות

כולם חולמים, חושקים, מדמיינים, ומאחר שכולנו מדמיינים כולנו מניחים שאנו יודעים מהו דמיון. לא, את מושג הדמיון האמיתי – כפי שמבינים אותו המקודשים, זה שבאמצעותו הם עובדים – אפשר להגדיר כמעין מסך שמוצב על הגבול שבין העולם הנראה לעולם הבלתי נראה; מסך שמוקרנות עליו תמונות וישויות שבדרך כלל חומקות מתודעתנו. בקרב אנשים מפותחים מאוד אשר יודעים להשתמש בכלי המנטלי הזה, הדמיון קולט ונוצֵר דברים רבים שהם מנסים להדגים, להגדיר במילים או לממש; ברגע הראשון ייתכן שלא נבין את ההקבלה, אבל בשלב מאוחר יותר יתברר לנו שהם קלטו לתוכם מציאויות שטרם התממשו בעולם הפיזי. אם האדם יודע איך לעבוד עם מחשבותיו ורגשותיו, הוא יכול לטהר את נפשו עד כדי כך שדמיונו יעשה צלול, שקוף וטהור... ואז הוא גם מתחיל "לראות" מתוך העולמות הנשגבים. במצב כזה, דמיון וחיזיון חד הם.
אבל יותר מכול אני מבקש להדגיש בפניכם את העוצמה המעצבת של הדמיון האנושי. את הדמיון אפשר להשוות לאישה הרה: מרגע שקלטה את הזרע לתוכה היא מתחילה לעבוד, לעבד, להעניק צורה, וכעבור כמה חודשים היא יולדת תינוק שאופיו ותכונותיו הגופניות והנפשיות מקבילות לזרע שנקלט בגופה. כמו האישה, גם הדמיון מעניק צורה ומפתח את כל היסודות שקיבל לתוכו; הדמיון איננו כוח יוצר, כי אם כוח מעצב. כי המחשבה היא שיוצרת, ואילו הדמיון מעניק את הצורה. וכך אנו נוכחים בעבודתם המשותפת של שני עקרונות היסוד: העיקרון הזכרי והעיקרון הנקבי. המחשבה היא עיקרון גברי הפועל על העיקרון הנשי, על הדמיון.