Group 3 Created with Sketch.

בת עין הרקיע נמצא בסל הקניות שלך

צפייה בסל קניות

משלוח חינם לנקודת איסוף בהזמנה מעל 200 ש”ח ועם שליח בהזמנה מעל 350 ש”ח.
בכל שאלה ובעיה ניתן לפנות אלינו ונשמח לעזור.

ספר שירה לאישה בהיריון - בת עין הרקיע - סולי
ספר שירה לאישה בהיריון - בת עין הרקיע - סולי

בת עין הרקיע

סול יצחק רון

שירי פליאה והלל לשתי אהבות חיי
פרק לדוגמא
ניתן לשלוח כמתנה

בְּעֵת וּנְשָׁמָה אַחַת
נְטוּעִים כֻּלָּנוּ

בִּתִּי רוֹקֶדֶת מִתּוֹךְ חֲלוֹם
נֵר דּוֹלֵק אֶל חֵיק הַלַּיְלָה

הָאָרֶץ הִיא מַלְאָךְ
הַמַּיִם חַיִּים

הַבֹּקֶר, כָּל שֶׁנּוֹתַר
מֻתָּר לַיֹּפִי

 

״בת עין הרקיע״ מגיש לקוראיו שירת הלל אישית ואוניברסלית בעת ובעונה אחת. שירה זו צומחת במקביל לראשית ההורות של המשורר. התבוננותו בבת זוגו במהלך הריונה והפיכתה לאם, סוחפת אותו אל חיק הפליאה. מבעד להתבוננות זו, עולה מתוכו קול נשי, רוחני ומיתי. בקול הזה חובר אב טרי לשושלת נשים, ומהלל את הבריאה וההשתנות המתמדת. זו שירה עם תווים של קדושה, שירת רוח גבוהה ששורשיה נטועים בגשמי, בגוף ובאדמה.

סול יצחק רון

סול יצחק רון נשוי ללוטן ואב לאליה. חקלאי דור רביעי, בנאי דור שלישי. בין עובד אדמה לעובד שמים. רוקד, שואל, לומד תודה ותורה. הכתיבה, או יותר נכון כתיבת השירה מצאה אותו לפני כשבע שנים, כמו הופיעה לפתע במרחבי הלב. ומאז הנביעה חיה ומשנה צורה עם תוואי הדרך, ובעיקר היא מלמדת אותו להקשיב. מקורות ההשראה שלו הם סבו, יגאל רון, שהוא בעצמו משורר, השפה העברית, מורשת האוצר שעברה לידינו, המשוררות זלדה, רחל ולאה גולדברג, ישראל אלירז, ג'לאל א-דיו רומי המשורר הסופי, ללה המשוררת הקשמירית ואיקיו סוג'ון היפני. מלאכתו כעת היא האבהות, עבודת האדמה וריקוד.

מידע נוסף

עריכה: הדס גלעד
ציור כריכה: טליה חלמיש
מס׳ עמודים: 83
שנת הוצאה: 2023
גודל: 18.5x11.5
משקל: 140 גרם
מחבר: סול
דאנאקוד: 1127-37
סדרה: שירה

אנשים שקנו מוצר זה קנו גם...

משלוח לנקודות איסוף בפריסה ארצית: 15 ₪
משלוח עם שליח עד הבית: 29 ₪
משלוח חינם לנקודת איסוף בהזמנה מעל 200 ₪
משלוח חינם עם שליח בהזמנה מעל 350 ₪

שירים מתוך הספר בת עין הרקיע

 

הַשָּׁמַיִם
קוֹרְאִים לִי מִכָּל כִּוּוּן

אֲנִי רוֹקֶדֶת
וְגוּפִי עָנָן וְגוּפִי
צִפּוֹר כְּחֻלָּה

אֲנִי שׁוֹתָה
מַיִם מַיִם מַיִם
וְהֵמָּה לִי
שִׂמְלָה שְׁקוּפָה

לֹא פָּחוֹת
וְלֹא יוֹתֵר

 

וּפְעֻלּוֹתַי הָיוּ פְּשׁוּטוֹת כְּמוֹ לִפְקֹחַ עֵינַיִם
כְּמוֹ לְהַקְשִׁיב לַשֶּׁקֶט

וּתְנוּעוֹתַי הָיוּ קַלּוֹת כְּמוֹ לָלֶכֶת קָדִימָה
כְּמוֹ לְהַנִּיחַ יָד עַל לִבּוֹ שֶׁל אַחֵר

וּמִלּוֹתַי הָיוּ קְטַנּוֹת כְּמוֹ שָׁלוֹם וִידִידוּת
כְּמוֹ גָּלַקְסִיּוֹת בֶּחָלָל

 

יֶשְׁנָהּ אִשָּׁה
שֶׁשְּׁמָהּ מִתְאָרֵךְ עַד בְּרֵאשִׁית בָּרָא.
כָּל יוֹם בְּעֵת זְרִיחָה הִיא מַשְׁכִּימָה, מִתְחַדֶּשֶׁת בִּשְׁמָהּ וְלוֹקַחַת
אֶת הַשֵּׁם הֶחָדָשׁ, הֶעָגֹל, הַשָּׁלֵם לִרְקֹד עִמָּהּ אֶל מוּל הַחַמָּה.
בְּסוֹף מְחוֹל הַשֵּׁם הִיא אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ לְיָדָהּ וּמְנַקֶּבֶת בּוֹ חֹר, בְּמֶרְכָּזוֹ
דַּרְכּוֹ נוֹשֶׁפֶת אֲוִיר – לִרְאוֹת שֶׁהוּא חָלוּל וְרֵיק מִתּוֹכוֹ.
אוֹתוֹ הִיא חוֹרֶזֶת לְתַכְשִׁיט־עֲנָק שֶׁעַל צַוָּארָהּ, עֲדִי הַזּוֹהֵר אוֹרָה.
אֶת כָּל שְׁמוֹתֶיהָ נִקְּבָה, גַּם אֶת אֵלּוּ שֶׁדַּרְכָּם רוֹאָה הִיא אֶת עַצְמָהּ; נָהָר, מִרְיָם
רָקִיעַ, אֲדָמָה. אַף אֶת שְׁמָהּ הַגָּדוֹל הַנּוֹרָא חוֹרְרָה וְהָפְכָה לְתִלְיוֹן
אֶת שְׁמָהּ הַמֻּפְלָא – אַהֲבָה.