שער יצירה ואמנות
כפי שהבריאה מתממשת בעולם, כך גם בכוחנו להתחבר לטבע היצירתי שלנו, כשאנו נפתחים למשהו מסדר גודל אחר ומאפשרים לו להתבטא דרכנו. היצירה מקשרת אותנו עם עולמות עליונים ומאפשרת להם לבוא לידי ביטוי דרכנו ולהתגלות בעולם. ההתרוקנות שלנו מאפשרת לנו להתמלא על ידי משהו נשגב כך שבביטוי העצמי שלנו, בין אם זה בכתיבה, תנועה, ציור, בניה אדריכלית, בכל מחווה, יש משהו שמרומם את הנפש. בכוח האמנות לדלות מכל סיטואציה באשר היא רגש אמיתי, תחושת חיות, התפעמות מהיופי הגלוי או הנסתר, אנושיות ואהבה לחיים. בשער הזה ניתן למצוא ספרים, מאמרים ורעיונות שיגדילו בנו את היכולת לחיות וליצור מתוך מצב זה.
ביתו הרוחני של נווד יוצר
אני נודד כל חיי. נדודים חיצוניים בין מדינות, יבשות, ערים ודירות. האמנות דורשת נוודות. היצירה דורשת חופש תנועה, ובניגוד למה שקראתי וחקרתי - עבורי ובאופן חסר ערעור - היצירה היא מימד, עולם נפרד שקיים ללא קשר אלינו. מימד עצמאי שקיים והיה קיים לפנינו ויהיה קיים אחרינו, ואין לו שום תלות בנו אלא להיפך. על חייו של יוצר, על מקורות ההשראה ליצירה ועל שלושת התנאים ההכרחיים (אך לא היחידים) בפעולת היצירה.
למאמרלקריאה נוספת >
הפודקאסט של חדקרן בית השראה
נִגְלֶה עוֹלָם
ורטיגו – כוריאוגרפיה של אנשים וחלומות
הספר ורטיגו – כוריאוגרפיה של אנשים וחלומות מביא את סיפורה של להקת המחול ורטיגו, אחת מארבע להקות המחול הגדולות בישראל.
למי הספר פונה? הספר פונה לכל מי שחפץ ללמוד להפוך חלומות למציאות, ליצור דבר־מה חדש ומוחשי בעולם, ומאיר את פינותיו הכמוסות של מעשה האמנות. אנחנו הקוראים מוזמנים לחשוף את שמבקש להירקד בתוכנו ולהצטרף לתנועה האינסופית של ורטיגו, על במות, מאחורי הקלעים ובחיים עצמם.
למה דווקא ורטיגו? להקת המחול ורטיגו החלה את תנועתה בעולם בשנת 1992 עם דואט תמים שהעניק לה את שמה. היה זה סיפור אהבה: מפגש בין רקדנית לרקדן – נעה ורטהיים ועדי שעל, בימי הזוגיות הראשונים שלהם, על הבמה ובחיים. בתמימות ובאומץ, כמו אדוות מתרחבות, הפכו מזוג ללהקה, והיו למשפחה, קהילה, מודל ארגוני חדשני, כפר אמנות אקולוגי, מרכז למחול משולב לרקדנים נכים ובעלי מוגבלויות ולהקה יוצרת בעלת מעמד מרכזי בשדה המחול הישראלי והבינלאומי, שמופיעה בכל שנה ברחבי העולם.
מה בספר? הספר סוקר את תהליכי היצירה לאורך כל שנות פעילותה של הלהקה, ואת האופן שבו הצליחו לשזור את המעשה האמנותי כל העת עמוק בתוך חווית החיים והמשפחה, והמחויבות החברתית והקהילתית מהווה לעולם חלק מהדרך. הספר מבקש לחלוק עמנו משהו מתפיסת העולם וטיב התנועה מעוררת ההשראה של אוסף היוצרים ואנשי המעשה שחוללו יחד חלומות רבים למציאות בת קיימא.
כמה עמודים מתוך הספר


ורטיגו – כוריאוגרפיה של אנשים וחלומות
בת עין הרקיע
בְּעֵת וּנְשָׁמָה אַחַת נְטוּעִים כֻּלָּנוּ בִּתִּי רוֹקֶדֶת מִתּוֹךְ חֲלוֹם נֵר דּוֹלֵק אֶל חֵיק הַלַּיְלָה הָאָרֶץ הִיא מַלְאָךְ הַמַּיִם חַיִּים הַבֹּקֶר, כָּל שֶׁנּוֹתַר מֻתָּר לַיֹּפִי ״בת עין הרקיע״ מגיש לקוראיו שירת הלל אישית ואוניברסלית בעת ובעונה אחת. שירה זו צומחת במקביל לראשית ההורות של המשורר. התבוננותו בבת זוגו במהלך הריונה והפיכתה לאם, כמו גם הפרידה
לספריםאבל יותר מכול אני מבקש להדגיש בפניכם את העוצמה המעצבת של הדמיון האנושי. את הדמיון אפשר להשוות לאישה הרה: מרגע שקלטה את הזרע לתוכה היא מתחילה לעבוד, לעבד, להעניק צורה, וכעבור כמה חודשים היא יולדת תינוק שאופיו ותכונותיו הגופניות והנפשיות מקבילות לזרע שנקלט בגופה. כמו האישה, גם הדמיון מעניק צורה ומפתח את כל היסודות שקיבל לתוכו; הדמיון איננו כוח יוצר, כי אם כוח מעצב. כי המחשבה היא שיוצרת, ואילו הדמיון מעניק את הצורה. וכך אנו נוכחים בעבודתם המשותפת של שני עקרונות היסוד: העיקרון הזכרי והעיקרון הנקבי. המחשבה היא עיקרון גברי הפועל על העיקרון הנשי, על הדמיון.

