הספירלה של ההצלחה

מיהם האנשים שיש להם יעוד, ומהם שלושת האלמנטים שאיפשרו להם להפוך אותו מחזון למציאות? איך גם אנחנו יכולים לפתח את היעוד שלנו ומדוע לא מספיקה רק רגישות כדי לפעול בעולם. הייעוד קשור לאופן שבו אנחנו מנהלים את הזמן והרגשות שלנו, ואת היכולת הזאת אפשר לאמן, שהרי לרשות כולנו עומדות אותן 24 שעות.

"הפסימיסט שוטח את טענותיו בפני הרוח,
האופטימיסט מחכה שהרוח תשתנה,
הריאליסט מכוון את המפרשים".

ניקולאס סבאסטיין


היכולת שלנו להיות היוצרים של הייעוד שלנו תלויה ברמת האינטימיות שיש לנו עם האחרים. אם יש לנו רמה גבוהה של אינטימיות אנחנו יכולים להשפיע מאוד, ואם אנחנו יכולים להשפיע מאוד, יש לנו קשת רחבה של עוצמה. לא קיים יעוד ללא עוצמה, ולא קיימת עוצמה ללא השפעה. לא קיימת השפעה ללא רצון ולא קיים רצון ללא חזון.

בסמינרים שלי אני משתמש בראשי התיבות S.E.E – לראות באנגלית – במובן של: רגישות, התלהבות, אנרגיה (sensibility, enthusiasm, energy). מדובר בשלושה גורמים שמאפשרים לכם להיות בתוך החיים. רגישות בלא התלהבות ואנרגיה תביא אתכם רק להיות יותר מדי רגישים ולהיסגר בכל פעם שיש מגע. אם, לעומת זאת, אתם מסוגלים לחוש את הדברים בעזרת הרגישות, לעבד אותם בעזרת ההתלהבות – כלומר להפיק ראייה חיובית – ולהזין את הראייה הזאת באנרגיה, תוכלו להיות חלק מאותם האנשים הבלתי רגילים שהפכו להיות סמלים עבור האנושות, כמו למשל אמא תרזה מכלכותה או אלברט איינשטיין. אלו הם כולם אנשים שהיה להם ייעוד, והייעוד קשור לאופן שבו הם ניהלו את הזמן. לאנשים האלה לא היה יותר זמן מזה שעומד לרשותכם, גם להם היו עשרים וארבע שעות ביממה. אם כך, מה יצר את ההבדל? החזון. חישבו על מישהי כמו אמא תרזה: היא חייתה את כל חייה למען חזון גדול ממנה, חזון שמערב בתוכו אנשים רבים, כי מעבר לייעוד האישי של כל אחד מאיתנו קיים גם יעוד קולקטיבי אשר נוגע לכלל האנושות, ואנחנו נמצאים עדיין בשלב של פיתוח החזון אשר הועבר אלינו דרך האנשים הבלתי רגילים שחיו כאן לפנינו. כשהזרע הזה ישלים את התפתחותו נוכל להיווכח בפירות שלו, שיהיו כרוכים בשיפור משמעותי של איכות החיים על פני כדור הארץ.

סרטון קצר על חייה של אמא תרזה מכלכותה, היא הקדישה את חייה למען חזון גדול ממנה.


המציאות שלנו תלויה בנו ובנרטיב שלנו

יש לכם אפשרות יוצאת מן הכלל: לזוז ממימד ההזדהות, שבו אתם ממוקדים בכל מה שלא תלוי בכם אל מימד העוצמה אשר מכיל את כל מה שנמצא בשליטתכם. במה מדובר?

בעזרת אימון אתם יכולים ללמוד לשלוט יותר ויותר במחשבותיכם, ברגשותיכם ובפעולותיכם. אתם יכולים גם להשפיע ולכוון את האנשים שסביבכם. אתם יכולים גם – וזאת נקודה חשובה מאוד – לשלוט בשפה שלכם, כלומר בדרך שבה אתם מדברים עם עצמכם. קיימים שני סוגים בסיסיים של שפה: שפה פרואקטיבית ושפה ריאקטיבית

מהי שפה פרואקטיבית? זוהי שפה שנותנת לנו דחיפה אל עבר ומדרבנת אותנו. עלינו להשתמש בסוג כזה של שפה, לא רק עם האחרים, אלא בעיקר עם עצמנו, וכך לשפר את איכות התקשורת הפנימית שלנו. 

כאשר צצה בעיה, האדם שמשתמש בשפה פרואקטיבית יגיד: "בואו נביא בחשבון את האלטרנטיבות האפשריות". מי שמשתמש בשפה מסוג זה מצליח מייד להרחיב את שדה הראייה שלו, ובמקום לעצור בפני הקושי הוא מחפש מיד את מה שיאפשר לו להתגבר עליו.

בשונה מכך, מי שמשתמש בשפה ריאקטיבית, ברגע שהוא מוצא עצמו בפני קושי יעצור ויגיד: "אין מה לעשות… זאת לא אשמתי". בזמן שהאדם הפרואקטיבי מנסה לשנות את הגישה שלו ולהתאים את עצמו למציאות של מי שעומד מולו, האדם הריאקטיבי עומד על שלו: "אבל אני כזה, שהוא ישתנה אם הוא רוצה, אני בטח לא מתכוון להשתנות בשבילו!"

האדם פרואקטיבי יכול להגיד למשל "לעזאזל, זה ממש מוציא אותי מדעתי", אבל אז הוא גם מסוגל לתפוס מרחק. כך, כשהמציאות לוחצת עליו הוא מצליח להתרחק מהאירוע כדי להישאר מפוכח ואז לתת תשובה הולמת לסיטואציה.

כאשר אנו תופסים מרחק זה מאפשר לנו לשים בפוקוס את האובייקט שנמצא בשדה הראייה שלנו. בסופו של דבר הפרואקטיבי יאמר גם: "יש לי שליטה מלאה על הרגשות שלי". הריאקטיבי לעומת זאת לא רק יתרגז מיד, אלא יחבר את המצב שהוא חווה לדברים הקשורים בעבר, ואז הוא יגרור אותם גם להווה ולעתיד: "זה בגלל שהוא בשבוע שעבר…". פעמים רבות בחיים שלכם יכול להיות שקרה לכם שבדיוק כאשר התקדמתם במהירות אל עבר המטרה שלכם, כמו רכבת שנוסעת אל יעדה, נקרה בדרככם מצב לא צפוי שגרם לכם לסטות מהפסים ולבזבז זמן ומשאבים נוספים. כדי להימנע מתופעות שכאלה עליכם להפוך להיות נביאים. מקור המילה האנגלית prophet היא במילה היוונית prophḗtēs – שמשמעה להגיד מראש, כלומר לראות קודם. הנביאים היו אלה שהיו מסוגלים לראות את האירועים לפני האחרים. כל האנשים הגדולים וכל הגאונים היו במובן מסוים נביאים כיוון שהם מצליחים לצפות מראש את האירועים ואת ההתנהגויות של האנשים תודות לרגישות, להתלהבות ולאנרגיה שלהם. הם רואים מראש, כיוון שהם נמצאים בתוך החיים והם יכולים לדעת קודם לאיזה כיוון החיים יזרמו. האם זה אומר שהם גם מסוגלים להשפיע על החיים? במובן מסוים כן, כמו שוער טוב, שמצליח לצפות מראש את הכיוון של בעיטת העונשין, ואז לבלום אותה ולהעניק יתרון לקבוצה שלו. מי שיש ברשותו את הראייה, יהיה תמיד מסוגל להיות במקום הנכון ובזמן הנכון. הוא יהיה אהוב ואנשים ירצו בקרבתו משום שהוא יהיה רגיש לרצון הלא מודע של המכלול, ובדיוק כמו הנביאים הוא ימצא בתוך קולו של העם את קולו של אלוהים.

אלברט איינשטיין הוא אדם שהיה לו ייעוד, והייעוד קשור לאופן שבו מנהלים את הזמן | תמונה: ויקימדיה

חזון הוא לא רשימת הדברים שצריך לעשות

הצעד הראשון שיאפשר לנו להגדיל את העוצמה שלנו הוא התכנון. תודות לתכנון אנחנו יכולים להיות במקום שבו האירועים מתרחשים, אבל בתכנון אינני מתכוון לרשימת הדברים שצריך לעשות, לתכנן זה לבנות חזון, חזון שהוא שליחות, חזון שהוא מטרה אולטימטיבית, מהסוג של: אני חייב לעשות את זה! האנשים הגדולים, כמו איינשטיין למשל, לא חיו בצורה נהנתנית, כשהם דואגים רק לאושר של עצמם, במקום זאת הם חיו חיים שמבוססים על ערכים. הערכים שלהם היו מעטים ויציבים, כך שהם לא הושחתו מכל מה שהתרחש סביבם. הנביאים רואים רק את מה שמעניין אותם, ולא את כל מה שקורה בעולם, הם רואים את מה שהם רוצים, והם ממקמים עצמם כך שמה שהם רוצים יוכל להתגשם, ואז הם משפיעים על האנשים ועל העולם שמסביבם. הם נשארים נאמנים לשליחות שלהם – זו של לדבוק בערכים שלהם. לדבוק בערכים זה לא אומר שצריך לנהוג בנוקשות ובהזדהות, בגלל שהערכים הם אבסולוטיים והיישום שלהם בחיים הוא דינמי. אם יש לכם ערכים, אינכם יכולים להיות נוקשים, מכיוון שהרגישות, ההתלהבות והאנרגיה יובילו אתכם לראות גם את האחר ולהבין כיצד אתם יכולים לכוון אותו. לעומת זאת, אם אתם אומרים לו: "ככה זה וזהו!" אז אתם עיוורים, מכיוון שאתם מזדהים עם המוסר, שהוא לא ערך, אלא בסך הכל מוסכמה חברתית. הערכים, בדיוק כמו הטוב, השיפור והגדילה, הם מה שדוחף אתכם להתקדם, בעוד שהמוסכמות מצמצמות אתכם לסכמה קשיחה.

אדם כמו גנדי היה מסוגל לעשות מהפכה לבדו, והוא הצליח תודות לעובדה שהוא יצר חזון משותף וחזק ביחס לחיים, לדברים ולאנשים, חזון שהוא כינה "סאטיאגרהא". גנדי היה נביא. הוא פעל ביחד עם העם שלו, והוא יצר סביבו הסכמה, כשהוא מניע את הרגישות, את ההתלהבות ואת האנרגיה של האומה ההודית. הוא היה נודד בין הכפרים ומציב שאלות בפני האנשים כדי להפוך אותם למודעים יותר לצרכים האמיתיים שלהם ולהיסטוריה שלהם. לא היה לגנדי תפקיד ציבורי רשמי, אבל מעגלי ההשפעה שלו גדלו עד כדי כך שהוא הפך להיות כמו אבא לאנשים שלו. זאת בזמן שכל שאר הפוליטיקאים היו עסוקים באיך להמשיך לתפוס את הכיסאות שלהם ולהכתיב חוקים, וכך הם איבדו בהדרגה את כל הכוח שלהם.

גנדי יצר חזון משותף וחזק ביחס לחיים, לדברים ולאנשים | תמונה: ויקימדיה

מצב דומה יכול לקרות גם במשרד שבו יש מנהל עם כישורים טובים ואופי רע, כאשר כל העובדים שונאים אותו למרות שהם יודעים שהוא בעל כישורים. אבל אז אחד מהעובדים, שהוא אדם פרואקטיבי, בעזרת רגישות, התלהבות ואנרגיה, נעשה קשוב לצרכים של המנהל ומצליח אפילו לענות עליהם מראש. כתוצאה מכך המנהל להעריך אותו יותר וכך ההשפעה של אותו עובד במשרד גדלה. ואז קורה שהמנהל, שתמיד היה חשדן בתוך הסביבה הלא אוהדת כלפיו במשרד, מתחיל להתייעץ עם אותו עובד בזמן שהוא מסתפק בלתת הוראות לכל העובדים האחרים. כיצד יגיבו שאר העובדים למצב החדש הזה? סביר להניח שהם יחוו קנאה כלפי אותו עובד שהמנהל מעריך ובוטח בו. אבל אותו עובד פרואקטיבי לא נעצר במנהל, אלא הוא מתחיל לתמוך גם בשאר הקולגות שלו. הנס שקורה בנקודה מסוימת הוא שאותו אדם, לאחר זמן מסוים, מצליח להשפיע על האווירה במשרד בו הוא עובד – אדם אחד בלבד עשה את ההבדל עבור המכלול כולו.

צרכים וערכים

מהו הסוד שיאפשר לנו להגדיל את ההשפעה שלנו? אנשים בלתי רגילים כמו גנדי ואיינשטיין גילו לנו אותו: עלינו לזוז מהמימד של הצרכים אל המימד של הערכים. כשאנחנו עושים את התזוזה הזאת, אנחנו אלה שקובעים את האיכות של הרגשות שלנו. כאשר לעומת זאת אנחנו מתמקדים בצרכים ובדחפים שלנו, כאשר אנחנו חושבים למשל: "מי יודע מה הוא יחשוב עלי…", האחר הוא זה שקובע עבורנו – אם הוא יחשוב עלינו טוב נהיה מאושרים לרגע, אך אם הוא יחשוב עלינו רע, לא נהיה מאושרים.

במצב הרגיל אנחנו עבדים של חוק המטוטלת. זה כאילו שיש ענן קטן, כמו זה של הפנתר הוורוד, שנמצא מעל לראש שלנו בניגוד לרצוננו… אם אנחנו רוצים שמעל לראשנו תזרח תמיד השמש, עלינו להתחבר לערכים, אלה שאף פעם לא שוקעים, אלה שיזינו את החיים שלנו ללא הרף ויאפשרו לנו לפעול לשירותם של שליחות וחזון גדולים יותר.

זו תהיה אחת משתי המסילות שלנו. המסילה השנייה תהיה מורכבת מהסיפוק האישי שלנו, זה שתמיד צריך להישאר עבורנו כנקודת התייחסות. איינשטיין אהב את ההערכה של הקולגות שלו, הוא אהב לנגן בכינור ולהפליג בסירות מפרש. הדבר הבסיסי הוא להפחית מהחשיבות שיש לנסיבות המקריות על חיינו. זה יכול להיות קשור גם לרגשות, למשל, להיות אמא טובה זה לא אומר לתת סיפוקים לילד בכל פעם שהוא בוכה, אלא לדעת להעריך בכל פעם מחדש מתי נכון לעשות זאת ומתי לא.

עליכם לגלות בעצמכם את הדרך שבה אתם מגדירים את הערכים שלכם. הערכים הם אוניברסליים ומשותפים לכולם, אך לא כל האנשים מתייחסים אליהם באותו אופן. אם תגדילו את החשיבות של הערכים בחיים שלכם, תוכלו להפחית באופן פרופורציונלי את ההשפעה שיש לפחדים על החיים שלכם.

המאמר מפורסם לקראת הגעתו של פטריציו פאולטי לישראל בדצמבר 2019.

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *