משל הפנינה

ישנם תהליכים בטבע שיכולים ללמד אותנו לא מעט דברים על עצמנו ועל האופן שבו תהליכים מתרחשים גם בתוכנו. כדי לעשות זאת עלינו ללמוד לעומק איך התהליכים הללו מתרחשים ומהם התנאים שמאפשרים אותם, ממש כפי שעשה לאונרדו דה וינצ’י בחייו כאשר הוא התבונן בטבע שסביבו ולמד ממנו את החוקים. אחד התהליכים שאני מוצא כיותר מעניינים בטבע הוא האופן שבו נוצרת הפנינה.

בשונה ממתכות ואבנים יקרות אחרות, שדרשו ליטוש והברקה, הפנינה הגיעה עם יופי טבעי שלא דרש כל פעולה. במשך אלפי שנים הפנינה נחשבה לתופעה מסתורית ונדירה של הטבע. היא עוררה סקרנות רבה, היוותה השראה לסופרים וציירים רבים, ושימשה בסיס לאגדות ולדימויים.

בעת העתיקה לפנינים היה ערך גבוה ביותר ורק משפחות עשירות מאוד יכלו להרשות לעצמן תכשיטים עשויים פנינים. הפנינים היוו סמל לעושר, לטוהר ולנשיות ורווחה כלכלית בתנ”ך, בתלמוד וגם בקוראן. האינדיאנים באמריקה היו מקשטים את מתיהם בדרך לשריפה בפנינים והשיגעון לפנינים הגיע לשיאו בזמן הקיסרות הרומית, שם ערכן של הפנינים היה הגבוה ביותר.

בעבר הסיכוי למצוא פנינה בטבע היה נדיר מאוד. הסיבה לכך היא שרק אחוז בודד מהצדפות מכיל פנינים. בשל נדירותן במשך אלפי שנים בני האדם ניסו לפענח את תעלומת היווצרותה של הפנינה כדי שיוכלו לשחזר את התהליך הטבעי של היווצרותה וכך לייצר יותר פנינים, וזאת לרוב ללא הצלחה.

במובן מסוים הקסם של הפנינים הפך למעט פחות מרתק ברגע שחוקרים יפנים הצליחו לגלות את סוד היווצרות הפנינה וליצור את הפנינים המתורבתות הראשונות. זה קרה בשנות העשרים של המאה ה-20, כאשר שלושה יפנים שונים, שעבדו בנפרד במעבדות מבודדות, גילו במקביל כיצד נוצרת הפנינה בטבע. הם הגיעו ביחד למסקנה שההפרשות מגלימת הצדפה הן שיצרו את הפנינה. בניסיון לחקות את הטבע ניסו שלושתם ליצור גירוי בצדפה באמצעות החדרה של חומרים שונים לתוכה. באופן מפתיע הצדפות שלהם “ילדו” פנינים עגולות. וכך, לאחר אלפי שנים של מסתורין נפתרה התעלומה.

הפנינה כמשל

אם נחשוב על כך, הפנינה מלמדת אותנו באופן מטאפורי שיעור חשוב: הזיהום שחודר אליה בצורת גוף זר – כמו למשל גרגר חול, ולעיתים קרובות עוד יותר אורגניזם טפיל, חומר אורגני כלשהו או אפילו שבר ברקמת המגן הפנימית המגינה על הרכיכה – הוא שמאפשר לה ליצור את אחת מאבני החן היפות ביותר בעולם.

בואו נחשוב רגע על המשמעות העמוקה של התהליך הזה: הזיהום שמגיע מבחוץ וחודר לתוך הצדפה הוא שמאפשר לה ליצור את הפנינה, ובלעדיו כל הקסם הזה לא היה קורה. לרוב כאשר מגיע אלינו גירוי לא נעים או אירוע חיים מטלטל שחודר לתוך חיינו, התגובה הראשונית שלנו היא לנסות לדחות אותו להרחיק אותו כמה שיותר מאיתנו, וזוהי אכן תגובה טבעית־אינסטינקטיבית־ביולוגית חשובה שנועדה להגן עלינו מפני פגיעה. אבל תחשבו אילו פנינים היינו יכולים להפיק אם היינו נותנים לחלק מאותם אירועי חיים מטלטלים לחדור לתוכנו ואם היינו נשארים איתם ולומדים מהם. איינשטיין אמר פעם: “זה לא שאני יותר חכם, אני פשוט נשאר יותר זמן עם השאלה”. אז מה אם במקום להדוף את מה שמגיע היינו מנסים להישאר איתו?

“המחשבה היא כמו צוללן, הצולל עמוק אל תוך הים של הלב כדי למצוא את פניני החוכמה. כשהוא מביאן אל החוף של הווייתו, הן נשפכות בצורת מילים משפתותיו, ובאמצעותן הוא קונה סגולות שלא יסולאו בפז בשוק של אלוהים”. 

מתוך הספר סוד הסודות מאת עבד אל-קדר אל-ג’ילאני

הסיפור של מילטון אריקסון

למי מכם שלא מכיר, ד”ר מילטון אריקסון היה פסיכיאטר ופסיכולוג אמריקאי, ממייסדי הגישה האסטרטגית בטיפול פסיכולוגי ואבי השיטה האריקסוניאנית בהיפנותרפיה. הוא התפרסם תודות לגישתו הבלתי קונבנציונלית לטיפול פסיכולוגי, השימוש הנרחב שלו במטפורות, בטיפול נרטיבי ובהיפנוזה. למעשה, שיטת ה-NLP מבוססת במידה רבה על הטכניקות שהוא פיתח באופן אינטואיטיבי.

שמו של אריקסון הולך לפניו, אבל מעטים מכירים את סיפור חייו יוצא הדופן. בגיל 17 הוא חלה בפוליו והפך למשותק בצורה כה קשה, עד שהיה חשש לחייו. בזמן שהוא שכב במיטה הוא שמע את הרופאים מדברים עם הוריו ואומרים להם שהוא לא ישרוד את הלילה. כשאריקסון שמע זאת ביקש מאימו להזיז את המיטה שעליה שכב כך שתוצב מול החלון כדי שיוכל לראות את הזריחה, והנחישות הזאת היא ככל הנראה מה שהשאירה אותו בחיים.

למרות התחזיות של הרופאים, אריקסון החלים אך נותר משותק בכל גופו. הוא היה מסוגל רק לשמוע ולהזיז את עיניו. וכך, בעודו מרותק למיטה ובלא יכולת לדבר, הוא התבונן במשך ימים שלמים בשפת הגוף ובדינמיקה של האנשים שהיו סביבו וכך הוא שם לב לפערים בין מה שאנשים אמרו לבין מה שהתקשורת הלא מילולית שלהם הביעה – שפת הגוף וטון הדיבור שלהם. הוא נוכח בכך שלעיתים קרובות התקשורת הלא מילולית של האנשים סתרה את המילים שאמרו, ממש כפי שאומר הפתגם “אחד בפה ואחד בלב”.

לימים, אריקסון ריפא את עצמו מהשיתוק בכוח המחשבה והרצון ותודות לאימונים הפיזיים והמנטאליים שעשה ולנחישות הרבה שלו. באחת הפעמים, כשהיה עדיין חסר יכולת ללכת, הוא החליט לצאת לבדו לשיט קאנו במסלול של 1,600 ק”מ כדי לאמן את גופו. לאחר המסע הוא כבר היה מסוגל ללכת בעזרת מקל.

תודות להתנסויות שעבר, אריקסון הפך לרב־אמן בטיפול באמצעות שפה ובהבנה של האופן שבו פועל התת מודע. מאוחר יותר, על בסיס התובנות העמוקות של אריקסון פיתחו הבלשן ג’ון גרינדר והמתמטיקאי ריצ’רד בנדלר את שיטת ה-NLP שנחשבת כיום לשיטה מובילה ליצירת שינויים עמוקים בתת מודע.

השבץ של ג’יל בולט טיילור

הסיפור של ג’יל בולט טיילור גם הוא סיפור על היווצרות של פנינה. בכל שנה קרוב ל-800 אלף איש עוברים שבץ מוחי בארה”ב. רוב הסיכויים שלא נשמע עליהם בכלל. אבל השבץ של ג’יל היה שונה, בגלל הרקע וגישת החקר שלה. ג’יל בולט טיילור הייתה חוקרת מוח כאשר בגיל 37 היא חטפה שבץ. תודות לרקע המדעי שלה היא יכלה להתבונן בתהליך מבפנים ולהבין את מה שמתרחש. בעקבות ההתמודדות עם השבץ היא כתבה ספר שמתאר בגוף ראשון את החוויה שעברה, את תהליך ההחלמה ואת התובנות הרבות על הפעילות המוחית שהיא הפיקה מחוויה זו. הספר שלה נכנס לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ותורגם ל-30 שפות (ביניהן גם לעברית בהוצאת מודן). הרצאת ה-TED שלה משנת 2008 הפכה בזמנו לוויראלית וכיום היא עדיין ניצבת במקום ה-19 בכמות הצפיות בהרצאות TED. אם תרצו תוכלו לצפות בהרצאה המרתקת של ג’יל בולט טיילור בקישור הבא: התקף ההשראה שלי (עם כתוביות בעברית).

הנגן פליקס קליזר

אני מניח שלא שמעתם על פליקס קליזר. פליקס נולד בשנת 1991 בגרמניה עם מום – הוא נולד ללא זרועות. והעובדה הזאת לא עצרה בעדו מלהפוך לאחד הנגנים המובילים בקרן יער. הוא עשה זאת בעזרת נחישות בלתי רגילה שנובעת מאהבתו למוזיקה וכמובן גם תודות לשמונה שעות אימון יומיות. כבר בגיל צעיר הוא הפך לסולן בינלאומי בולט ובהמשך הקריירה שלו הוא זכה בכמה בפרסים בינלאומיים חשובים, ואף הופיע כאורח של סר סיימון ראטל והפילהרמונית של ברלין.

כעת, איננו יכולים שלא לשאול את עצמנו “מה היה קורה אם…”, מה היה קורה אם אריקסון לא היה חולה בפוליו? מה היה קורה אם ג’יל בולט טיילור לא הייתה עוברת שבץ? ומה היה קורה אם פליקס קליזר היה נולד עם זרועות? האם היינו שומעים עליהם או כותבים עליהם? כנראה שלא. 

האם לדעתכם מה שקרה להם הוא חיובי או שלילי? מעניין אם הם היו מעדיפים שלא לחוות את אותו אירוע חיים קשה, אבל מה שכן ברור הוא ששלושתם הצליחו להפוך את המגבלה, שהייתה יכולה להיות חוויה שלילית והרסנית, ליתרון של ממש.

יש עוד הרבה סיפורים על אנשים יוצאי דופן שהשתמשו בטרגדיות של החיים שלהם באופן מעורר השראה, ועל דברים שהתגלו דווקא מתוך טעויות, כמו הפניצילין למשל. כל אותם אנשים יוצאי דופן הצליחו לקחת מצבים חסרי תקווה ולהפוך אותם לפנינים של ממש.

איך הם עשו זאת? הם השתמשו במה שכן היה ברשותם והתמקדו במה שהם יכלו לעשות בתנאים הקיימים. הם הונעו מסקרנות והם לא בכו על מר גורלם. הם עבדו עם מה שיש, ממש כמו הצדפה שלא פולטת החוצה את הזיהום שחודר אליה, אלה עוטפת אותו בשכבת מגן, ואז בעוד אחת ועוד אחת, עד שנוצרת פנינה (תוכלו לראות הדגמה של התהליך בסרטון שבסוף המאמר). ובהשלכה אלינו, שכבת המגן הזאת, שעוטפת את הגירוי ולא מאפשרת לו לזהם אותנו, יכולה להיות עבורנו תשומת הלב שלנו והמודעות שלנו לסיטואציה, כיוון ששתי אלו מאפשרות לנו להתבונן מהמרחק הנכון בדברים, מבלי להיות מזוהמים על ידם. כך כל אירוע חיים הופך באמת להזדמנות, וכך אנו נשארים מוגנים, ומסוגלים לא רק שלא להימחץ על ידו, אלא לצאת ממנו מחוזקים וחדשים.

ואם אתם רוצים ללמוד יותר על הדרך שבה נוצרות הפנינים אתם מוזמנים לצפות בסרטון הבא:

תמונה ראשית: מתוך ספר עתיק מאוסף The Walters Art Museum.
תודה מיוחדת לניצן גבע על העזרה בכתיבת המאמר.