קטע מתוך הספר חיי מילארפה
"יצאתי לקבץ נדבות לאורכו ולרוחבו של העמק. באופן זה צברתי עשרים-ואחד חופנים של שעורה. עם ארבעה-עשר חופנים רכשתי קדרה נקייה מחלודה, חלקה מבפנים ומבחוץ, ולה ארבע ידיות. בחופן אחד קניתי בשר ובירה, ואת שאר חופני השעורה שפכתי לתוך שק גדול. אז, כשקדרת הבישול מונחת מעל, נשאתי עמי את כל הדברים ושבתי למשכנו של הלאמה.
רועד מתשישות, הפלתי את המשא הכבד והחדר כולו הזדעזע. הלאמה, שבאותה עת סעד את ליבו, כה הופתע עד שעצר באמצע.
"איש קטן", הוא קרא, "יש לך יותר מדי מרץ! האם כוונתך לקבור גם אותנו תחת הריסות הבית בכשפיך? אתה יצור בלתי נסבל. קח את השעורה שלך מכאן!"
והוא הדף את השק ברגלו. בזמן שגררתי את השק החוצה אמרתי לעצמי בפשטות וללא מחשבות זדון, "הלאמה הזה חם מזג! עליי להקדיש תשומת לב להתנהגותי ולהתנהלותי כשאני משרת אותו, אחרת תעלנה בי כלפיו תפיסות מוטעות". שבתי על עקבותיי, השתחוויתי לפניו והצעתי לו כמנחה את קדרת הבישול הריקה. הוא נטל אותה בידיו ואחז בה כשהוא בוחן אותה במבטו. דמעות זלגו מעיניו והוא אמר, "המתנה שהבאת מבשרת טובות. אציע אותה למאסטר הגדול נארופּה".
מארפּה הרים את הקדרה מעלה במחווה של מתן מנחה. הוא ניער אותה כשהוא אוחז בידיותיה, כדי לאמוד את הצליל המופק ממנה. את הכלי המצלצל נשא אל חדר המזבח שלו, שם מילא אותו בחמאה מומסת מהמנורות של מדף המנחות. ברגע זה גברו עליי רגשותיי, לבי דאב בשל סבלות הקיום ובער בתשוקה ללימוד הדהרמה. שוב הפצרתי בלאמה שילמדני.
הוא השיב, "תלמידיי הנאמנים מגיעים בהמוניהם מאוּ וצַאנג. תושבי יַארדְרוֹק טַאקלוּנג ולינְג מתקיפים אותם ובוזזים מהם את האספקה ואת המנחות שהם נושאים עמם. קבור שני מחוזות אלו תחת ברד. זו תהיה פעולה למען הדהרמה. לאחר מכן אלמד אותך".
שילחתי סופת ברד אימתנית על שני מחוזות אלו, ואז ביקשתי מהלאמה שילמדני. הלאמה ענה, "בעבור חופן גושי הברד שהורדת, האם עליי להעניק לך לימוד שהבאתי עמי מהודו בקשיים כה רבים? אתה מעוניין בלימוד שברשותי… ובכן, אנשי ההרים במעבר לוֹדְראק מתקיפים את תלמידיי בדרכם מנְיַאל לוֹרוֹ. הם שמים אותי ללעג. אתה, המכנה עצמך מכשף גדול, הטל כשפיך על אנשי הרים אלה. אם תוכיח את עצמך בכשפים, אעניק לך את הלימוד של נארופּה להשגת מצב ההארה במחזור חיים אחד ובגוף יחיד".
לאחר שהטלתי את לחשיי, אנשי ההרים החלו להתקוטט בינם לבין עצמם, ורבים מהלוחמניים שביניהם נפלו בחרב. לנוכח זאת אמר לי הלאמה, "נכון הדבר שאתה מכשף גדול". ומרגע זה והלאה כינה אותי 'רב-מג'.
ביקשתי שוב את הלימוד על ההארה, אך הוא השיב, "הא! האם סיכנתי את חיי במסעי להודו כדי להעניק לך פרסים על שלל פשעיך? אתה אומר שברצונך לקבל לימוד זה, שהינו נשמת חייהן של הדאקיניות, ושעבורו, בבוז לעושר, הצעתי כמויות בלתי נתפסות של זהב כמנחה. אני מקווה שאתה מתלוצץ! אדם אחר היה הורג אותך בשל חוצפתך! כעת שקם את היבולים באזור יַארדְרוֹק ורפא את אנשי ההרים. אם תעשה כן, אלמד אותך. ואם אינך מסוגל לעשות זאת, אל תשוב לכאן לעולם!"
כך גער בי הלאמה בחומרה. מוכה צער, פרצתי בדמעות. אשתו של הלאמה באה לנחם אותי.
למחרת היום בא אליי הלאמה ואמר לי, "אמש הייתי נוקשה איתך, אך אל לך להתייסר בשל כך. היה סבלני. תהליך הלימוד הוא איטי ביותר. כיוון שיש לך מרץ לעבוד, בנה עבורי מגדל, שאעניק לבני, דַרמָה דוֹ דֶיי (עלם-הסוטרה). לאחר שתסיים זאת אלמד אותך וגם אספק לך אוכל ומלבוש".
"ובמהלך אותו זמן, אם אמות מבלי שקיבלתי את הדהרמה, מה יהא עליי?"
"אני מבטיח לך שלא תמות במהלך פרק זמן זה. את הידע שברשותי ניתן לבטא במילים ספורות. אם תוכל למדוט בהתמדה על פי הנחיותיי אלה, תוכיח אם אתה מסוגל להשיג הארה בחיים אלה או לא. בשושלת שלי מועברת אנרגיית הארה שאין דומה לה אצל אחרים".
לאחר דברי נחמה אלו נמלאתי שמחה.
אז אמרתי, "האם תרצה לחלוק עמי את תוכנית המגדל?"
כל דודניו של מארפּה מצד האב נדרו נדר בינם לבין עצמם שלא לבנות ביצורים כלשהם, אך מארפּה לא נטל את השבועה. כעת, משעלה בדעתו לבנות את המגדל, מצא דרך לתעתע בקרוביו, ובו זמנית לאפשר לי לכפר על מעשיי השליליים.
כך הוא אמר לי, "בנה את המגדל באופן זה, על צידה המזרחי של פסגת ההר".
אז התחלתי לבנות מגדל בצורת גליל.
כשסיימתי מחצית מהמלאכה הופיע הלאמה ואמר, "בזמנו כשדיברנו לא בחנתי דברים לעומקם. כעת הרוס את המגדל, ואת העפר והאבנים השב למקומם".
זאת עשיתי. יום אחר, בצלע המערבית של פסגת ההר, הלאמה העמיד פני שיכור ואמר לי, "עשה מגדל הדומה לזה".
אז בניתי מגדל בצורת חצי ירח. טרם הספקתי לסיים את מחציתו, כשהלאמה הופיע שוב ואמר, "זה עדיין לא מדויק. הרוס אותו והשב את האדמה ואת האבנים חזרה למקום שממנו לקחת אותם".
הפעם עלינו לראש ההר בצידו הצפוני, והלאמה אמר לי, "רב-מג, ביום ההוא הייתי שיכור ולא נתתי לך הנחיות נכונות. בנה כאן מגדל איתן".
השבתי, "הריסת דבר במהלך הקמתו מאמללת אותי ומבזבזת את הונך. אנא חשוב על כך היטב ואמור לי מה לעשות".
והלאמה ענה, "היום אינני שיכור, וחשבתי על העניין בזהירות רבה. מגדל זה יקרא 'מגדל היוגי הטנטרי' ועליו להיות משולש. בנה אותו. מגדל זה לא ייהרס".
התחלתי לבנות מגדל משולש. כאשר השלמתי בערך שליש ממנו הגיע הלאמה ואמר, "רב-מג, עבור מי אתה בונה את המגדל? מי נתן לך הוראות?"
"היה זה הלאמה עצמו שציווה עליי לבנות מגדל זה עבור בנו".
"איני זוכר שאי פעם נתתי לך הוראות מסוג זה. אם נכונים דבריך, הרי שאני משוגע. האם איבדתי לחלוטין את שפיותי?"
"אני זוכר בבירור שחשדתי שכך יהיה, ושהפצרתי בך במלוא הכבוד לשקול את העניין בזהירות. אתה אמרת לי שהכל מתוכנן בקפידה ושמגדל זה לא ייהרס".
"טוב ויפה. אך האם יש לך עדות לכך? או אולי אתה זומם לסגור אותנו במגדל המשולש שלך כבמשולש קסמים ולהטיל עלינו כשפים? הרי לא אנחנו גזלנו ממך את הירושה, ואף לא השתלטנו על רכוש אביך. אם כך הדבר – ואם באמת חפץ אתה בלימוד – כיוון שהרגזת את האלים המקומיים, עליך להשיב עפר זה ואבנים אלו חזרה למקומם. לאחר מכן, אם תרצה בלימוד, אעניק לך אותו. אך אם לא תעשה כן, עליך לעזוב".
בזמן שדיבר, נתעורר כעסו.
מוכה צער ועדיין צמא ללימוד, צייתי. מהמגדל המשולש סחבתי בחזרה למקומם, ראשית את האדמה ושנית את האבנים. בשלב זה נפער פצע בכתפי. חשבתי, "אם אראה זאת ללאמה בוודאי רק יישתלח בי. אם אראה זאת לאשתו אצטייר כאילו אני מתלונן על משימתי". לכן, מבלי לחשוף את הפצע, הפצרתי בדמעות באשת הלאמה לסייע לי להשיג את הלימוד. האֵם נגשה אל הלאמה ואמרה, "העבודה חסרת התועלת על המגדלים הללו הביאה רק צער לרב-מג. אנא, גייס מידה של חמלה והענק לו את הלימוד".
הלאמה השיב, "הכיני לו ארוחה טובה וקראי לו לבוא אליי".
האֵם הכינה את הארוחה וקראה לי להתייצב לפני הלאמה. הוא אמר, "רב-מג, אל תספר שקרים על דברים שלא עשיתי. כיוון שאתה משתוקק ללימוד, אעניק לך אותו".
הוא העניק לי את הלימוד והנדרים של לקיחת המקלט[1] בשלוש אבני החן והסביר לי את עקרונות הבסיס. הוא הוסיף, "זהו החוק הכללי התקף לגבי כולם. אך אם תחפוץ בידע של המנטרה הסודית, הנה מה שעליך לעשות".
והוא סיפר לי בקצרה את סיפורו של נארופּה, וכיצד עבר ניסיונות מרים בדרך לשחרור.
"עבורך דרך שכזו תהיה קשה".
בזמן שאמר מילים אלה נתעצמה אמונתי עד כדי דמעות. נשבעתי לעשות כל אשר יבקש ממני הלאמה.
לאחר שחלפו מספר ימים לקח אותי הלאמה לטיול. הגענו לחלקת האדמה השמורה על ידי בני הדודים.
הלאמה אמר לי, "בנֵה במקום זה מגדל מרובע לָבָן בן תשע קומות, ובראשו מבנה עליון וצריח – בסך הכול עשר קומות. מגדל זה לא ייהרס לעולם. כאשר תשלים את בנייתו אעניק לך את הלימוד הסודי. אז תוכל לפרוש לתרגול מדיטציה בהתבודדות, ובזמן זה אני אדאג לכלכלתך".
"אם כך", אמרתי, "האם לא כדאי שאשת הלאמה תהיה עדה לכל ההבטחות הללו?"
"טוב ויפה", אמר הלאמה.
הוא שרטט על הקרקע את מיקום הקירות. הזמנתי את אשת הלאמה לבוא, ובנוכחות שניהם אמרתי, "עד כה בניתי שלושה מגדלים, ואת שלושתם הרסתי. בפעם הראשונה הלאמה אמר שלא הקדיש לכך די מחשבה. בפעם השנייה, טען שהיה שיכור. בפעם השלישית תהה אם אינו משוגע, או אם לא יצא מדעתו, ולא זכר דבר וחצי דבר. כשהזכרתי לו את ההנחיות שנתן לי שאל מי היה לי לעֵד, ואף הטיח בי גערות. כעת, מאחר שקראתי לך כדי שתשמעי גם את הבטחות אלו, אנא היי לי לעדה".
אשת הלאמה השיבה, "אשמח לשמש כעדה. אך קשה להניח שעדותי תהיה בעלת משקל, כיוון שהלאמה פועל כשליט יחידני. ראשית, הלאמה בונה ללא סיבה והורס ללא סיבה. יתר על כן, אדמה זו אינה שייכת לנו בלבד; היא רכוש המשותף גם לדודנים. כל העניין יהיה מקור למריבות. מה שלא אומר, הוא לא יקשיב".
הלאמה אמר לאשתו, "הנה את עדה. ובכל הנוגע לי, אמלא אחר הבטחתי. רב-מג, אם אין לך כל אמון ואם אינך מתכוון להתחייב, לך מכאן".
כך היה כשהנחתי את היסודות למגדל מרובע. בזמן שעבדתי על הקיר השתעשעו תלמידיו של הלאמה – נְגוֹק-טוֹן משוּנג, טְסהוּר טוֹן מדוֹל, ומֶטוֹן מצַאנג-רוּנג – הם גלגלו לעברי סלע גדול והציבו אותו כאבן פינה.
בעודי עומל על בניית הקומה השנייה, משני צידיה של הדלת הגדולה, הופיע הלאמה ובחן ביסודיות את מעשה ידיי. הוא הורה באצבעו על הסלע הגדול, זה שגלגלו והניחו שלושת התלמידים, ושאל, "רב-מג, מהיכן הגיעה אבן זו?"
עניתי, "שלושה מתלמידיך הבכירים השתעשעו והביאו אותה לכאן".
"טוב. אל לך להשתמש באבן משלהם במבנה שאתה מקים. עכשיו הוצא אותה והשב אותה למקום שבו הייתה.
"הבטחת שמגדל זה לא ייהרס".
"אמת ויציב. אך אינך ראוי שתלמידיי, המתרגלים את שני השלבים בתרגול הווג'ראינה [2], ישרתו אותך. אל תפרק את הכול, הוצא רק את האבן והחזר אותה למקומה".
כך פירקתי את הבניין מלמעלה למטה והשבתי את האבן למקומה.
"עכשיו", אמר הלאמה, "הבא את האבן שוב והנח אותה חזרה כאבן פינה".
כך עשיתי. היה עליי, לבדי, להפעיל אותה מידה של כוח שהפעילו שלושת התלמידים יחדיו. כיוון שסחבתי את האבן למקומה והבאתי אותה בחזרה, כיניתי אותה 'סלע-ענק שלי'.
בזמן שעסקתי בהנחת יסודות המגדל על ראש ההר התכנסו הדודנים לצורך התייעצות ואמרו, "מארפּה בונה מגדל על הר השבועה החגיגית. עלינו לצאת ולהגן על אדמתנו".
כמה מהם אמרו, "מארפּה איבד את שפיותו. הוא מחזיק במתלמד חזק במיוחד מלָא טוֹ, שבונה מגדלים ללא כל תוכנית מוגדרת על כל תלולית ורכס. ברגע שהם נבנים עד חציים, הוא הורס את המגדלים ומחזיר את האדמה ואת האבנים למקומם. כך בטח יפרק גם מגדל זה. אם לא יהרוס אותו, אזי נפעל כדי למנוע את המשך הבנייה. הבה נמתין ונראה מה הוא יעשה".
[1] לקיחת מקלט – המעשה הבודהיסטי שבו מצהירים כי שמים מבטח במורה – הבודהה, בתורה – הדהרמה ובקהילה הרוחנית – הסנגהה (על שלושת המחסות). במהלך קבלת המקלט לרוב לוקחים נדרים לא להרוג, לא לגנוב, לא לפגוע מינית, לא לשקר ולא ליטול חומרים משני תודעה.
[2] שני השלבים במהלך התרגול של הווג'ראינה – שלב היצירה ושלב ההשלמה.