התמודדות עם גירושין אינה דבר קל, אולם היא יכולה להפוך למנוף רב עוצמה להתפתחות ולהגשמה עצמית.

להתגרש בשלום

התמודדות עם גירושין אינה דבר קל, זו אולי אחת מן ההתמודדויות הקשות ביותר, יחד עם התמודדות עם מחלה ומוות. למה התהליך הזה כל כך קשה? יש בגירושין אובדן, ועל כן הם מייצרים תהליך ממושך וכואב, שבו צפים ועולים רגשות מרעילים ומכלי כוחות. אם ניאחז ברעל הרגשי נמשיך לייצר את אותו כאב. נדרש תהליך של קבלה עצמית, קבלת הנסיבות וקבלת השינוי, כך נוכל ללכת אל מעבר לנוראות התמידית שההיאחזות ברגשות הקשים מותירה בנו. ישנן כל מיני סיבות לגירושין, ובין אם אלה גירושין בהסכמה או לא, עדיין זה יכול להיות תהליך כואב וקשה שיעמת אותנו עם הפחדים העמוקים ביותר שלנו. מכיוון שגירושים הם תהליך של ויתור, כשאנחנו מפסיקים להתנגד ונכנעים למצב שלנו בדיוק כפי שהוא, דברים מתחילים להשתנות. ומהמקום הזה, שחרור וסליחה הם אלו שמאפשרים, קודם כל לעצמנו, לשוב ולחיות חיים מלאים ומהנים. רגע לפני שאתם פונים לגישור גירושין חשוב שתקראו את המאמר הזה.

אנחנו פונים לאלוהים לעזרה כשהיסודות שלנו רועדים, רק כדי לגלות שאלוהים הוא זה שמרעיד אותם.

צ׳רלס סי. ווסט

כשאנחנו מפסיקים להתנגד ונכנעים למצב שלנו בדיוק כפי שהוא, דברים מתחילים להשתנות. אנחנו מתנגדים מתוך פחד שאם נרפה, לא נוכל להתמודד עם הנסיבות שייווצרו. התנגדות היא מנגנון הגנה טבעי, מגן שלובשים באופן לא מודע כנגד הכאב. אנו חיים באשליה שהמגן הזה יגן עלינו מהאובדן, מהאשמה, מהמצוקה ומהצער של מצבנו הנוכחי. אך בסופו של דבר ההתנגדות לא מגינה עלינו אלא גוזלת מאיתנו את זכותנו להירפא. ההתנגדות מונעת מאיתנו לראות את האמת ואת האפשרויות הניצבות בפנינו. כשאנו נכנעים, אנו מפסיקים לשאול איך החיים היו אמורים להיות, ומרשים לעצמנו להיות נוכחים בחיינו בדיוק כפי שהם, ללא כל פרשנות או אשליה.

שנה לאחר גירושיי חוויתי על בשרי את אחיזתה של ההתנגדות. יום אחד, בשיחת טלפון עם דן, הוא החל לשאול על מצבי הכספי. הוא שאל על הפרויקטים עליהם אני עובדת וכמה כסף אני מרוויחה מכל אחד מהם. כשהנחתי את השפופרת, ידי הזיעו והרגשתי לחץ בבית החזה ונוקשות באיבריי. לא מזמן קניתי בית שבקושי יכולתי להרשות לעצמי, ופחדתי שדן רוצה לקצץ בתשלומי המזונות לבנו. במבט לאחור הבנתי, שכשדיברתי עם דן על כסף טייחתי את האמת לגבי משכורתי. מזערתי את ההצלחה שלי והגזמתי בתיאור הדרמה של מצבי הכספי, כאילו עטיתי שריון קרב לקראת מאבק.

זמן מה לאחר מכן, התעוררתי בלילה וחשתי את כל כובד משקלו של המצב הפרנואידי הזה, ושאלתי את עצמי, מה קורה? במשך שבועות חייתי בפחד, וכעת ידעתי שעלי להיכנע להתנגדות שלי. ידעתי שכדי להיפטר מהחרדה, עליי לרדת לשורש הפחד מהבעיות הכספיות שלי. הוצאתי את היומן וכתבתי, “אם דן יקצץ בתשלומי המזונות שלי, מה יקרה?”

  1. ההכנסה החודשית שלי תצטמצם.
  2. לא אעמוד בתשלומים על הבית שלי.
  3. אצטרך למכור את הבית שרק קניתי.
  4. אצטרך לחיות בשכירות במקום להיות בעלת בית.
  5. אצטרך להשתמש בכל הכסף שיש לי להוצאות יומיומיות.
  6. אצטרך למצוא דרך נוספת להתפרנס.

בהתחלה הייתי מבועתת. כל כך רציתי להחזיק בבית שזה עתה קניתי.

דמעות זלגו מעיני, וידעתי שמסתתר כאן נושא עמוק יותר. חקרתי לעומק את תגובתי הראשונית וראיתי שאני רק רוצה להרגיש בטוחה, ושיהיה לי ולבּוֹ בית יפה לגור בו. הרגשתי שלפחות זה מגיע לי. עזבתי את היומן וחזרתי לישון.

כשהתעוררתי, החלטתי שעלי להתמודד עם הבעיה בכל דרך שהיא, ושוב עברתי על הרשימה שלי. הפעם קלטתי שאם זה הגרוע ביותר שיקרה, אוכל לשרוד. יהיה לי פחות כסף, אחיה בדירה שכורה, ואצטרך לחיות מחסכונות; השאלה המתבקשת עכשיו תהיה: במצב החדש הזה, איך אוכל להיות מאושרת ולחיות חיים נהדרים?

תיאור התרחיש הגרוע ביותר ועדכון הרשימה אפשרו לי לראות שאוכל לחיות גם עם התוצאה הרעה ביותר. אחרי כן הייתי מוכנה להתמודד עם מה שנתפס בעיניי כמתקפה של דן. באמצע התהליך הזה חוויתי רגע של בהירות. קלטתי שאם דן לא ירצה לתת לי את המזונות שהוא משלם כעת – אם אצטרך להיאבק, להתחנן או לחיות בסביבה עוינת – אני לא רוצה בהם. היה עליי לשאול את עצמי, האם אני רוצה לחיות כל יום בהרגשה שאני לוקחת משהו ממישהו שמסתייג ממני? היה לי ברור שככל הנוגע לי, התשובה היא לא. ידעתי שלא כל אחד בר מזל כמוני ויכול לבחור, אך למזלי, יש לי ברירה. החלטתי שכמעט כל דבר עדיף על פני תלות במישהו שלא רוצה לתמוך בי.

בבוקר, הרמתי בחשש את השפופרת והתקשרתי לדן. אמרתי לו שיש לי הרגשה שהוא שאל לגבי הכסף כי הוא מתכנן לקצץ במזונות לילד. סיפרתי לו על אי הנוחות שחשתי מאז שיחתנו הקודמת, ואז אמרתי את המילים שמעולם לא חשבתי שייצאו מפי: “אני מעריכה את המזונות שאתה נותן לי, אבל אם קשה לך לתת לי את הסכומים האלה, אני לא רוצה אותם”. אמרתי לו שכנראה אצטרך למכור את הבית, אבל זאת לא הבעיה שלו – אני אמצא את הדרך.

נתתי לעצמי לחוש את הפחד, נכנעתי להתנגדות, ולהפתעתי דן אמר, “לא שאלתי את השאלות ההן בגלל סיבה מיוחדת. רק תהיתי איך את משלמת את החשבונות”. הוא הביע את רצונו לתרום לפרנסה שלנו ואמר שחשוב לו שיהיה לנו בית יפה. כשדמיינתי שדן יקצץ את תשלומי המזונות, פחדתי שלעולם לא אוכל להסתדר בכוחות עצמי. רק כשהייתי מוכנה לאמץ את פחדי העמוקים ביותר גיליתי, שגם התוצאה הגרועה ביותר לא תהרוס את חיי.

כאב ההתנגדות

ההתנגדות נועלת אותנו בתוך הכאב הרגשי של מצב מסוים. היא לוכדת אותנו בנסיבות שאותן אנחנו הכי רוצים לשנות. התנגדות נובעת מהרצון שהמציאות הנוכחית תהיה שונה. התנגדות גורמת מתח. אם תדמיינו שאני עומדת להכות אתכם ותיכנסו למתח בציפייה לכך, תוכלו לחוש את המתח הנבנה. זאת בדיוק התגובה שמתרחשת בגוף כשמתנגדים לאדם או למצב.

ההתנגדות נועלת אותנו בתוך הרצון שלנו וגורמת לנו להכחיש מציאויות אחרות. כשחיים במגבלות הרצון האישי, חיים בשיחה פנימית שעיקרה – זה לא אמור להיות כך. כל האנרגיה מושקעת בניסיון לשנות את המציאות ואת הנסיבות החיצוניות. מתוך סכסוך פנימי אנחנו נאבקים למצוא את ההיגיון במצב ומתאמצים להשיג שליטה על התנהגות בן או בת הזוג שלנו.

הכניעה מנוגדת לתגובה הטבעית להיאבק על זכויותינו ולהיאחז במה שאנו מאמינים שהוא שלנו. אבל עד שלא ניכנע, נהיה מחוברים לכאב ההתנגדות. הכניעה קשה במיוחד אם בגדו בנו, זנחו או רימו אותנו. אך אם נבין שהכל קורה בדיוק כפי שהוא אמור לקרות, נוכל להתחיל להיכנע ולבטוח בזרימה הטבעית של היקום. כדי להתעלות מעל לסבל, עלינו לפעול בניגוד לאינסטינקט הטבעי להיאחז, ובמקומו להיכנע לנתיב הוויתור.

בלימודי הטאנג סו דו, צורה של קאראטה קוריאני, לימד אותי המורה שלי, מאסטר ג׳ון גהוסקי, שלעיתים הדרך הטובה ביותר להשתחרר מתנוחה מסוכנת היא הרפייה. למשל, אם היריב אוחז בזרועי, במקום להתכווץ ולנסות להתרחק, עלי להתקרב אליו ולהרפות את הזרוע שלי לחלוטין. ההתרחקות מהיריב מפעילה בו תגובה טבעית ללפות חזק יותר. כשאני מרפה ומשחררת, אחיזתו מתרופפת באופן טבעי, ויש לי הזדמנות להשתחרר מאחיזתו. תגובתי הראשונית היא תמיד להתנגד לכל מה שנתפס כאיום. רק כשאני נושמת עמוק, נרגעת וזורמת אל ההתנסות, אני יציבה וחזקה ומתחברת לכל הכוח והעוצמה שלי.

כל מה שאתם רוצים לשנות, כל מה שאתם פוחדים ממנו, כל דבר שאתם מסרבים לקבל – יוצר התנגדות פנימית. אם את מתנגדת למסרים המכעיסים של בעלך, הוא ימשיך להשמיע אותם שוב ושוב עד שתקשיבי לו. אם הוא מרגיש שלעולם לא תקשיבי למסרים שלו, הוא עשוי להיסגר ולהעביר את הכעס שלו בצורה לא גלויה, פסיבית אגרסיבית. אם תרפי את אחיזתך בציפיות שלך, תנשמי עמוק ותיפתחי למה שהוא עומד להגיד, תוכלי להקשיב ממקום של כניעה. הקשבה מעמדה של כניעה דורשת שתרככי את לבך, שתרפי מציפיותיך ושתקשיבי בתמימות. כך את מעניקה לו את הזכות לדעות ולרגשות שלו. כך תוכלי לקבל את המסרים שלו בלי התגוננות ובלי התנגדות. את מאפשרת לו להישמע, ולעתים זה כל מה שאדם צריך כדי להשתחרר מכעס. לאחר מכן תוכלו שניכם להסיר את השריון ולהשתחרר מעמדת ההתגוננות.

בלימודי הטאנג סו דו לימד אותי המורה שלי שלעיתים הדרך הטובה ביותר להשתחרר מתנוחה מסוכנת היא הרפייה.

הקשבה ממקום של כניעה פירושה לוותר לרגע על השיפוטים. את מוותרת על המחשבה שאת צודקת ועל האמונה שאת יודעת מה הוא יגיד. הוויתור לוקח אותך למקום שקט, שממנו מתאפשר מבט רחב יותר על היקום, ומתאפשרת ההכרה שמה שקורה לבן הזוג שלך אולי אינו אישי. כך את מעניקה לו חירות לתקשר בחופשיות. כשאת מתנגדת לשמיעת האמת שלו, את נשארת תקועה, בדיוק בדבר ממנו את רוצה להתרחק.

כוח הכניעה

כניעה פירושה הכרה ש״אלה הקלפים שהחיים מחלקים לי כרגע, ועל אף שהייתי רוצה שהמצב יהיה שונה, אאפשר לו להיות כפי שהוא”. זהו ויתור על היאחזות ברצון שהחיים ובן הזוג יהיו כפי שאנחנו רוצים. היאחזות במשהו מלווה תמיד בהתנגדות לכל תוצאה שונה מהרצויה לנו, וכן לכל התנהגות או רגש שלא מתאימים לתמונה שציירנו. בכל פעם שצץ משהו שונה מהתוצאה הרצויה לנו, מיד מופיעה התנגדות. בעקבותיה בא מיד ניסיון לשנות את הנסיבות כדי שיתאימו למציאות הרצויה לנו. כשאיננו יכולים לשנות, אנחנו כועסים, ממורמרים, מתוסכלים או עצובים.

המצב המקודש של הכניעה מאפשר להתנתק מהתוצאה. כדי להיכנס למצב מקודש, זה עלינו להמשיך ולאשר בכל רגע את שלמותו של היקום. עלינו להזכיר לעצמנו שיש סדר אלוהי ושהכל בדיוק כפי שנועד להיות. אם אנחנו שמים לב שאנחנו מתנגדים, שולטים או נאחזים, עלינו לנשום עמוק, ובכל נשיפה לאשר לעצמנו שאנחנו בטוחים אם נרפה מהפרספקטיבה המוגבלת שלנו. אנו בטוחים אם נרפה מהנישואים שלנו.

מאוד משתלם לנו להיכנע. כשאנחנו מרפים ומוותרים על הרצון שלנו אנו מרוויחים את החופש להיות ברגע ההווה, ורק כשחיים בהווה אנחנו יכולים לראות את כל הבחירות העומדות לרשותנו – גם את אלה שלפני כן נסתרו אולי מעינינו. הכניעה מעניקה שקט פנימי ואמון בנדיבותו של היקום.

כניעה היא מעשה של אומץ. זהו נתיב אלוהי המאפשר גישה למציאות שמעבר למציאות המוכרת לנו. להיכנע פירושו להכיר בטבע האלוהי של היקום ולהבין שהיקום נושא את אושרנו בליבו. הכניעה מעודדת אותנו לצאת מהמישור האישי – אותו חלק בנו שמרגיש נפרד ובודד – ולעבור אל המישור האוניברסלי שבו כולנו קשורים.

על אף שהביטוי החיצוני של כל אחד מאיתנו שונה וייחודי, אנחנו דומים מאוד בעולמנו הפנימי. למראית עין אנחנו ישויות נפרדות, אך יש מציאות אחרת שבה כולנו חלק משלם גדול יותר. מה שנתפס בעינינו כבדידות הוא אשליה. זוהי בדיחה קוסמית מתעתעת המובילה אותנו לאמונה שאיננו תלויים איש ברעהו, שאין קשר בין מעשי למעשיך.

חישבו רגע על האפשרות שההפרדה בינינו היא רק אשליה ושאנחנו אכן מחוברים. האם תמשיכו לנסות לנצח בכל מחיר על חשבון אחרים? האם תקבלו באופן אישי כל כך כל מה שנאמר ולא נאמר? האם נחישותכם תוביל אתכם לשלווה ולשביעות רצון?

נקודת מבט מורחבת

היוגה ואסיסתה, טקסט הינדי קדום, משווה את האנושות לאוקיינוס, שבו רואים אינסוף גלים – כל גל הוא ביטוי שונה בתוך מרחב מים עצום. דמיינו שכל אדווה וכל גל חושבים שהם נפרדים מהשאר. גל גדול חושש שהוא גל קטן סובל כי הוא מאמין שהוא קטן מדי. הם מאמינים שהם נפרדים מהאוקיינוס ומנותקים זה מזה, ולכן כל גל, כל אדווה וכל מערבולת פוחדים שיבוא עליהם הקץ כשיתנפצו אל החוף.

כעת דמיינו לרגע שכל גל מנסה למשוך את האוקיינוס לכיוון שלו. דמיינו שבכל פעם בה גל מכסה גל אחר, או גורם לו להתנפץ אל החוף, הגל הנפגע מגיש תביעה משפטית או זועף ומסרב לחזור לאוקיינוס. דמיינו שני גלים יפהפיים שנפגשים ומולידים שלושה גלים קטנים. מה יקרה עם הזמן, כשהגאות תתחלף בשפל ושני הגלים יתחילו להתרחק זה מזה, ובמקום לתמוך בגלים הקטנים שיתחזקו, יגדלו ויהפכו לעצמאיים, יתנפצו הגלים הגדולים ויתרסקו זה לתוך זה? תארו לכם שכל גל ידאג רק למשוך את הקטנים אליו. איך ייראו החיים באוקיינוס אם כל גל יחשוב שהוא נפרד וידאג רק לתועלתו האישית? מה יקרה אם כל גל יקח את עצמו ברצינות, או יעלב מהגלים האחרים? מה יקרה אם כל גל יפסיק לזרום עם הגאות והשפל? מה יקרה אם בכל פעם שתשתנה הרוח ותסחוף את המים לכיוון אחר, יתחילו הגלים להתקומם?

במבט על האוקיינוס, כמעט אי אפשר לראות כל גל כישות נפרדת. באופן טבעי אנחנו רואים את מכלול המים בשלמותו, כי כך לימדו אותנו לראות. כדי להירפא עלינו להבין שאנחנו כמו הגלים בים – למראית עין נפרדים, כי כך אמרו לנו, אבל כמו כל גל שמתנפץ אל החוף, בסופו של דבר נתמוסס חזרה אל התודעה האוניברסלית, ונתאחד מחדש עם האנרגיה הקולקטיבית של היקום.

במבט על האוקיינוס, כמעט אי אפשר לראות כל גל כישות נפרדת. באופן טבעי אנחנו רואים את מכלול המים בשלמותו, כי כך לימדו אותנו לראות.

ההכרה בהיותנו חלק מתמונה רחבה יותר מאפשרת לנו לחוות את עצמנו מעבר לאגו, מעבר למטרה האישית והמיידית, מעבר להשקפות המוגבלות שלנו על חיינו ועל העולם. נקודת מבט רחבה יותר מקנה לנו ראייה של טבענו האמיתי במלוא גדולתו ודוחפת אותנו אל המישור האוניברסלי. כשיתחוור לכם קנה המידה הענק של מהותכם – האוקיינוס כולו ולא גל נפרד – תתחילו שוב לבטוח בתפארתו של היקום. אמון הוא המפתח לוויתור ולכניעה לאמת הזאת.

התעלות מעל לאגו

כדי לשוב ולתת אמון, עלינו להתבונן בסדר הטבעי של החיים. זו הדרך היחידה להתעלות מעל האגו. האגו הוא היבט חשוב בתוכנו, אבל יש לזכור שתפקידו לשמור על הייחודיות שלנו, לסמן אותנו כפרטים נפרדים. ההגדרה של אגו היא “עצמי” מובחן מ״אחר”. אני, אותי ושלי מרכיבים את העצמי. האגו נלחם בעוז כדי לשמור על שליטה, תמיד נפגע באופן אישי, תמיד מנסה לשחזר אידיאל או תמונה מן העבר. האגו הוא שמזכיר לנו ללא הרף את כל הדרכים שבהן בן הזוג פגע בנו או הוליך אותנו שולל. האגו ממהר לחשוף את הרמאות של בן או בת זוגנו ואת חוסר הזהירות שלהם. לכודים במלכודת האגו, נגזר עלינו לחזור שוב ושוב על כל הטעויות והמגרעות שלנו. כל מי שראשו או ראשה מלא בפטפוט צדקני ושלילי של האגו יכול להעיד, שזוהי צורה בלתי רצונית של עינוי עצמי.

קשה לאגו להיכנע. האגו, המבוסס על פחד, מרגיש שאסור להיכנע. בחברה שבה כל אחד נאבק נואשות להיות שונה, עצמאי וחזק, נהוג לראות בכניעה סימן לחולשה או לטיפשות. למדנו לעמוד על שלנו ולהילחם, להיות צודקים בכל מחיר. למדנו שמנהיגים הם חזקים ואילו אלה שהולכים אחריהם חלשים. למדנו לחשוד באחר, ולמדנו להאמין שאם לא ניאבק, אולי לא יהיו לנו מספיק אהבה, כסף או זמן להיות עם הילדים.

התגובה הראשונית של האגו מתאפיינת בתסמונת מאבק או הימלטות – “אני אנקום בך או שאתרחק ממך”. שניהם מנגנוני הגנה שנועדו להגן עלינו מפני התעמקות בלב הבעיה, או בלב הכאב שלנו. כעס, פגיעה, בגידה, פחד, פרנויה, אובדן ותסכול שלא נרפאו, הופכים לפטפטת השלילית, שתמיד אומרת לכם שאתם צודקים ושכל השאר טועים. יתכן שאתם שומעים: זה לא יכול להיות, זה לא הוגן, או זה לא אמור לקרות כך ונאבקים נואשות לפתור את המצב ביניכם לבין עצמכם. אם אתם אלה שיזמתם את הפרידה, יתכן שאתם מרגישים אשמים על מה שעשיתם. יתכן שאתם שומעים: אסור היה לי לעשות זאת, תראו בכמה אנשים פגעתי, או הרסתי הכול.

בתוך ראשכם אתם כל הזמן נתקלים בקיר של ציפיות שלא התגשמו, באכזבות ובכעסים ישנים שאומרים לכם: לא כך תכננתי את חיי, הם לא אמורים להיות כך, ואני ודאי לא אמור להרגיש כך. כל התמונות מן העבר, של החיים שאנחנו רוצים ושל בני הזוג שאנחנו רוצים, מקשות עלינו להיכנע. בניסיון להתגונן מפני כאב, אנו נוטים להתחמק מהכרת כל האמת על עצמנו, מסלול שמוביל אותנו עמוק אל תוך הסבל. ד״ר ספנסר ג׳ונסון, מחבר ההווה יקר הערך, אמר: “הסבל הוא פשוט ההבדל בין מה שיש לבין מה שאני רוצה שיהיה”.

אמון בתהליך

גירושים הם תהליך של ויתור. יש אנשים שזה קורה להם בשנה הראשונה, לאחרים דרוש יותר זמן. היקום מנחה אותנו, ואם נאפשר זאת, הוא ידאג לנו. אם נתרחק מאמת זו, נחיה תמיד בפחד, נאחזים בכל מה שלדעתנו יביא לנו ביטחון.

ידידי גרהארד משווה תהליך גירושים להרפתקות השיט שלו. יום אחד הוא הפליג מהחוף המוכר לו לאי קטן ורחוק. בשעות הראשונות, בכל פעם שהביט אחורה ראה עדיין את היבשה, אך ככל שהפליג הלאה, החוף שהשאיר מאחוריו הלך וקטן, עד שלבסוף נעלם הרחק באוקיינוס. כעת כבר לא ראה את המקום ממנו יצא, והאי שהפליג אליו עדיין לא נראה לעין. הוא הרגיש אבוד, והביט במים כדי למצוא כיוון. הוא למד שבמקום להביט למרחק, צריך להביט לתוך המים. כשמביטים לתוך המים יודעים שהסירה נעה ושאתם מתקדמים.

כשמתמקדים יתר על המידה בתוצאה, עלולים להיבהל ולהחמיץ את העובדה שההתקדמות נעשית צעד אחר צעד. כשנסחפים הרחק מן העבר, והעתיד עדיין לא נראה באופק, עלולים לחוות בדידות עמוקה ואובדן דרך, לצוף בים סוער של רגשות. באופן דומה, כשמתנתקים מהעולם החיצוני, מרפים מהנחישות ומהרצון האישי. התנתקות היא מצב של זרימה חסרת מאמץ. זה מקום שבו אי הוודאות והלא ידוע מחוללים יחד בחינניות. זה מקום שבו אפשר למצוא שלווה באי השלמות המושלמת.

ידוע לנו, לפי כל חכמי הדורות, שהמין האנושי בנוי באופן מושלם ושזכותנו המולדת היא לחוות שלווה ואושר. העולם החיצוני הוא הלוח, מגרש המשחקים שלנו, ואם לא מוצאים חן בעינינו מראהו או הרגשתו לגבינו, אפשר לחזור אל לוח התכנון ולהתחיל מחדש. כל רכוש חיצוני הוא זמני – אהבה של בן או בת זוג, בית, מעמד בחברה או קריירה. כל עוד אנו נקשרים אליהם, אנחנו עבדים, אסירים של תשוקותינו ובני ערובה של הדברים שקבענו כחשובים. אנחנו כפותים באזיקים לכל דבר שנקשרנו אליו, גוררים את תשוקותינו ושנאותינו איתנו בכל אשר נלך.

רק כאשר אנחנו מרפים ומתנתקים מן התוצאה, אנו מיישרים קו עם טובתה העליונה של הנשמה. במצב זה, כשהגאות והשפל מתחלפים ומניעים אותנו לכיוון בלתי מוכר, אנחנו נשארים חזקים ובטוחים, מעוגנים בידיעה שגם אם הגל סוער ורוגש, נוכל לזרום בחזרה אל האוקיאנוס המנחם. אנחנו מגלים את השלווה ואת שביעות הרצון הקיימים בעומק ישותנו. אנו חשים ביטחון בידיעה שכל הדרוש למימוש עצמנו נמצא בתוכנו. האמונה והאמון בעובדה שאנחנו חלק מהשלם הגדול מאפשרים לנו להיכנע. אמון ביקום הוא הקרקע היציבה תחת רגלינו. הוא מקנה לנו הבנה שחיינו מתפתחים כפי שנועדו, ושליקום יש תוכנית עבור כל אחד מאיתנו. כניעה היא הרפיית ההתנגדות למה שקורה בחיינו. הכניעה היא הסימן העליון לכוח והבסיס לחיים רוחניים.

הכניעה מאשרת שאיננו מוכנים יותר לחיות בכאב. היא מבטאת רצון עמוק להתעלות מעל למאבקינו ולחולל תמורה ברגשות השליליים שלנו. היא מצווה לנו חיים מעבר לאגו, מעבר לאותו חלק בנו שמזכיר לנו ללא הרף שאנחנו יצורים נפרדים, שונים ובודדים. כניעה מאפשרת לנו לחזור לטבע האמיתי שלנו ולנוע ללא מאמץ במחול הקוסמי הקרוי חיים. זוהי הצהרה בעלת עוצמה על הסדר המושלם של היקום.

כשנכנעים ומוותרים על הרצון הפרטי, כאילו אמרתם: “על אף שהדברים אינם בדיוק כפי שהייתי רוצה, אעמוד מול המציאות שלי. אביט לה בעיניים ואניח לה להיות שם”. כניעה ושלווה הן מילים נרדפות; אי אפשר לחוות את האחת ללא האחרת. אם אתם אכן מחפשים שלווה, היא ממש כאן. עליכם רק להתפטר מתפקידכם כמנכ״לים של היקום. בחרו להאמין שיש תוכנית גדולה יותר בשבילכם ושאם תיכנעו, היא תתגלה עם הזמן.

כניעה היא מתנה שיש ביכולתכם להעניק לעצמכם. פירושה לומר מתוך אמונה, “אף שאינני יכול לראות לאן הנהר הזה זורם, אני סומך על כך שהוא יקח אותי בכיוון הנכון”.

*הקטע לקוח מתוך הספר גירושים רוחניים בהוצאת פראג.

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.