אלה שאינם יודעים שהם אחד, אינם פועלים כאחד.
אלה שאינם פועלים כאחד, אינם יוצרים אהבה אלא סבל ודיסהרמוניה.
את שאתה יוצר, אתה מקבל. פירות מעשיך ילכו בעקבות ימיך.
נקודת מבט
כולנו שמענו ביטויים כגון: 'מהמקום שבו אני עומד…', 'נסה להיכנס לנעלים שלי…'. כל אלה הם התייחסויות שכיחות למשמעות של נקודות מבט שונות ונפרדות.
'נקודת המבט' של אדם יכולה להתפרש בשני אופנים: האחד, היא יכולה להתפרש פשוטו כמשמעו – ה'נקודה' שממנה אדם 'רואה' את הדברים. השני, היא יכולה להתפרש כדעתו של האדם. דעתו של אדם מבוססת על צירוף של האופן הראשון עם האמונות המתוכנתות של האדם.
ראשית הבה נבחן מקרוב את האפשרות הראשונה, את היבט ה'נקודה'.
לרוב האנשים נקודת מבט מוגבלת המוכתבת על ידי עצם העובדה שהם פרטים נפרדים. כל אחד מהם רואה את הדברים ממקום אחר, מנקודה אחרת, פשוטו כמשמעו. הם רואים רק מה'מקום' האינדיבידואלי הנפרד שלהם. ישנם 'מקומות' רבים כמספר האנשים. הבעיה היא שראייה ממקום אחד בלבד אינה מאפשרת ראייה של 'התמונה השלמה' או 'התמונה הגדולה'.
המטפורה על מכונית החיים
להלן מטפורה גרועה למדי שתעזור להדגים את הנקודה. נניח שבמגרש חניה עומדת מכונית קלאסית עתיקה. המכונית פגועה ביותר בצדה האחד, אך מצדה השני היא נראית חדשה לגמרי. שני אנשים צועדים במגרש החניה ועוברים כל אחד מצד אחר של המכונית. נקודת המבט של אדם אחד היא מהצד הפגוע ונקודת המבט של השני מהצד המושלם. בעודם הולכים כל אחד רואה את המכונית, רוכש דעה ויוצר אמונות ברורות ויציבות בעניין מצבה של המכונית. בגלל נקודות המבט המוגבלות שלהם, לכל אחד מהם אמונות שונות על המכונית. אמונותיו של האחד מנוגדות לחלוטין לאמונותיו של האחר וסותרות אותן. האחד מאמין שהמכונית נמצאת במצב מושלם והיא בעלת ערך רב. עבור האחר המכונית נמצאת במצב כה גרוע עד שכמעט אי אפשר להבחין שהיא מכונית קלאסית עתיקה – היא נראית כגרוטאה ישנה. שניהם צודקים, מנקודת המבט שלהם. אולם אם היית יכול לראות את המכונית מלמעלה [ראו איור], מנקודת המבט הגבוהה, הרי שניהם צודקים לחלוטין ושניהם טועים לחלוטין. איך ייתכן ששניהם צודקים? ואיך ייתכן ששניהם טועים, כאשר ברור ששניהם צודקים, כל אחד מנקודת המבט שלו? העובדה היא שכאשר אתה מבין בו זמנית את שתי האמונות הסותרות, אך הנכונות, למעשה רכשת אמת גדולה יותר לגבי המכונית. התסבוכת שבה יש לך שתי אמיתות שדומה שכל אחת מהן הופכת את השנייה לבלתי אפשרית, היא סוג מסוים של פרדוקס. פרדוקס הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לך לאמת אמיתית או לאמת שלמה על המישור הארצי. דוגמה זו מראה לנו כיצד אנו יכולים לראות את האמת כולה רק אם נתעלה מעל לנקודות המבט האינדיבידואליות. רק אז נוכל לראות את התמונה כולה.
מנקודת המבט הגבוהה שלנו מעל האיור יכולנו לצרף את שתי נקודות המבט, וכעת אנו מסוגלים לראות שאמנם המכונית היא מכונית קלאסית עתיקה, אך תידרש עבודה רבה כדי להחזירה למצב תקין. למרות הנזק אנו רואים שהמכונית היא מכונית קלאסית ולא גרוטאה.
נקודות מבט גבוהות יותר
דוגמה זו, כמובן, אינה מדגימה את אופן הראייה באמצעות המודעות האוניברסלית – הראייה מנקודת המבט האוניברסלית הרחבה. אך כפי שאנלוגיה זו מדגימה באופן מצומצם, נקודת מבט שהיא רחבה ככל האפשר מאפשרת לנו לתפוס טוב יותר את המציאות והאמת. נקודת מבט רחבה יכולה לסייע לנו להבין אחרים טוב יותר, להבין את העולם טוב יותר ובסופו של דבר את כל היקום שסביבנו. אם נקודת המבט שלנו רחבה דיה, היא מאפשרת לנו להבין נקודות מבט אחרות – אנו יכולים לתקשר ביתר קלות עם אחרים והם יכולים לתקשר ביתר קלות אתנו. למשל, כשם שנקודת המבט של האנשים המתבוננים במכונית הייתה שונה, כך נקודת המבט של כל אחד הקורא את הטקסטים העתיקים או כל ספר שהוא, תהיה שונה. על כן אנשים שונים יבינו את הטקסטים בדרכים רבות ושונות. הטקסטים יובנו אפוא באופן שונה מכפי שהם באמת ובאופן שונה מכפי שהייתה הכוונה.
נקודת המבט הרחבה יותר
כאשר אנו מדברים על מצב המודעות של אדם, באופן מהותי אנו מדברים על מצב המודעות שלו כלפי העולם שסביבו. מודעותו זו של אדם קשורה ישירות לדרך שבה הוא רואה, מפרש ומבין את כל הדברים ואת כל האנשים שסביבו.
נקודת המבט של האדם מושפעת הן ממצב המודעות שלו והן מהאמונות ומהתכנות (programming) שלו. האמונות והתכנות תואמים בדרך כלל לרמת המודעות של האדם. אולם המודעות היא השלטת, ואם יש שינוי למצב גבוה או נמוך יותר, המודעות החדשה יכולה לשנות ולבטל את האמונות והתכנות של האדם במטרה להתאימן לרמת המודעות החדשה.
מודעות עצמי נפרדת
כל בן אנוש הוא באופן ברור 'עצמי' אינדיבידואלי. רוב האנשים מודעים להיותם עצמי אינדיבידואלי, והם גם מאמינים שהעצמי האינדיבידואלי שלהם נפרד מזה של אנשים אחרים ומכל שאר הדברים שביקום. לפיכך, בדרך כלל יש לאנשים 'מודעות עצמי נפרדת', והם חיים את חייהם בהתבסס על מודעות זו.
העובדה שלאדם יש מודעות עצמי נפרדת משמעותה שיש לו נקודת מבט שהיא מוגבלת ורואה את הדברים רק ממקום אחד – המקום שבו נמצא העצמי הנפרד. זאת אומרת שייתכן שהאדם רואה דברים מנקודת מבט פיזית המוגבלת למקום אחד שבו הוא ממוקם, כמו בדוגמה של המכונית. לחלופין אפשר שמשמעות הדבר שהאדם רואה דברים מנקודת מבט המוגבלת על ידי האמונות והתכנות שלו. בכל מקרה, נקודת המבט מוגבלת מאוד והפרספקטיבה צרה כאשר לאדם יש מודעות עצמי נפרדת. כמובן, יש דרגות שונות של פרספקטיבה, אך גם נקודת המבט הרחבה ביותר השייכת רק לאדם אחד בעל מודעות עצמי נפרדת חייבת להיות מוגבלת ולא-מושלמת. אם לאדם הבנה מוגבלת שכזאת, לאיזה סוג של מחשבות הוא מוגבל אפוא? אם המחשבות נובעות מתוך תפיסה והבנה מוגבלות כאלה, אילו מעשים הוא יעשה ביחס לאנשים אחרים והעולם שסביבו? כדי לקבל תשובה לשאלות האלה, רק הביטו על העולם שסביבכם.
כל הבעיות בעולם נובעות מכך. מודעות עצמי נפרדת, בגלל המגבלות וצרות הדעת שלה, מחלקת את תפיסותיה על העולם לחלקים שהם שלוחות של העצמי שלה. כל דבר הנמצא בעולם המיידי שלך הופך לשלוחה שלך ושל העצמי הנפרד שלך. למשל, יש את השכונה שלך, את העיר שלך, את המחוז שלך, את המדינה שלך, את חלק העולם שלך (ובהתחשב במעמדך החברתי-כלכלי, אולי גם את שטח הכנופיה שלך). משום שהעצמי הנפרד רואה בדברים האלה שלוחות של עצמו, רוב האנשים תומכים במדינה שלהם, למשל, רק בגלל שזו המדינה שלהם. ברור שהם מוצאים 'סיבות' מדוע המדינה שלהם היא הטובה או החשובה ביותר. אך הבעיה היא שאנשים חושבים גם ללא סיבות טובות שהמדינה שלהם היא הטובה, החשובה והצודקת ביותר וכן הלאה. לכן אין הם מגלים אכפתיות כלפי מדינות אחרות וכלפי אזרחי המדינות האלה. ואם כל מדינה היא הטובה ביותר, מי צודק? לא ייתכן שהכול צודקים. התופעה גרועה אף יותר בכל הקשור להשקפת העולם של האדם לגבי הדת שלו. אנשים רבים חושבים שהדת שלהם היא הדת הנכונה היחידה, ולכן היא היחידה שתביא גאולה לעולם. אנשים אלה שונאים את הדתות האחרות ואת חסידיהן. כאשר כמה דתות טוענות שהן הדת האמיתית היחידה, נוצרת השאלה מי צודק ומי טועה, וכן נוצרת הדילמה הכרוכה בבחירת הדת ה'אמיתית' וההתמודדות עם התוצאות של בחירת הדת ה'לא-נכונה' (לא תגיע לגן העדן אלא לגיהינום וכדומה). אך בוא נחזור לרעיון שבו כל אדם חושב שהמדינה שלו היא הטובה ביותר, חשבו על זה: איזו מדינה יצאה אי פעם למלחמה ללא 'אלוהים לצדה'? במלחמת העולם השנייה האמינו כל הצדדים, ובכלל זה הנאצים, שהאלוהים הוא לצדם. איזו מדינה יוצאת למלחמה בחושבה שהיא טועה? כל התפיסות והאמונות האלה מקורן בעצמיים נפרדים ובטריטוריות שהם מחשיבים לשלוחות של עצמם.
לרוב האנשים יחס מועדף לא רק לארצם אלא לכל השלוחות של העצמי הנפרד שלהם – הם מעדיפים את הגזע שלהם, את הקבוצה האתנית שלהם, את בית הספר שלהם, את הקבוצה המקומית שלהם, את המפלגה שלהם, וכן הלאה וכן הלאה. רק מעטים החלו להרחיב את מודעות העצמי שלהם כך שתכלול 'תמונות גדולות יותר'. קח לדוגמה את אלה שנהיו כה מודעים לאיכות הסביבה עד שהפכו לפעילים בתנועות למען איכות הסביבה. אנשים אלה מבינים את חשיבות האיזון של הטבע על כדור הארץ. הם יודעים שהצלת הלווייתנים והיערות או דברים לא חשובים לכאורה, כגון ציפורים זעירות, דגים או שרכים, יכולה לשנות את החיים בדרכים שאנשים אחרים אינם מסוגלים להעלות בדעתם. אלה שבאמת הפכו להיות מודעים לסביבתם התעלו מעל לחלק מהמודעות הנפרדת שלהם ובדרך זו גם מעל אנוכיותם ומעל התרכזותם בעצמם. לכן שמירת איכות הסביבה חשובה להם יותר מנוחות או מאי-נוחות הכרוכים בדבר (מיחזור וכדומה). מסופר על איש הרים מארצות הברית גריזלי אדאמס שמו. כאשר בנה בונה סכר על הנחל שליד הבקתה שלו ואיים להציפה, הוא בנה בקתה חדשה במקום להרוס את הסכר של הבונה. הרי לך אי-נוחות! ותאמין או לא, עדיין זו מודעות מוגבלת – אך איזו הרחבה נהדרת של המודעות. לרכוש כבוד לכל בעלי החיים, וכן להיות מסוגל להכיר בחשיבותם של חיי הלווייתנים, הדגים הזעירים, והשרך הלא-חשוב לכאורה – זוהי מודעות גבוהה יותר. אך היא עדיין נופלת בהרבה מהמודעות האוניברסלית, ובלעדיה מאמצי האנשים האלה עשויים להיות בזבוז זמן מוחלט או אפילו לגרום לנזק.
המין האנושי מתייחס באדישות לבני אדם ובוודאי שלצמחים ולבעלי חיים. אני זוכר שראיתי כתבה בעיתון על 600,000 איש שנהרגו ברעידת אדמה. הכתבה הופיעה בעיתון אל-איי טיימס. אפשר לצפות שאסון שכזה ידווח בהרחבה בעמוד הראשון, אך הוא דווח בפסקה קטנה אחת, בערך ארבעים מילים שהייתה קבורה בעמוד התשיעי. הסיבה היחידה לכך הייתה שרעידת האדמה התרחשה בסין. אף על פי כן אני זועזעתי. האם אתה יכול לדמיין לעצמך כיצד היו מטפלים במאמר הזה אילו נהרגו 600,000 צרפתים או בריטים או אמריקנים? (ברור שהדבר היה בתקופה שבה הייתה אמריקה אויבת של סין. כיום הסיפור היה זוכה לתהודה רבה יותר, ולו רק משום שכעת יהיו 600,000 צרכנים פחות לתוצרת האמריקנית).
העובדה שיש לך מודעות עצמי נפרדת אין פירושה שאתה באמת נפרד, אך משמעותה שיש לך אשליה של נפרדות מכל אדם אחר ומכל דבר אחר ביקום. כאשר אדם מאמין באמת שהוא נפרד, הוא מתרכז בעצמו באופן טבעי. כאשר אדם מאמין שהוא נפרד, הוא ממקד את תשומת הלב והאנרגיה שלו ב'עצמי' שלו. דבר זה מוביל כמובן לאנוכיות. נושא זה חשוב מאוד, בני, שים לב היטב. זה הנושא הגדול. הבעיה הגדולה של כל הבעיות. הבעיה האמיתית האחת. אנוכיות פשוטה היא שורש כל הבעיות והרשעות הקיימות על כדור הארץ. זו התורה החשובה והגדולה ביותר שיש להבין.
במקום שבו קיימת מודעות נפרדת כזאת כפי שיש לאנשים, כולם תופסים את כולם באופן של 'אנחנו והם' או 'אני כנגד העולם'. כשדבר זה קורה, כפי שהוא חייב לקרות במקרה של נפרדות, יהיו כמובן ניסיונות לקבל ולקחת מאחרים ולמנוע מאחרים לקחת את מה שיש לך. זה טבעי לחלוטין ובדרך מעוותת גם הגיוני. ומה קורה לנו? במקום שבו קיימות נפרדות ואנוכיות יהיו סכסוכים, מריבות, אי-צדק, לקיחה מאחרים, פגיעה באנשים אחרים, בבעלי חיים, בסביבה וכן הלאה.
מודעות אוניברסלית
מודעות אוניברסלית מושגת כאשר האדם חווה חוויה נצחית שבה הוא רואה מבעד לאשליית הנפרדות שלו ומאבד את מודעות העצמי הנפרדת שלו. אז המודעות שלו מתמזגת עם היקום, והוא חווה עצמו כאחד עם היקום. דבר זה קורה לעתים קרובות כתוצאה של 'חוויית מוות' פסיכולוגית מודעת, הנגרמת על ידי מדיטציה והיבטים אחרים של דרך רוחנית. אשליית הנפרדות מתפוררת לאור מודעות האחדות. עם התפוררות האשליה של הנפרדות, דומה שהעצמי הנפרד מת ומתרחשת 'לידה מחדש'. מודעות עצמי נפרדת מתעלה ומשתנה. המודעות השלטת הופכת לזו של העצמי הפנימי, החלק שבנו שהוא הרוח האוניברסלית – כך יש לנו 'מודעות אוניברסלית'. אם היא נחווית כהלכה לא ישוב האדם להיות כשהיה. מרגע זה ואילך כל הדברים יובנו לאור ה'תמונה הגדולה יותר', לאור היותו אחד עם הרוח האוניברסלית (אלוהים). האנוכיות הופכת אפוא לנחלת העבר. מצב זה נקרא גם השגת 'הארה'.
ההבדל בין מודעות עצמי נפרדת לבין מודעות אוניברסלית הוא (כפי שאמרתי קודם לכן) הבדל של יום ולילה. חשבו שוב על אדם הדוגל בשמירת איכות הסביבה, שהרחיב את מודעות העצמי הנפרדת שלו כך שתכלול דאגה לאקולוגיה. זה דבר טוב. ואם המודעות לאיזון של הטבע על כדור הארץ טובה, חשוב על המשמעות של היות האדם מודע לאיזון כל הדברים – ביקום כולו? ואם הדאגה לכל בני האדם שעל כדור הארץ טובה, מה בנוגע לדאגה לכל החיים שביקום? אדם אשר השיג מודעות אוניברסלית התעלה מעל למודעות העצמי הנפרדת וכך הוא מצליח לראות דברים רבים בהרבה ולהבין יותר. חשוב מה היה קורה אילו יכולת ל'ראות' מראש את התוצאה של מרבית פעולותיך.
מה אם באמת היית מודע להיותך מאוחד עם כל הדברים ביקום, עם אלוהים ועם כל שאר העצמיים הנפרדים? איך תראה אז את הדברים? איך תתייחס אז לכולם? אם אתה יודע ידיעה מוחלטת שכל אדם שעמו אתה נפגש הוא אתה, רק בצורה שונה, כיצד תתייחס לעצמך (לאחרים)? האם יש טעם לגנוב מעצמך? לפגוע בעצמך? האם יש טעם להיות רודני כלפי עצמך?"
לאדם בעל מודעות אוניברסלית טבעי לנהוג מתוך נתינה מוחלטת, ממש כפי שלאדם בעל מודעות עצמי נפרדת טבעי להיות אנוכי. אדם בעל מודעות עצמי נפרדת ממוקד בעצמו ובדרך זו הוא דומה ל'ריק אנרגטי', לחור שחור, למי שתמיד מנסה להשיג אנרגיה. אך אדם בעל מודעות אוניברסלית ממוקד החוצה ובדרך זו הוא דומה למשואת אנרגיה, לשמש ותמיד מעניק אנרגיה".
אילו לכולם הייתה מודעות אוניברסלית, לא היה כל צורך בממשלות שיש לנו כיום, שכן הכול ישלטו כאחד מתוך עצמם. נסה לדמיין עולם שבו כולם מודעים, אכפתיים ואחראיים. מקום שבו התנהגות שכזאת אינה מושגת באמצעות איומיי כליאה או מוות, ואפילו לא באמצעות שכנוע כלשהו. אין צורך בדתות שינסו לשכנע את האנשים להתנהג התנהגות מוסרית. אין צורך במשטרה, בצבא או בממשלה, מכיוון שאהבה לא-אנוכית ומילוי הרצון האוניברסלי יהיו קבועים בתוך כל אדם – איזה גן עדן! ייתכן שלעולם לא נגיע לכך על כדור הארץ, וייתכן שכן. מכל מקום, יש מישורי קיום נוספים לבד מהמישור הפיזי שעל כדור הארץ, ואליהם יכולות להיכנס רק ישויות בעלות מודעות אוניברסלית. אכן, גן העדן כבר קיים.
***
לקוח מתוך הספר "הסודות האבודים של אטלנטיס" מאת ג'ון פניאל שיצא בהוצאת טלוס למוריה
להכחיד את הסבל
הבודהה
אררט דרך הנוכחות
פטריציו פאולטי
תגובות גולשים
נפלא! דברים שמרחיבים את הלב.
המשך חיים טובים ושבת שלום.
איך מגיעים לאותה תודעה אוניברסלית?
איך הופכים את התיאוריה למעשה?
תודה