הדיוואן

שירים מתוך הספר הדיוואן

תרגום מפרסית: אלכסנדר פייגין

חֲבָל, מְאֻחָר. בּוֹדֵד עַל הַמַּיִם.
הַיָּם מִסְּבִיבִי, נֶעֶלְמוּ הַחוֹפִים.
לַיְלָה, סִירָה, עֲנָנִים.
מְנַסֶּה לֹא לִשְׁקֹעַ. אֵין טַעַם. טָבַעְתִּי מִזְּמַן,
וּמִתַּחַת לְגַל אֲנִי חַי בְּחַסְדֵּי אֱלֹהִים.

***

בְּתוֹךְ הַנֶּפֶש כֹּחַ רַב טָמוּן, חַפֵּשׂ!
בְּהַר הַגּוּף אוֹצָר בָּלוּם, חַפֵּשׂ!
הוֹ סוּפִי־הֵלֶךְ, אִם לְחִפּוּשִׂים יָצָאתָ
הַחוּצָה אַל תַּבִּיט. הַכֹּל בִּפְנִים, חַפֵּשׂ!

***

אִם לְחַפֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ הֶחְלַטְתָּ, מֵעַצְמְךָ תֵּצֵא.
עֲזֹב הַנַּחַל, אֶל הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁבְּאַמוּ דַּרְיָה תֵּצֵא.
כְּמוֹ שׁוֹר סָבַבְתָּ עַד עַכְשָׁו בְּעֹל רֵחַיִם,
עַתָּה אֱחֹז בְּרֹאשׁ הַצִּיר עָלָיו הַיְּקוּם בְּסִיבוּבִים יוֹצֵא.

***

גְּדוֹלָה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדָבָר אֵינָהּ תְּלוּיָה,
גְּדוֹלָה הָעֲבוֹדָה בְּלִי מַטָּרָה גְּלוּיָה.
אִם תְּוַתֵּר עַל קֶסֶם הַתִּחְכּוּם,
אָז תְּגַלֶּה פִּלְאֵי פַּשְׁטוּת שֶׁבַּיְּקוּם.

***

בְּדֶרֶךְ הַחִפּוּשׂ חָכָם וּמְטֹרָף הֵם הַיְנוּ הַךְ.
חֲבֵר וְזָר בִּשְׁבִיל הָאַהֲבָה הֵם הַיְנוּ הַךְ.
וְלַשִּׁכּוֹר מִיֵּין נִשְׁמַת הַנְּשָׁמוֹת,
מִקְדַּשׁ הָאֱלֹהִים וּמִקְדַּשׁ אֱלִילִים הֵם הַיְנוּ הַךְ.

***

הַבְּדִידוּת הַזֹּאת שָׁוָה יוֹתֵר מֵאֶלֶף חַיִּים,
וְהַדְּרוֹר הַזֶּה שָׁוֶה יוֹתֵר מֵאֶלֶף אֲרָצוֹת.
פְּגִישָׁה רִגְעִית אַחַת – אַתָּה מוּל אֱלֹהִים,
וּמָה לְעֻמָּתָהּ שָׁווֹת כָּל הַפְּנִינִים?

***

205   מָה מָתוֹק יוֹתֵר

אֱמֹר לִי מָה מָתוֹק יוֹתֵר: הַסֻכָּר, אוֹ הַבּוֹרֵא
שֶׁבִּדְבָרוֹ צוֹמֵחַ קְנֵה־סֻכָּר מָתוֹק מִדְּבַשׁ?
וּמָה יָפֶה יוֹתֵר: אוֹרוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ, אוֹ הַבּוֹרֵא
שֶׁבִּדְבָרוֹ יָרֵחַ מִתְמַלֵּא, חָסֵר וְשׁוּב מָלֵא?
עֲזֹב קְטַנּוֹת, קְנֵה הַסֻּכָּר וְהַיָּרֵחַ – וְלֵךְ אֶל הַבּוֹרֵא.
מַצְמִיחַ הוּא חִישׁ, כָּךְ תְּגַלֶּה, יְבוּל אַחֵר לְגַמְרֵי.
הַשֵּׂכֶל! מָה נִפְלָאָה הֲבָנָתְךָ,
מָה עֲמֻקּוֹת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבְּתוֹכְךָ!
אַךְ הִצָּמֵד לְזֶה שֶׁמְּשַׁתֵּק אוֹתְךָ,
לְזֶה שֶׁמְּשַׁבֵּשׁ, מַטְרִיף אֶת דַּעְתְּךָ.
לְזֶה שֶׁבְּכֹחוֹ מִטִּפָּה אַחַת קְטַנָּה
נוֹצָר הַגּוּף וּמִתְמַלֵּא בְּרוּחַ וּנְשָׁמָה.
הָאַהֲבָה! הָאַהֲבָה רוֹעֶמֶת וְגוֹעֶשֶׁת!
הוֹ הַיּוֹנָה הוֹמָה וּמְדַמֶּמֶת!
הָאֵשׁ תַּכְתִּיר אֶת הָאַהֲבָה עַל לְבָבְךָ.
מוּל אַהֲבַת הָאֵשׁ אֲנִי נָבוֹךְ, הַשֵּׂכֶל מִשְׁתַּבֵּשׁ.
עִתִּים אֲנִי בּוֹעֵר בַּלֶּהָבוֹת, עִתִּים בַּגֶּחָלִים הַלּוֹחֲשׁוֹת.
בְּיָם הָאַהֲבָה מְלֵא הַהוֹד, פְּנֵי כָּל הָאֲהָבִים בּוֹ מִשְׁתַּקְּפוֹת,
מֵי אַהֲבָה שֶׁכָּל טִפָּה מֵהֶם יְקָרָה,
מֵאֶלֶף פְּנִינִים זוֹהֲרוֹת.
הוֹ שָׁמְשׂ אלְחָק טַבְּרִיזִי!
הַכְּאֵב זוֹרֵם לַלֵּב בְּאֶלֶף דְּרָכִים.
עִתִּים הוּא סַכִּין, חוֹתֵךְ עוֹרְקִים,
עִתִּים – מָגֵן, אוֹתוֹ אֲנִי לְלֹא הוֹעִיל מֵרִים.