מה עושים כשההשראה נגמרת

כיוצרים הפועלים מזה שנים רבות במדיומים רבים ושונים, אנחנו מכירים היטב את הרגעים שבהם ההשראה פוחתת או אפילו נגמרת לגמרי. מעין רגעי נוראות שבהם קשה להתחבר רגשית למה שאנחנו עושים. ואז עולה השאלה – מה עושים? שהרי כל כך קל פשוט לוותר.

מתוך שיחות עם יוצרים נוספים הגענו להבנה שמדובר בחלק בלתי נפרד מהתהליך, ודווקא כשאנו צופים מראש את רגעי הקושי וחוסר ההשראה, כשאנחנו מכירים בעובדה שהם יגיעו, קל יותר לעבוד איתם. מסתבר גם שלכל יוצר מנוסה יש כמה וכמה “טריקים” שהוא צבר עם השנים. למתבונן מבחוץ נוצרת האשליה של ההמשכיות, אך ההמשכיות הזאת בנויה מרגעים-רגעים של ידע מבוסס ניסיון על איך להתגבר על הקשיים וההאטה הבלתי נמנעת בהשראה.

אחד הטיפים ששמענו עליהם הגיע מחברתנו הטובה יעל גלזר, שאמרה לנו פעם שהטריק שלה הוא שכאשר ההשראה מגיעה צריך לתפוס אותה מיד באותו הרגע. אם אתם למשל באוטו באמצע נסיעה, כדאי לעצור בצד הכביש (במקום בטוח כמובן) ולתעד את הדברים. הרגעים האלה הם יקרי ערך ולרוב אין לנו שליטה על מתי הם מגיעים.

נועה ורטהיים הכוראוגרפית הראשית של להקת המחול ורטיגו סיפרה לנו פעם שהתנועות של הריקוד החדש מגיעות אליה ברגעים לא צפויים: כשהיא עם המחבת ביד מכינה ארוחת ערב לילדים, או באמצע הלילה בחלום. כשהרגע הזה מגיע היא עוצרת הכל וקוראת למי שבסביבה לתעד את האינטואיציה שתהווה את חומר הגלם הבסיסי ליצירה החדשה שלה.

עוד טיפ חשוב שאנחנו יכולים לחלוק אתכם הוא “פשוט להתחיל”. אם אתם רוצים לצייר תעשו משהו בכיוון, כמו למשל ללכת לקנות נייר מיוחד לציור, צבעים וכן הלאה. ואם יש לכם כבר את כל הציוד הדרוש, פשוט התחילו, ציירו קו, אל תתמקדו בכך שהוא צריך להיות מושלם, פשוט נסו לעשות צעד אחד קטן בכיוון של מה שאתם רוצים ליצור. הרבה פעמים הצעד הקטן כבר יתן את הדחיפה הקטנה לאבן העגלגלה שתתחיל להתגלגל במורד מדרון ההשראה. תמיד קל יותר לעשות את הקו השני לאחר שהקו הראשון כבר על הדף. מיקומו יגיע מתוך מערכת היחסים.

ואם כל זה לא עוזר כנראה שאתם זקוקים למשהו שיחייב אתכם. יוצרים רבים חוברים לקבוצת יוצרים, הגילדה של ימים עברו. הגילדה מבוססת בדיוק על ההבנה שלבד קשה יותר ושיש להם צורך בסביבה של אנשים יוצרים כמוהם, שיוכלו לשמר את להבת ההשראה דולקת תמיד. כששאלו את במאי הסרטים האיטלקי פליני איך זה שיש לו כל כך הרבה השראה ליצור סרטים חדשים כל הזמן הוא נתן תשובה מאוד מפתיעה בפשטות שלה. הוא ענה שמה שמאפשר לו ליצור זו המחויבות שהוא לקח על עצמו בצורת חוזה שהוא הולך להוציא סרט חדש תוך X זמן. עצם המחויבות שהוא לקח על עצמו מאלצת אותו להיכנס לתהליך יצירתי וליצור. אחרת, לדבריו, הוא היה משוטט ברחובות כל היום ומתבונן באנשים.

החדשות הטובות הן שהשראה היא כמו שריר ואפשר לאמן אותה, היא מקום שאפשר לבקר בו ושאפשר לזַמן. נכון, לא תמיד היא מגיעה בדיוק מתי שרוצים, אבל המאמץ שלנו יכול לגרום לה להגיע לעיתים יותר קרובות ולא רק באופן מקרי.

“כוונו את דמיונכם אל המחוזות השמימיים, והניחו לו להתבונן בעולמות היופי אשר ממשיכים להשתקף דרכו גם אחר כך. הדמיון הוא מעין שליח שיכול לגמוא מרחקים ארוכים כדי לקלוט אליו את תפארת השמים ולשוב אליכם עמה. ציירים רבים, משוררים ומוזיקאים מצאו את השראתם בדרך הזו. במקום ללכת ולחפש את ההשראה בעולמות תת-קרקעיים, כפי שעושים רוב האנשים בימינו, רוחם ביקרה במחוזות נשגבים והתמלאה בחזיונות וברשמים שהם ניסו לתרגם אחר כך לציור, לשירה או למוזיקה”.

מתוך יצירה אמנותית ויצירה רוחנית מאת איבנהוב

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.