תחפושות ומסיכות בפנים ובחוץ

פורים הוא הזדמנות לעטות תחפושת ומסיכה, להיות מישהו אחר. רוב הזמן אנחנו מחליפים מסכות באופן לא רצוני, רגע אחד עצובים, רגע אחר שמחים ואז שוב כועסים וכן הלאה. כדי לעטות מסיכות בצורה רצונית עלינו קודם להכיר את אטלס הרגשות שלנו

מי מאיתנו לא נהג להתחפש בפורים בתור ילד? תמיד קדמו לחג הקסום הזה שבועות ארוכים של התחבטויות: מי אהיה השנה, קאובוי או נינג’ה? טייס או צוללן? נסיכה או פיה? רשימות רשימות, לבטים לבטים.

פורים הוא הזדמנות לעטות תחפושת ומסיכה, להיות מישהו אחר. רוב הזמן אנחנו מחליפים מסכות באופן לא רצוני, רגע אחד עצובים, רגע אחר שמחים ואז שוב כועסים וכן הלאה. בתאטרון של יוון העתיקה באופן מעניין למדי המסכות ייצגו את הרגשות השונים, דרך הבעות הפנים שמבטאות אותם. לאחר מכן, במסיכות של הקומדיה דל ארטה האיטלקית חל שינוי ואזור הפה נשאר חשוף כך שהמסכות ייצגו דמות וחדלו לייצג הבעה של רגש מסוים.

הבעות פנים לפי רגשות ומסיכות

במחקרו של פול אקמן (חלקכם בוודאי מכירים אותו מהסדרה Lie to me שמבוססת עליו, או מאטלס הרגשות שפיתח עם בתו ועם הדלאי לאמה) הוא מזהה 6 רגשות אנושיים בסיסיים: כעס, פחד, עצב, שמחה, פליאה וגועל. הוא ערך את המחקר שלו בכל העולם, כולל בשבטים נידחים, וגילה שהרגשות האלו נמצאים אצל כלל בני האדם כארכיטיפ.

יהיו מי שיאמרו שהמסכה והתחפושת הן חיצוניות, ושהפנים מגדיר את החוץ. נכון, אך גם ההיפך נכון. זוכרים את המשפט “הבגדים עושים את האדם”? ובכן במשפט הזה יש כנראה מן האמת. מי מאיתנו לא חווה את הרגע שבו נוכח בכך שהתדמית שנשקפת מהמראה רחוקה מזו שהייתה לו בראש, שהשיער לא היה במקום, הבגד לא היה זה הנכון, או שההבעה הייתה שונה מהדימוי הפנימי שיש לו על עצמו. זה נכון שהדימוי הפנימי יכול להשפיע על החיצוני, אך גם החיצוני יכול להשפיע על הפנימי. התנועה הזו היא התבטאות דו כיוונית מתמשכת, כשכל העת מתנגנת ברקע שאלת השאלות: מי אני? ומן השאלה הזו נובעת שאלה נוספת מי אני רוצה להיות?

כאשר אתם מתעוררים בבוקר, האם אתם מרוצים מעצמכם? מהגוף שלכם? מהבגדים שאתם לובשים? מהדרך שבה אתם לובשים אותם? כלומר, האם אתם מרוצים מהתדמית שלכם?
אם חסרים דברים בכיוון הזה כדאי לכם להתחיל מיד לעבוד על עצמכם – עד שהתדמית שמשתקפת בפניכם תהיה התדמית שאתם רוצים. זוהי תחילת השינוי אשר מצמצם את המרחק בין הידע וההוויה. כאשר אני מתחיל לשנות את התדמית שיש לי על עצמי, אני בעשייה, ובהדרגה העשייה מתקרבת לרצון שלי, למה שאני אומר.

מתוך הספר אררט דרך הנוכחות מאת פטריציו פאולטי

חג התחפושות יכול להביא אותנו לשאול את עצמנו, ממש כמו הילדים, “מי אנחנו רוצים להפוך להיות?” זו אינה שאלה ילדותית או בנאלית, כי אם שאלה שטוב שיש לנו הזדמנות לשאול לפחות פעם בשנה. היא מעמתת אותנו עם שאלות נוספות – מה יקר לנו? מהי השאיפה שלנו? מה הדימוי שיש לנו על עצמנו?

השאלות האלו מזכירות לנו שברגע שאנחנו מחוברים למה שבאמת יקר לנו, לשאיפה העמוקה שלנו, יש לנו אפשרות ליצור עבור עצמנו דימוי חדש של עצמנו, דימוי שכמו בגד שאנו עוטים, מאפשר לנו לפעול בעולם בצורה שונה, בצורה שמבטאת יותר את כוונת הלב שלנו.

אז, מה ניתן ללמוד מפורים? להשתחרר מן הדימוי שיש לנו על עצמנו, כך שנוכל לפעול בעולם ממקום אותנטי יותר. וגם – להשתטות קצת, כך שנוכל לעטות על עצמנו מסכות ותחפושות באופן רצוני, לא מתוך הרגל אלא בהתאם למה שברצוננו לבטא.

המסכה יכולה להביאנו להסתתר (מסיכות של גנבים, שודדים ואנרכיסטיים), או שהיא יכולה לאפשר לנו לגלות את עצמנו מחדש, לאפשר לנו להיות מישהו אחר, להעז להתחדש. והודות לחידוש הזה נוכל לבחור לבטא את עצמנו טוב יותר, כשאנו בוחרים באופן רצוני את הרגש (רצוי כמובן לבחור רגשות חיוביים) שאנחנו מארחים בתוכנו.

חג פורים שמח!

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.