חשוב להעניק מרחב שבו יינתן מקום לסקרנות הטבעית שתוביל לחדשנות, חשיבה יצירתית ויוזמה | תמונה: נתן מולט / unsplash

תעזרו לי להצליח בעצמי

המושג "למידה", שאצל רובנו מתחבר אסוציאטיבית למחברת ולוח, הוא בראש ובראשונה הטבע שלנו: הטבע הסקרן, החוקר, המתעניין, המחפש אחר סיבות וחושב על פתרונות.

הרמב"ם – רבי משה בן מימון – היה מגדולי הפוסקים בהיסטוריה היהודית. בספרו "משנה תורה", מגדיר הרמב"ם "שמונה מעלות בצדקה": שמונה דרגות במצוות צדקה. היינו מתארים לעצמנו, מן הסתם, שהצדקה הטובה ביותר היא לתת לעני כסף או מזון ישירות, אבל הרמב"ם חושב אחרת:

"מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר: והחזקת בו".

הרמב"ם

לפי הרמב"ם, המעלה הגבוהה ביותר בצדקה היא האפשרות להעניק לאדם עני את מתנת העצמאות: שלא יזדקק לבריות. על ידי מלאכה, שותפות או כל סוג אחר של עסק, לפתח באדם העני את היכולת והמסוגלות שבו לפרנס את עצמו ולהיטיב עם עצמו – בעצמו.

הגישה הזו, של פרימת סבך התלות של אדם אחד באחר, על ידי פיתוח המסוגלות העצמית של האדם והאמונה שלו בכוחותיו, היא אבן דרך בגישות חינוכיות חדשניות, כמו שיטת מונטסורי והשיטה האנתרופוסופית בחינוך.

גם אם אמנם לא מדובר בצדקה ובעניים, מערכת החינוך כיום – בישראל כמו גם ברוב העולם – עדיין לוקה בגישה שמשאירה את התלמידים "עניים" מבחינות רבות, ובמקום להתמקד בפיתוח האמונה של התלמיד ביכולתו ללמוד בעצמו – על ידי התנסות, טעיה, חשיבה יצירתית וחקירה סקרנית, היא מעודדת "הלעטת ידע" באופן שטחי ונוסחתי בלבד, מה שמשאיר את התלמידים עם ידע רוחבי אך חסר עומק ויצירתיות, ובמקרים רבים גם הרבה פחות סקרנות, חשק ורצון ללמוד.

איך מחשבים היקף מעגל?

דוגמא מצויינת לחוסר הבסיסי בשיטת החינוך של ילדינו, היא המקרה עם שאלת היקף המעגל במבחן פיז"ה:

לפני מספר שנים נבדקו תוצאות מבחן פיז"ה שנערך במספר מדינות במקביל, ביניהן ישראל ופינלנד.

במבחן ניתן מעגל והתלמידים התבקשו לחשב את היקפו, כאשר לא נכתבו בשאלה שום נתונים על רדיוס המעגל. התלמידים בישראל, שלמדו בעל-פה את הנוסחה לחישוב היקף המעגל – לא ידעו לחשב את היקפו ללא הרדיוס. התלמידים בפינלנד לעומת זאת, דווקא הצליחו להתגבר על הבעיה בשיטה משלהם: חלק מהם השתמשו בחוט, חבל או רצועה כלשהי, הניחו אותה על המעגל וסימנו על החוט את נקודת ההתחלה והסיום של המעגל. לאחר מכן הניחו את החוט מול הסרגל ומדדו את הסנטימטרים בין שתי הנקודות. פשוט, נכון? ועם זאת, סגנון החשיבה הפשוט הזה לא מאפיין את התלמיד הישראלי, שבמקום להתחיל ללמוד בכלים פשוטים את העולם סביבו, מתחיל מהנוסחאות המוכנות בלי להבין מהיכן הן הגיעו ולמה.

הטבע הלומד

אנחנו נולדים סקרנים.

המושג "למידה", שאצל רובנו מתחבר אסוציאטיבית למחברת ולוח, הוא בראש ובראשונה הטבע שלנו: הטבע הסקרן, החוקר, המתעניין, המחפש אחר סיבות וחושב בעניין על פתרונות. כל אלו הן תכונות טבעיות שקיימות בנו מיום הולדתנו.

אפשר לראות אותן באופן ברור יותר כאשר מתבוננים על ילדים: אפילו בהליכה קצרה ליד הבית, הם יכולים לעצור ליד חיפושית שבדיוק חוצה את השביל, להתבונן זמן ארוך בקן נמלים או לאסוף מקלות ואבנים "מיוחדות". בניגוד אליהם, האדישות שלנו – המבוגרים – לעולם הגדול שסביבנו היא (בנוסף לשלל הגורמים) גם תוצאה של דיכוי יכולות הלמידה המופלאות הללו, והנחתן במסגרת ה"הפסקה" בלבד, או בזמן משחק בגינה אחרי הצהריים. למידה היא בבסיסה דבר מהנה, חי, כיף ומעורר עניין, ומערכת החינוך מלמדת אותנו הפוך: החוויה המעניינת הזו איננה למידה כלל. למידה אמיתית ובעלת ערך היא ישיבה מאחורי שולחן והעתקת חומר מהלוח.
תחשבו על זה, כמה אבסורד ללמוד על תופעת השלכת דרך חוברת, כאשר מחוץ לכיתה עצים בצבעי אדום וכתום!

האקס פקטור של העידן החדש

אבל כל זה הולך ומשתנה. מערכות חינוך חדשניות ברחבי העולם כבר הבינו שהאיכות המתבקשת לצורך הצלחה בעידן החדש היא כבר לא ידע. האבסת ידע הפכה למיותרת: כיום הידע הפך נגיש לכל. ניתן ללמוד ולהזין את עצמנו במידע כמעט על כל נושא שבעולם דרך הרשת. לצאת לעולם התעסוקה כיום עם איכויות של ידענות רחבה לא הופך עובד שכיר או עצמאי לבעל יתרון על אחרים. אולי רק בהתחלה… אבל אדם כזה במהרה ימצא את עצמו "עני" מבחינת מה שיש לו לתת וירגיש היטב את 'תקרת הזכוכית' התעסוקתית מגדירה באופן קשיח את גבול ההכנסה שלו.

בניגוד לעבר, כשהידע היה מקור הסמכות או הכוח של האדם, כיום ידע ניתן חינם להמונים. רכישת ידע בתחום או בנושא מסויים אפשרית כמעט לכל אדם כיום כל עוד יש לו מחשב וחיבור לאינטרנט, ומקצועות רבים כיום ניתנים ללמידה מקוונת בקורסים ייעודיים.

אז מה כן?

העתידן המוערך תומאס פריי, הפתיע רבים ברחבי העולם כאשר פרסם מחקר ובו טען כי עד שנת 2030 (שכבר לא רחוקה מאיתנו), ייעלמו מהעולם כ- 2 מיליארד משרות. יכולות פיזיות יוחלפו באלטרנטיבות רובוטיות ואפילו תחום ההוראה והאקדמיה יצטמצם למינימום הנדרש. השכלה ותואר כבר לא יקנו ביטחון תעסוקתי או מסוגלות ארוכת טווח. פריי פרסם רשימה של אחת עשרה יכולות שתהיינה רלוונטיות לעולם העבודה החדש, העיקריות שבהן: מיתוג אישי ("העסק הוא אתה"), רלוונטיות, ומערכות יחסים. כישורים נוספים שצירף פריי לרשימה: ניהול הסחות דעת, מודעות, ניהול קהילה, היכרות חזקה עם ארגז הכלים הדיגיטלי, מיתוג ובידול, תקשורת טובה, ניצול זמן ביעילות וניהול פרטיות (קישורים לכתבות בעניין מצורפים מטה). האיכויות הנדרשות לשם כך הן שונות בתכלית מרכישת ידע, וכוללות: פיתוח יכולות בינאישיות, יוזמה, חדשנות ותעוזה.

במערכת החינוך כיום לא ניתן דגש על פיתוח איכויות מסוג כזה, וחבל. בכדי להקנות לילדינו מסוגלות תעסוקתית לכשיגדלו, יש צורך להעניק מרחב שבו יינתן מקום לסקרנות הטבעית שלהם – שתוביל לחדשנות, חשיבה יצירתית ויוזמה, מרחב שמעודד פיתוח רגישות אישית וחברתית, מרחב שמאפשר התנסות, טעיה, ומציאת פתרונות באופן עצמאי – מה שיקדם את הביטחון העצמי שלהם וייטע בהם הרגשת מסוגלות ויכולת.

או כדברי הפתגם הידוע: תנו להם חכות, לא דגים.

צידה לדרך: כיצד נוכל לסייע לילדינו?

השנה התחיל הבן שלי את כיתה א' בבית ספר חדש שנפתח בעיר שלנו, בגישה האנתרופוסופית. מלבד העובדה שהוא מאוד נהנה, אני שמה לב לעובדה המרתקת, שהיא היתרון העיקרי מבחינתי: הילד שלי סקרן, רעב ללמוד ולדעת עוד, מנסה ללמוד בעצמו ולהתנסות בחקירה באופן עצמאי. קצב הלמידה אמנם שונה מבית ספר רגיל, אבל בסופו של דבר – הבסיס הכה-חשוב של חוויית הלמידה מהווה את אבן היסוד ללמידה איכותית ועשירה.

אספתי לדרך כמה עקרונות חינוכיים שנראים לי מהותיים לחינוך והעשרת ילדינו, ללא קשר למסגרת הלימודית שבה הם נמצאים, ואני חולקת אותם איתכם:

טפחו התנסות חווייתית – זה יכול להתחיל מהכנת עוגה במטבח, מערבוב חומרים סתמי (רק כדי "לראות מה יוצא"), מההסכמה להתלכלך ועוד… מתן רשות להתנסויות כאלו מעודד את הסקרנות הטבעית ועל הדרך גם נוטע בילד ביטחון עצמי ויכולת.

הרשו להם להיכשל – "תן לי לסדר לך את זה": כשאפשר, נסו לוותר על המשפט הזה. להרשות את קיומם של מצבים שבהם הילד נכשל – מעניק לילד אישור פנימי לדעת שהוא טוב דיו גם כאשר אינו מצליח, מאפשר התנסות במצבי תסכול ומעודד חיפוש אחר פתרונות. שחררו את גוננות היתר. מריה מונטסורי טבעה את המשפט: "תעזרו לי להצליח בעצמי", שמבטא את הרצון הטבעי של הילד לעצמאות. תפקידנו הוא לתת מקום לרצון הזה, ולעזור לו להתממש.

תהיו קצת ילדים – הצטרפות למשחקי הדימיון של הילדים יכולה להביא אתכם להיכרות מחודשת איתם ועם עולמם הפנימי, ועל הדרך גם להעשיר אותו עם היצירתיות שלכם. הילדים ישמחו לקבל אתכם גם כחברים, מידי פעם.

עודדו ביטוי רגשי – שתפו את הילד מידי פעם ברגשותיכם ועודדו אותו לתת ביטוי לרגשותיו שלו גם כן. פיתוח היכולת הזו מעניקה לילד נינוחות בהבנה שאנושיות היא לא חולשה, ומותר להרגיש עלבון, כעס ולבכות, כמו גם שמחה והתלהבות. פיתוח האינטליגנציה הרגשית מאפשרת התפתחות בריאה של תקשורת ומערכות יחסים בחייו של הילד.

וכל אלו רק על קצה המזלג. בספרו 'כך תלמדו את תינוקכם לקרוא', אומר גלן דומן:

"לילד הקטן יש רצון בוער ובלתי נדלה ללמוד… אנחנו יכולים להפחית את רצונו של הילד ללמוד על ידי הגבלת החוויות שהוא ייחשף אליהן… אנחנו יכולים להגדיל מאוד את הידע שהוא סופג ולחזק את הפוטנציאל שלו אם נביע את הערכתנו ליכולותיו המופלאות ללמוד, ניתן לו שפע של הזדמנויות ונעודד אותו ללמוד".

גלן דומן

ההבנה כי הפוטנציאל הזה הוא טבענו מעודדת מאוד ומחזירה את האמון שלנו בילד וביכולותיו. כשהילד מרגיש שנותנים בו אמון – גם הוא לומד לסמוך על עצמו, וכמו כדור שלג התנסות נוספת תוביל לעוד עצמאות, חוויה חדשה תגביר את תחושת הביטחון העצמי וכן הלאה… ומכאן השמיים הם באמת הגבול.

ספרים ומוצרים על חינוך והורות

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *