כך תלמדו את תינוקכם לקרוא נמצא בסל הקניות שלך

צפייה בסל קניות

כך תלמדו את תינוקכם לקרוא

גלן דומן

לימוד קריאה לפעוטות בגילאי 6-0
פרק לדוגמא
ניתן לשלוח כמתנה

"יכולתו של הילד לספוג ידע בגיל שנתיים-שלוש היא הגבוהה ביותר. פעילות היתר של הילד בגיל זה היא למעשה תוצאה של צימאונו הגדול לידע. אם תינתן לו ההזדמנות להרוות צימאון זה, לפחות למשך זמן מה, הוא יהיה פחות היפראקטיבי, והוא יהיה הרבה יותר פתוח ללמוד על העולם הסובב אותו ועל עצמו".

גלן דומן, שנחשב לחלוץ בתחום התפתחות המוח אצל ילדים, הוכיח שוב ושוב שילדים צעירים מאוד מסוגלים ללמוד לקרוא. הוא בדק ומצא שילדים שלומדים לקרוא בגיל צעיר מאוד קוראים מהר יותר ומבינים טוב יותר מילדים אחרים. הסיבה לכך היא שילדים צעירים פחות חוששים מן הקריאה והם מתייחסים אליה כאל דבר מופלא ומרתק בעולם מלא בדברים מעניינים שצריך ללמוד אותם. אך לא פחות חשוב מכך – הוא מצא שילדים אוהבים לקרוא בגיל צעיר מאוד! בספרו 'כך תלמדו את תינוקכם לקרוא' הוא מוכיח כמה קל ומהנה ללמד ילד צעיר מאוד לקרוא על ידי פיתוח המיומנויות החיוניות הדרושות ללמידה ולהצלחה בחיים. בספרו הוא מסביר כיצד להתחיל בתוכנית הקריאה ולפתח אותה, כיצד להכין את חומרי הלימוד הדרושים ולפתח אותם, וכיצד לממש את הפוטנציאל העצום שטמון בילד הצעיר.

 

"בין גיל תשעה חודשים לגיל ארבע היכולת
לספוג ידע היא הגדולה ביותר מבכל גיל אחר"

 

מהם היתרונות בלימוד קריאה בגיל מוקדם?

  • בתקופת הילדות המוקדמת מוחו של הילד הוא כמו דלת פתוחה, והוא מסוגל ללמוד לקרוא בקלות ובטבעיות.
  • למידה היא המשחק הנפלא והמהנה ביותר עבור הילד הקטן.
  • ילד שלומד לקרוא מוקדם יהיה פחות היפראקטיבי, והרבה יותר סקרן ופתוח ללמוד על העולם שסביבו.
  • רבים מן הילדים המחוננים למדו לקרוא בגיל מוקדם.

עדויות הורים

"כמחנכת ילדים תמיד רציתי משהו כזה עבור הילדים שלי, עם הגר זו הייתה פריצת דרך כבר מההתחלה בגיל שלושה חדשים". נועה, אמא לשניים, 2012

"כתבתי לך לפני שנה כדי לספר לך שבתי, שהייתה אז בת שנתיים, יכולה כבר לקרוא שישים מילים. חלפה שנה ואני שמחה מאוד לומר לך שהיא כבר קוראת ספרים כמו מקצוענית. היא יכולה לקרוא איזה ספר שהיא רוצה, והיא מבינה את מה שהיא קוראת! אני מודה לך על הספר "כך תלמדו את תינוקכם לקרוא". אני מקווה שעוד ועוד אמהות יגלו כמה מדהים ומהנה ללמד ילד קטן לקרוא. אני מאמינה שבתי ג'וזי, קוראת טוב יותר מילדים מבוגרים ממנה בארבע שנים (ואפילו יותר מבוגרים)… אני מודה על כך שיכולתי לעזור לבתי ללמוד. היא נהנית מכך מאוד והיא כל הזמן מבקשת ממני "לשחק בבית ספר" אכן צדקת. ילדים אוהבים מאוד ללמוד. קובינגטון, לואיזיאנה

"התחלתי את תוכנית לימוד הקריאה עם בניי התאומים כשהיו בני שנתיים. כיום הם בני שלוש עשרה והם תלמידים מצטיינים. בית הספר העביר אותם לכיתת מחוננים. בגיל שלוש הם כבר קראו והבינו את כל מה שקראו ובגיל ארבע כבר ידעו לכתוב. זאת הייתה אחת החוויות היותר מספקות והעוצמתיות בתהליך הגידול של בנינו". מייפל רידג', בריטיש קולומביה

"רציתי להודות לך על כך שפתחת לילדיי צוהר לעולם חדש ומרגש. כשבני אהרון היה בן שלוש קראתי את ספרך "כך תלמדו את תינוקכם לקרוא". התחלתי ליישם את התוכנית שהצעת בחשדנות רבה. כעבור שישה חודשים בלבד, אהרון כבר קרא מילים רבות. אולם להפתעתי הגדולה יותר, אחותו (בת השנה וחצי) למדה הכול יחד איתו. יום אחד היא לקחה את הכרטיסיות שלו וקראה אותן ברצף. כיום (עברו מאז חמש שנים) הילדים שלי מצליחים מאוד בלימודים. הם אוהבים את בית הספר והם אוהבים ללמוד. טרישה (כמעט בת שבע) כתבה כבר שני ספרים וגם כמה סיפורים קצרים. תודה לך מקרב לב על המחקר המקיף ועל הספר הנפלא". ניוברג, אורגון

על המחברים

גלן דומן

גלן דומן יסד בשנת 1955 את 'המכון למיצוי הפוטנציאל האנושי' בפילדלפיה, ומאז עבודתו עם ילדים פגועי מוח זכתה לפרסום עולמי והובילה לתגליות חשובות על צמיחתם והתפתחותם של ילדים בריאים. גלן דומן הוא מחברם של שבעה ספרים שהפכו לרבי מכר בעולם כולו ובהם: 'כך תלמדו את תינוקכם לקרוא', 'כך תלמדו את תינוקכם חשבון' ו-'כך תכפילו את האינטליגנציה של תינוקכם'.
ג'נט דומן היא מנהלת 'המכון למיצוי הפוטנציאל האנושי' ובתו של גלן דומן. היא גדלה במכון והייתה פעילה בסיוע לילדים פגועי-מוח מאז שהייתה בת תשע. ג'נט מקדישה את רוב זמנה להוראת הורים, כשהיא מסייעת להם לגלות את הפוטנציאל העצום של תינוקותיהם ואת הפוטנציאל האישי שלהם כמורים.

ביקורות

"ספר זה מהווה מודל מצוין להעשרת חוויית ההתפתחות של הילדים שלנו, וכתוצאה מכך, להעשרת המוח שלהם… הספר הזה הוא ללא ספק תוספת מבורכת לעולם החינוך והתפתחות הילד ככלי להורים לקידום הנוירופלסטיקה של ילדיהם".
פרופ' ג'רי ליסמן, מנהל המכון הלאומי לחקר המוח ומדעי שיקום בנצרת

פורטל מאמי – 15/6/2013 – לקישור
הייתן מאמינות שהבייבי שלכן יכול להתחיל ללמוד לקרוא כבר בגיל שנה? לצערי הבת שלי כבר בת שש ואין ל׳ אפשרות לנסות את השיטה אבל בהחלט התרשמתי שזה אכן אפשרי. הרי כולנו יודעות שהמוח של התינוק הוא כמו ספוג בשנים הראשונות. סופג וסופג ידע. אז למה לא ללמד אותו גם לקרוא?

זה אפשרי: ללמד ילדים לקרוא לפני גיל 4 | ynet הורים – 21/7/2013 – לקישור
תוציאו אותו כבר מהלול: כך תגדלו ילדים חושבים | ynet הורים – 7/8/2013 – לקישור
רוצים ילד מחונן? למדו אותו לקרוא לפני גיל 4 | ynet הורים – 9/9/2013 – לקישור

מידע נוסף

מס׳ עמודים: 209
שנת הוצאה: 2013
מהדורה אחרונה: 2013
גודל: 13.5x20 ס"מ
משקל: 280 גרם
מחבר: גלן דומן וג'נט דומן
דאנאקוד: 1127-09

אנשים אהבו גם

קטע מתוך הספר כך תלמדו את תינוקכם לקרוא מאת גלן דומן

ילדים קטנים רוצים ללמוד לקרוא

בכל ההיסטוריה האנושית לא נולד עדיין המדען שסקרנותו תעלה על סקרנותם של ילדים בין הגילים שנה וחצי וארבע. אנו המבוגרים פירשנו בטעות את סקרנותם כחוסר יכולת להתרכז.
לא תמיד מבינים את מעשיהם של ילדינו. ראשית מפני שהרבה מאוד מבוגרים משתמשים בשני מושגים שונים מאוד כאילו היו זהים. המושגים הם: ללמוד ולהקנות השכלה. במקרים רבים ההתייחסות לשני התהליכים הללו היא כאל תהליך אחד ואנו סבורים שמכיוון שהקניית ההשכלה הפורמלית מתחילה בגיל שש, גם תהליכי הלימוד החשובים מתחילים בגיל זה.
טענה זו רחוקה מאוד מן האמת.

האמת היא שהילד מתחיל ללמוד מייד עם לידתו. כשהוא מגיע לגיל שש ומתחיל את לימודיו בבית הספר הוא כבר צבר כמות גדולה מאוד של ידע, אולי יותר ממה שילמד בהמשך חייו.
כשילד מגיע לגיל שש הוא כבר יודע את רוב העובדות הבסיסיות לגבי עצמו ולגבי משפחתו. הוא למד כבר הרבה על שכניו ועל יחסו אליהם, על עולמו ועל היחס שלו אליו, ועוד שפע רב של דברים שאי אפשר אפילו למנותם. חשוב עוד יותר, הוא למד שפה אחת שלמה ולעתים אף יותר משפה אחת (הסיכויים ללמוד ולשלוט בצורה מלאה בשפה נוספת פוחתים לאחר גיל שש).
ואת כל זה הוא למד עוד לפני שהגיע לבית הספר וראה כיצד נראית כיתת לימוד.
תהליך הלמידה במשך השנים הראשונות הללו הוא מהיר מאוד למעט מקרים שבהם אנו מכשילים את הילד או מונעים ממנו את הלמידה. אם אנחנו מעריכים את תהליכי הלמידה של הילד ומעודדים אותם, קצב הלימוד שלו יהיה מדהים במהירותו.

לילד הקטן יש רצון בוער ובלתי נדלה ללמוד.
אנחנו יכולים להפחית את רצונו של הילד ללמוד על ידי הגבלת החוויות שהוא ייחשף אליהן. לרוע המזל עשינו זאת באופן אוניברסלי כשהמעטנו בהערכתנו את היכולות שלו ללמוד.
אנחנו יכולים להגביר את הלמידה שלו באופן ניכר אם רק נסיר את ההגבלות הפיזיות הרבות שהטלנו עליו.
אנחנו יכולים להגדיל מאוד את הידע שהוא סופג ולחזק את הפוטנציאל שלו אם נביע את הערכתנו ליכולותיו המופלאות ללמוד, ניתן לו שפע של הזדמנויות ונעודד אותו ללמוד.
במהלך ההיסטוריה היו כמה מקרים של אנשים שלימדו את ילדיהם הקטנים לקרוא ולעשות דברים מתקדמים נוספים באמצעות עידוד והבעת הערכה. בכל המקרים שהצלחנו למצוא, כשניתנה לילד הזדמנות מתוכננת מראש ללמוד בביתו התוצאות היו מדהימות והילדים שלמדו היו מאושרים, בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד וכישורים חברתיים מצוינים.

חשוב לזכור שאצל הילדים הללו לא אובחנה אינטליגנציה גבוהה מלכתחילה, לפני שהוענקו להם הזדמנויות ללמוד. מדובר בילדים רגילים שהוריהם החליטו לחשוף אותם לידע רחב במיוחד בגיל צעיר מאוד.
ברגע שמבוגר שאוהב ילדים מתחיל להבין את מעשיו של הילד, הוא תוהה כיצד ייתכן שלא שם לב לכך מלכתחילה.
הביטו בתשומת לב בבן השנה וחצי ושימו לב מה הוא עושה.
הוא רוצה ללמוד על המנורה ועל כוס הקפה שעל השולחן, על השקע החשמלי, ועל העיתון ועל כל מה שנמצא באותה עת בחדר – ולכן הוא מפיל את המנורה, שופך את ספל הקפה, מנסה להכניס את אצבעותיו לתוך השקע החשמלי וקורע את העיתון. הוא לומד כל הזמן וברור מאליו שפעולותיו אלה אינן מסבות לנו נחת.
במקרים רבים כאלה אנחנו מסיקים שהוא היפראקטיבי ואינו מסוגל להתרכז או לשים לב. אולם האמת הפשוטה היא שהוא שם לב, הוא מתרכז בכל הדברים שמעניינים אותו. הוא ערני ומנסה בכל הדרכים האפשריות ללמוד על העולם שסביבו. הוא רואה, שומע, מרגיש, מריח וטועם. רק באמצעות חמשת החושים – חמשת השבילים אל המוח – אפשר באמת ללמוד, והילד משתמש בכולם.

הוא רואה את המנורה ולכן הוא מושך אותה כדי שיוכל להרגיש אותה, לשמוע אותה, להביט בה, להריח אותה ולטעום אותה. אם תינתן לו הרשות הוא יעשה את כל הדברים הללו – והוא יעשה את כל זה גם לכל חפץ אחר שנמצא בחדר. הוא לא ירצה לצאת מהחדר לפני שיצליח לספוג באמצעות כל החושים את כל החפצים שבחדר. הוא עושה את כל המאמצים כדי ללמוד, ומובן שאנחנו עושים את כל המאמצים לעצור אותו מכיוון שתהליך הלמידה שלו יקר מדי ומפריע מדי.
אנחנו ההורים המצאנו כמה שיטות כדי להתמודד עם הסקרנות של הילד הצעיר, ולצערי הרב רוב השיטות הללו פוגעות בלמידה שלו.
השיטה הראשונה היא לתת לילד משהו שיוכל לשחק איתו אך לא לשבור אותו. פירושו של דבר שהילד יקבל רעשן קטן ורוד כדי שיוכל לשחק איתו. ייתכן שזה יהיה צעצוע קצת יותר מתוחכם מהרעשן, אך זה עדיין יהיה צעצוע. ברגע שנותנים לו חפץ כזה, הילד מפנה אליו מייד את מבטו (זאת כנראה הסיבה לכך שלצעצועי הילדים צבעים בהירים וזוהרים), מנער אותו או מכה בו כדי לראות אם הוא משמיע צליל כלשהו (זו הסיבה להמצאת הרעשנים השונים), ממשש אותו (ומשום כך לצעצועים אין קצוות חדים), מכניס אותו לפיו וטועם אותו (ולכן צבעי הצעצועים אינם רעילים), ואפילו מריח אותו (עדיין לא הצלחנו לחשוב מה צריך להיות ריחם של צעצועים ולכן בשלב הזה הם אינם מריחים). התהליך כולו נמשך כ-90 שניות.

לאחר שגילה את כל מה שרצה לדעת על הצעצוע, הילד מניח אותו ומפנה את תשומת לבו לקופסה שבה היה הצעצוע. בעיניו, הקופסה מעניינת לא פחות, והוא מתחיל ללמוד את מה שאפשר אודותיה. זאת הסיבה שכדאי לקנות צעצועים בקופסאות. גם התהליך הזה צפוי להימשך כתשעים שניות. במקרים רבים יגלה הילד התעניינות גדולה יותר בקופסה מאשר בצעצוע. מכיוון שמרשים לו להרוס את הקופסה, הוא יכול ללמוד גם כיצד היא בנויה. זהו יתרון חשוב של הקופסה על פני הצעצוע. מכיוון שהצעצועים של היום אינם שבירים, יכולתו ללמוד יותר על הצעצוע, ממילא מוגבלת.
לפיכך, נראה שצעצוע בתוך קופסה עשוי להכפיל את טווח הקשב והריכוז של הילד. אך האם באמת הרחבנו את טווח הקשב והריכוז או שמא רק נתנו לו יותר חומר לימוד. התשובה השנייה היא הנכונה. בקצרה, המסקנה המתבקשת כאן היא שטווח הקשב של הילד קשור קשר ישיר לכמות החומר שהוא יכול ללמוד, ואל לנו לחשוב שהילד איננו מסוגל למקד את תשומת לבו אלא לזמן קצר בלבד.

התבוננות בילדים קטנים תמחיש הרבה מאוד מקרים דומים לזה שתואר לעיל. עם זאת, למרות כל ההוכחות, לעתים קרובות מאוד אנו מסיקים שטווח קשב קצר הוא הוכחה לחוסר פיקחותו של הילד.
השיטה השנייה להתמודד עם ניסיונות הילד ללמוד היא האסכולה שדוגלת בהגבלת תנועותיו של הילד – החזקתו בלול.
הלול, כשמו כן הוא, מקום צר ומגביל. לפיכך כדאי שנהיה כנים עם עצמנו ולא נאמר שאנחנו קונים לול לילד, כי האמת היא שאנחנו קונים את הלול בשבילנו.
מעטים ההורים שמבינים את הנזק האמיתי של הלול. הלול מגביל את יכולתו של הילד ללמוד אודות העולם, וזה ברור, אבל בנוסף לכך הוא מגביל את הצמיחה הנוירולוגית של הילד מכיוון שהוא מגביל את יכולתו לזחול, תהליך שכבר הוכחה חשיבותו הרבה לצמיחה נורמלית. עקב כך, הלול גם מגביל את ראייתו, את כישוריו הגופניים, את תיאום העין-יד ועוד דברים רבים נוספים.

אנחנו ההורים שכנענו את עצמנו שאנו קונים את הלול כדי להגן על הילדים מפגיעה, מנפילה, מבליעת דברים מסוכנים וכדומה. אך האמת היא שאנחנו מכניסים אותו ללול כדי שלא נצטרך להגן ולהשגיח עליו בעצמנו. אנחנו פותרים בעיה לטווח קצר ויוצרים בעיה חמורה יותר לטווח הארוך.
לצערנו, הלול כמכשיר מונע למידה יעיל יותר מהרעשן, מכיוון שאחרי שהילד בחן ולמד כל צעצוע שהאם הכניסה ללול במשך תשעים שניות (וזו הסיבה לכך שהוא משליך את כל הצעצועים שהוא סיים ללמוד), הוא תקוע בלול בחוסר מעש.
כשהכנסנו אותו ללול מנענו ממנו להרוס דברים על ידי הגבלתו הפיזית (גם זו דרך ללמוד). שיטה זו המציבה את הילד בריק פיזי, רגשי וחינוכי, עשויה להצליח אם נוכל לסבול את בכיו וצעקותיו בגלל רצונו לצאת מהלול, או, אם נניח שנוכל לעמוד גם בבכי ובזעקות השבר, עד שהילד יגדל דיו כדי לטפס בעצמו מחוץ ללול ולחדש את חקירותיו בבית בחיפוש אחר חומרי לימוד.

האם מהנאמר לעיל אפשר בטעות להבין שאנו מצדדים בשבירת המנורה על ידי הילד? ברור שלא. מן האמור לעיל אפשר רק להבין שאיננו מכבדים מספיק את הרצון של הילד ללמוד, חרף כל הרמזים שהוא נותן לנו על רצונו הנואש ללמוד כל מה שהוא יכול, וכמה שיותר מהר.
אולם באותו הזמן הצלחנו לבודד את ילדינו מלמידה בתקופה בחייהם שבה הרצון ללמוד נמצא בשיאו.
המוח האנושי ייחודי בכך שהוא ה"מֵכל" היחידי שאפשר לומר עליו שככל שתכניס בו יותר, הוא יהיה מסוגל להכיל יותר.
בין גיל תשעה חודשים לגיל ארבע היכולת לספוג ידע היא עצומה והרצון ללמוד הוא החזק ביותר. ודווקא בתקופה זו אנחנו שומרים על הילד ומוודאים שיהיה תמיד נקי, בריא ובטוח מן העולם הסובב אותו, אך גם שמים אותו בריק לימודי.
זה קצת אירוני שכשהילד יתבגר ננזוף בו ונאמר כמה טיפשי שהוא איננו רוצה ללמוד פיזיקה, אסטרונומיה וביולוגיה. בוודאי נאמר לו אז שלמידה היא הדבר החשוב ביותר בחיים, וזה ללא ספק נכון.
עם זאת, התעלמנו מן הצד השני של המטבע.
למידה היא המשחק הנפלא והמהנה ביותר.