הזוגיות היא אחת. המרכיבים אותה הם שניים.

זוגיות, איך לעזאזל עושים את זה?

הזוגיות היא מקום שאף פעם לא מפסיק לזמן לנו חוויות מכל מיני סוגים. לעיתים אי הסכמה קטנה יכולה להציף משקעים רבים ומבלי להתכוון, תוך רגע ניתן לצלול לתוך ריב, לטרוק את הדלת, להסתגר ולכעוס. רגע לפני שאתם הולכים לטיפול זוגי, אספתי עבורכם כמה טיפים מהחיים שלי, בתקווה שחלקם אולי יעזרו לכם לעצור, להשקיע במה שחשוב, ואולי אפילו להתאהב מחדש.

כשרק פגשתי את מורי שלי, אי שם לפני 10 שנים בבסיס ההדרכה של חיל המודיעין, לא דמיינתי לעצמי שיום יבוא והיא תהיה זו שתלמד אותי את רוב מה שאני יודעת על מערכת יחסים זוגית. הימים חלפו, השכבות התקלפו, ולאט לאט נותרנו שתינו, היא ואני, עירומות ממסכות ובנפש שקופה לחלוטין. מערכת היחסים שלנו, שהחלה בריבים קולניים ובטריקת דלתות, עשתה את דרכה האיטית והבטוחה אל עבר מקום שלם ובטוח, כזה שאפשר לריב בו בשקט, להשלים בו בחיבוק ולהמשיך איתו הלאה, בטוב. הכתיבה היא הזדמנות טובה להרהר בדברים שהקשר הזה מלמד אותי עד היום, ואני יותר מנרגשת להזמין אתכם לצלול איתי פנימה.

הזוגיות היא אחת – המרכיבים אותה הם שניים

בימים הראשונים של הקשר שלנו, היינו יושבות ביונדאי i20 הכסופה של אמא שלי בחניון של הסינמה סיטי. היינו נוסעות לאיזור המרוחק ביותר בחניון, מורידות את המשענות לאחור, ומנהלות שיחות עמוקות על כל מה שאפשר לדבר עליו. ברקע תמיד היו שירים של גלגלצ או של 100fm, והאווירה היתה לא פחות מקסומה.

באחת מהפעמים האלו התנגן שיר שאהבתי, והגברתי את הווליום. מור, שלא אהבה את השיר, הנמיכה מיד בחזרה את הווליום, ואמרה לי “אור, את לא לבד פה”. הכוונה אז הייתה לחדד לי שמעתה ה”ביחד” הופך להיות המרכז, אך לצד זה, השנים הראו לי שדווקא הלבד הוא לא פחות חשוב.

דברים שונים כמו תחביבים ותחומי עניין נפרדים, מפגשים עם חברים בנפרד, שמיכות נפרדות ואפילו צפייה בסדרה בנטפליקס לבד (בסדרה חדשה, כן? בלי בגידות!) – מאפשרים פיתוח אישי לצד פיתוח זוגי, וכמובן מספקים חוויות נפרדות, שאפשר לשתף ולהעמיק בהן ביחד.

קבלו אותם במחיאות כפיים סוערות, אבל לא מדי: וויכוחים וריבים במערכת יחסים

מערכת היחסים שלי זימנה לי לא מעט ריבים, חלקם מהותיים וחלקם טיפשיים ברמות מביכות. הריבים הם טריגר חזק לפתיחת הפנקסים, ושימוש במשפטים כמו “תמיד את ככה!” הוא שימוש שאני מאוד אוהבת לעשות, אז מה הבעיה? שהם פשוט לא נכונים. ה”תמיד” יוצר תהום בין שני בני הזוג, והוא מוביל ישירות לשאלה “אם זה תמיד קורה, אז למה אנחנו עדיין ביחד?” – שאלה שאין ממנה מוצא.

וזה לא נגמר כאן. הרבה פעמים הריבים כל כך סוערים, והטונים כל כך צורמים, עד שכבר לא מתקיימת בהם הקשבה אמיתית. ממש לא מזמן ביקשתי ממור שתדע מתי לעצור. כל מילה שמתווספת לוויכוח סוער שכזה – כבר לא תורמת לכלום, אלא רק מלבה, ובינינו – אתם מעדיפים לשמור את האש שלכם למקומות אחרים.

“יאללה, הלוואי שיגיע כבר יום רביעי!” – הדייט השבועי שלכם כמקור טעינה

מור היא מורה לחינוך מיוחד, ואני עוסקת בכתיבת תוכן (הפתעה!), ולכן לוח הזמנים של שתינו עמוס מבוקר ועד ערב, עד כדי שגם בדירת שני החדרים הקטנה שלנו אנחנו פשוט לא נפגשות. הזוי, לא? אז זהו, שלא. רובנו ככולנו משתתפים במירוץ הבלתי נגמר הזה שעובר בין עבודה, קניות ותשלומי חשבונות, עד שלפעמים קל לשכוח בשביל מה אנחנו, בעצם, נמצאים כאן.

אז קבענו לנו דייט שבועי. בכל יום רביעי בבוקר, היום החופשי של מור מבית הספר, אנחנו מתעוררות ביקיצה טבעית, מכינות ביחד ארוחת בוקר ואוכלות אותה במרפסת, מדברות, משתפות, צופות בטלוויזיה ועושות את כל מה שהוא ההיפך מלעבוד. הדבר הזה משמר את הביחד שלנו, על אף אותו נפרד (חשוב) שמתקיים ברוב השבוע.

אין לכם ימים חופשיים באמצע השבוע? קבעו את הדייט לסוף השבוע. הוא לא חייב להיות כרוך בהוצאות כספיות גדולות, וגם לא בהכרח במסעדה או בבר שמפוצצים גם ככה עד אפס מקום. דייט שבועי יכול גם להיות עם בירה וענבים בשקיעה, פיקניק בפארק הקרוב לבית או משלוח הביתה מהמסעדה שאתם הכי אוהבים.

“מאמי” זה פשוט לא מספיק

לשמחתי התברכתי בבת זוג שהיא ממציאת שמות חיבה סדרתית. נולין, נוניאל, נוניהו, אוריפלצת ולוכניס הם רק חלק מהרשימה הארוכה, ומדי שבוע מצטרפים אליה עוד שמות כאלו, מטופשים ומשמחים כאחד. לצד כל אלו, נשאר מקום גם ל”יפה שלי” כשאני מתלבשת לצאת, ול”אשת חיל מי ימצא? אשת חיל מור מצאה!” כשאני מבשלת לנו ארוחת ערב.

אז לא, אין שום סיבה שתמציאו רשימה של 100 שמות חיבה כמו מור, אבל כן כדאי לשלב יותר מחמאות ופרגונים, גם בזמן ביצוע פעולות יומיומיות ומובנות מאליהן. הם מעשירים את הקשר, דואגים לשמר את ה”אני אוהב/ת ומעריך/ה אותך” גם אחרי שנים של ביחד, ובעיקר עושים סופר נעים על הלב.

הקדישו זמן לאינטימיות

לפני שבוע ישבנו, מורי ואני, עם חברות. אחת מהן סיפרה בערגה על תקופות השיא שלה עם בעלה, בהן הם היו מקיימים יחסי מין ארבע פעמים בשבוע, והתלוננה על תקופת היובש שהם חווים עכשיו. “יובש?”, שאלה אותה מורי, “כן”, ענתה לה החברה, “עכשיו אנחנו על פעמיים בשבוע, וזה ממש חסר”.

באותו הרגע כל העיניים נפערו לגדלים לא פרופורציונליים. למה? כי פעמיים בשבוע זה פאקינג מלא, גבירותיי ורבותיי. כולנו יודעים מה זה לחזור מיום עבודה מתיש, לשלם את חשבון הארנונה, להחליק את האצבע ימינה בוולט מעצלנות לבשל, ופשוט להיזרק על הספה ללא מעש. אחרי כל זה, אשכרה צריך גם לשכב? התשובה, חברים, היא חד משמעית כן.

האינטימיות שומרת עלינו קרובים, מאושרים וחמים אחד לשני, והיא דואגת שנוכל להירדם, או להתחיל את היום, כשאנחנו רגועים, מוצפים ברגשות אהבה גדולים, ועטופים על ידי האדם שאנחנו הכי אוהבים בעולם. תכלס, יש יותר טוב מזה?

באמצע הבישולים או בסוף היום – המחוות הקטנות שיעשו את ההבדל

אני רוצה לקחת אתכם רגע לסרטי הקומדיה הרומנטית של הוליווד. אתם איתי? קדימה: פנים, חדר שינה, יום. האישה מתעוררת ומוצאת ורד אדום על הכרית. היא יורדת מהמיטה, עוקבת בצעדיה אחרי חיצים לבנים וגדולים שמודבקים על הרצפה. הם מובילים אותה אל חדר שצופה אל האגם, והוא מלא בכל ציוד הציור שהיא תמיד רצתה. היא מסתובבת בחדר בחיוך שחושף שיניים צחורות, מתענגת על כל מכחול וצבע, וחושבת לעצמה איך דווקא היא זכתה בגבר המדהים הזה. קאט!

אז בואו נהיה כנים – סצנות כאלו לא קורות במציאות! אבל אם תחשבו על זה, אני בטוחה שלא היה אכפת לכם לקבל איזו מחווה שתעשה לכם כיף, סתם ככה, בלי קשר לכלום. המחווה האהובה על מורי היא זר פרחים (האהובה עליי היא המבורגר וצ’יפס, נו מילא), אבל היא לגמרי יכולה לבוא גם בדמות פררו רושה בכיס הפנימי שבתיק, ארוחת בוקר מושקעת שהכנתם בעצמכם, או סתם נשיקה על הלחי בזמן שאתם צופים בזמר במסכה. כן, אני יודעת שאתם צופים בזה, אין שום סיבה להתבייש.

לא תמיד צריך לדבר

לפני כשנה חוויתי משבר. הרגשתי שאני נמצאת במקום שלא נכון לי, ושכל יום נראה בדיוק אותו הדבר. תחושות גדולות של ריקנות התעוררו אצלי באותה התקופה, גדולות מלהכיל ובוודאי שגדולות מלשתף. אני, שהמילים הן הכל בשבילי, לא הצלחתי לדבר עם מור על הדברים שאני עוברת. הרגשתי, לראשונה בחיי, שהן לא מספיקות.

אז שתקנו. היא הייתה מחבקת אותי, מלטפת לי את הראש, ודואגת שארדם בתחושות של ביטחון, כאלו שינסו לצמצם את תחושות הריקנות, ולהעצים תחושות של “את שווה המון, ואת לא לבד”. לא היה שם כל צורך בדיבורים, רק בשקט משותף ובהבנה דוממת. זהו.

את הבטן המלאה תשאירו לאחרי החגים

הנקודה הזו היא נקודה שאני עוד עובדת עליה בעצמי, ויש מצב שדרך הכתיבה היא סוף־סוף תיכנס לי לראש. אגירת דברים שצריכים להיאמר, היא אחת מהאסטרטגיות הגרועות ביותר בכל סוג של מערכת יחסים. תחשבו על צנרת סתומה שבסוף מתפוצצת – זה ממש אותו הדבר.

יש לכם משהו להגיד? פשוט תגידו. בנועם, בכיף ובמיקוד. פיצוץ שלאחר אגירה, מעבר ללהציף את כל החרא, יגיע בדרך כלל בעוצמה שקשה יהיה לסגת ממנה, ואין שום סיבה שדבר כזה יקרה עם האדם הכי קרוב אליכם.

“עושים קצת הוקי פוקי ומסתובבים, וזאת כל התורה” – אז זהו, שלא

הניסיון שלי הוא זה שאיפשר לי לאגד את כל הטיפים האלו לכדי המארז שאני חולקת איתכם כאן באהבה, אבל ברור לי, כמו שבטח ברור גם לכם, שהוא ממש לא מארז מושלם או סופי. הזוגיות היא מקום שאף פעם לא מפסיק לזמן לנו חוויות מכל מיני סוגים – תשאלו את מורי, שסגרתי לה את הוויז רגע לפני שהגענו למסעדה בגלבוע, ולקחנו ימינה לשדה קוצים במקום לחניון. אופס. בכל מקרה, אני מזמינה אתכם לשתף בתגובות את הטיפים שלכם, ומי יודע? אולי תצליחו לשריין לעצמכם שליש מקום בגן עדן.

ספרים על זוגיות

    תגובות גולשים

  1. אני לא כזאת שאוהבת לקרוא…
    אבל פה, לא הצלחתי להפסיק 🙂
    סיקרנת, שימחת, גרמת לחיוך..כייף שאנחנו מאותה משפחה. אוהבת

  2. כמה כיף לקרוא כל דבר שאת כותבת!
    תמיד מרגישים שזה 100% אור כתובה במילים,
    מדויק, נכון, אמיתי, מהלב!
    אוהבת אותך ומעריכה את הכתיבה המופלאה שלך, מחכה לפרסום הבא

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.