ראג'ה יוגה נמצא בסל הקניות שלך

צפייה בסל קניות

ראג'ה יוגה

אליזבט הייך וסלבראג'ן יסודיאן

היוגה כמקום המפגש בין תרבות המזרח והמערב
פרק לדוגמא
ניתן לשלוח כמתנה

פירוש המונח ראג'ה יוגה הוא היוגה המלכותית, היוגה של השליטה בהכרה.

"כל נתיב המוביל את נשמת האדם לעבר האלוהים, הוא יוגה. השמות והצורות הם רק המעטה החיצוני העוטף את אותה עובדה ואותה אמת".

כשני כותביו של הספר האחד מהודו והשנייה מהונגריה, ספר זה מאחד את דרך המזרח המכוונת פנימה להתבודדות ולהתבוננות עם דרך המערב המכוונת החוצה אל חיי קהילה וחברה. כמו שהציטוט למעלה ממחיש הספר דן בנתיב הרוחני האוניברסלי המוליך להתפתחות הגבוהה יותר. שאלות קיומיות רבות נידונות בספר מה זה האדם? מה מניע אותו? מה זו דת? כיצד נוצרה? וכל אלו בכתיבה רגשית שהיא תוצר של חיבור מדהים ועמוק בין שני כותבי הספר.

 

מתוך המבוא לספר:

ספרים רבים נכתבו על פילוסופיית הדת של הודו. הם ממצים את לימוד כתביה הכוללים את הוֵודוֹת, האוּפָּנִישָדוֹת והיוגה פְָּראדִיפִּיקָה, כמו גם את חיבוריהם של פָּטָנְגָ'אלִי, שַנְקַרְאָצָ'רְיָה ועוד. על כן ראינו לנכון להניח לעיסוק בצדדים התיאורטיים והפילוסופיים של היוגה, ובמקומם להציג הדרכה מעשית של היוגה כפי שהיא. רבים במערב עדיין מחזיקים בדעה המוטעית הרואה ביוגה התגלות דתית המתאימה רק לבני המזרח. לעיתים קרובות מדי סוברים כי היוגה נוגדת את משנת הדתות האחרות ואינה ניתנת ליישום עבור בני המערב. מטרתנו היא לתקן טעות זו, מכיוון שחוסר הבנה זה חוסם בפני מחפשי אמת רבים את הדרך הקצרה המובילה למלכות גן העדן.

היוגה אינה דת, אלא אפשרות המתבססת על עובדה פסיכולוגית, לפיתוח העצמי האנושי ואיחודו עם אלוהים. מכל מקום, אם אמת היא שהיוגה מובילה לאלוהים – כי אז, כמו כל אמת אחרת, גם זו לא יכולה להוות איום על שום דת, משום שקיים רק אל אחד ורק עצמי אחד, ואין זה משנה באיזה שם אנו נוהגים לכנותו. מטרתנו היא להצביע על כך שגם ישוע לימד את דרך היוגה, משום שכל נתיב המוביל את נשמת האדם לעבר האלוהים, הוא יוגה. לפיכך, הנתיב הקשה, התלול והצר שישוע לימד, גם הוא יוגה. השמות והצורות הם רק המעטה החיצוני העוטף את אותה עובדה ואותה אמת.

ספר זה נכתב למען אנשי המערב. לכן העדפנו להשתמש בדוגמאות מכתבי הקודש של הנצרות לצורך ביאורים והוכחות שונות, ולא בספרי הקודש של המזרח. אמנם גם בהם השתמשנו, אך לא על מנת להציג את אקזוטיות המזרח אלא את האמת עצמה. עבור כל אחד מאתנו האמת קלה יותר להבנה כאשר היא מובעת במונחים וביטויים שאליהם התוודענו משחר ילדותנו.

ברצוננו להצביע מעל דפי ספר זה על הדרך האחת והיחידה, למען המזרח והמערב כאחד. כל אחד מאתנו עמל להגיע לשער המוביל לחיים נעלים יותר, כי הרי בסופו של דבר יעדם של היחיד ושל החברה כולה הוא אלוהים! ממלכת גן העדן היא אותה אמת חיה עבור הנוצרים, ההודים וכל האחרים. כולם עמלים למען הגשמת המטרה, על אף שהדרכים והאמצעים המשמשים אותם לכך הם שונים. ה"ארץ המובטחת" שוכנת בתוך לבנו, וברוך הוא המוצא אותה.

אין אנו יותר מאשר אטומים זעירים בחלל היקום, אך יש בנו דחף לחלוק עם אחֵינו את חוויות העונג העילאי שגילינו לאורך הנתיב המוביל לאלוהים. הנתיב הוא קשה משום שהוא פשוט ביותר. אולם הוא ראוי לכל מאמצינו ומאבקינו, שכן כאשר נגיע ליעד נוכל לומר:

"לחמתי את המלחמה, אך הייתה לי עזרה,
ולחמתי את המלחמה כדי למצוא עזרה,
וראו, העזרה, בתוכי היא-
אלוהי העצמי, מעניק החיים, שוכן עמוק
בלבבי".

הפרק האחרון של הספר מראה בבירור היכן וכיצד נפגשות דרכי המזרח והמערב, וכיצד יכולה האחת לעזור לאחרת להגיע ליעד מהר יותר. אנו תקווה כי דפי ספר זה יעזרו לגבור על כל המעצורים החוסמים את הדרך לקראת הבנה מושלמת של שני העולמות. אנו תקווה כי הם יעזרו לאנשים להבין זה את זה, להגיע להכרה המבורכת כי כולנו משפחה אחת גדולה וכי

כולנו ילדיו של אב אחד ויחיד

 

סלברג'אן יסודיאן
אליזבט הייך

על המחברים

אליזבט הייך וסלבראג'ן יסודיאן

מידע נוסף

מס׳ עמודים: 166
שנת הוצאה: 2016
מהדורה אחרונה: 2016
גודל: 14x21 ס"מ
משקל: 230 גרם
מחברים: אליזבט הייך וסלבראג'ן יסודיאן
דאנאקוד: 1127-19
סדרה: אליזבט הייך וסלבראג'ן יסודיאן

אנשים אהבו גם

קטע מתוך הספר ראג'ה יוגה

שתי הדרכים נפגשות

 

כפי שהגוף חסר חיים בלא הכרה,
כך ההכרה חסרת ישע בלעדי הגוף.

 

הדרך של המזרח היא הדרך של היחיד.
הדרך של המערב היא הדרך השיתופית.
איזו היא הדרך הנכונה, ואיזו היא הטובה מבין השתיים?
האדם כשלעצמו הוא יחיד, אך בו בזמן הוא גם חלק מקהילה. איזו דרך, אם כן, הוא אמור לאמץ?
את שתיהן!

בהיותו יחיד, פוסע האדם בנתיב הפנימי של הנשמה, בדרך של הפרט; וכחלק מהמין האנושי עליו לפסוע בדרך של שיתוף הפעולה. אף דרך איננה מושלמת בלא האחרת! הן חייבות להיפגש ולהתמזג, משום שהאחת משלימה את האחרת ומגשימה אותה. דרכו של המערב, זו של שיתוף הפעולה, מבטלת את האישיות הפרטית ועל כן היא ריקה מתוכן, אלא אם כן, דרך ההליכה בשביל הפנימי אנו מוצאים משמעות וכיוון בחיינו. באותו האופן, התוצאות שאנו משיגים בדרך של הפרט יכולות לבוא לידי ביטוי רק בדרך של שיתוף הפעולה.

האנושות היא גוף עצום, הגוף של "המילה היוצרת", הרעיון האלוהי הבראשיתי. גוף זה מורכב מתאים. כאשר לתאים אלו אין תנאים מתאימים לקיום חיים הם מתחילים להתנוון, ועמם כל הגוף. כל תא בודד חייב לחיות ולהיות בריא, כדי שיוכל להיות חלק יעיל מהקהילה השלמה. ולהיפך, כדי לחיות ולהיות בריא, כל תא זקוק לשיתוף הפעולה של כל הקהילה. היחיד והחברה הם בלתי נפרדים ומתקיימים ביניהם יחסי גומלין. ניקח את גוף האדם כדוגמה. כיצד יכול תא של הכבד להיות בריא, חזק, ולהישאר בחיים, אם שאר חלקי קהילת הגוף אינם מספקים לו את המזון המתאים? בריאותו של כל תא בודד בכבד תלויה בשיתוף הפעולה של המוח, הריאות, הקיבה, המעיים וכל שאר האיברים; ומאידך, תפקודם התקין של האיברים תלוי בעבודה שמבוצעת על ידי תאי הכבד. כיצד יכולה הייתה הקהילה הגדולה לספק לתאים של חלקי הגוף השונים מזון ראוי, אם תאים בודדים אלו לא היו ממלאים את תפקידם ביעילות המרבית? מכל מקום, אין די בכך שהתאים יקבלו את אספקתם מהקהילה; חשוב באותה מידה שכל תא יבצע את העבודה המסוימת שהוא מיועד לעשות. הגוף אינו יכול לצפות מתא של כבד לבצע את העבודה של תא כליה. הוא לא בנוי לכך. אם הוא יידרש לבצע עבודה שהוא לא נועד לה, התוצאה תהיה הפרעה בתאי הכבד… ומחלה בכליות ובכל הגוף. האינטרס של כולם הוא שכל חלק יבצע את העבודה שלה הוא מתאים.

האנושות יכולה רק לשמוח אם לכל חבר בקהילת המין האנושי תהיה הזדמנות ראויה לפתח את יכולותיו האישיות; ואם הוא יכול – לבצע את העבודה שלשמה הוא נולד! כאשר לאנשים יש אפשרות להתפתח בכיוון שלו הם מתאימים, הם יכולים להגיע להישגים גבוהים יותר בעבודתם. הישגיהם יהיו פחותים אם נכפה עליהם לעסוק בפעילויות שאינן עולות בקנה אחד עם נטיותיהם וכישרונותיהם. כשהם נמצאים במקומם הנכון הם עובדים בשמחה וביעילות, התוצאות טובות יותר ומביאות תועלת רבה יותר לקהילה כולה. רווחתו של הגוף היא האינטרס של כל תא בודד, ורווחתם של התאים היא האינטרס של הגוף!

אם נבין את הגוף שלנו נבין גם את העיקרון של גלגול נשמות. התאים של גופנו חיים במשך זמן מסוים, ואז מתים ומוחלפים בתאים חדשים, שלאחר זמן מה מתים ומוחלפים גם הם בתורם. האחדות והחיים של הגוף נמשכים כל עוד העצמי של האדם שוכן בגוף. עד שהאדם מגיע לבגרות, כל תא שהיה בגופו בתקופת הילדות כבר התחלף. אף תא בודד לא נשאר כשהיה. רק העצמי נשאר כשהיה. העצמי מעניק חיים לתאים, וברגע שתא מסוים מתנתק מהגוף שאותו העצמי מחייה, הוא נהרס. אולם החיים שהפעילו את התא אינם מתים, הם מחיים תא אחר.

האנשים כפרטים הם התאים של האנושות, והאנושות היא הגוף של "המילה היוצרת", ובמונחי המערב – התאים בגופו של המשיח. לפי האמונה הנוצרית, המשיח הוא העצמי האוניברסלי שמפיח חיים באנושות. במוות נפרד גופנו מהקהילה הגדולה, אולם החיים שאותם חווינו כעצמי ממשיכים לחיות באני העליון. כאשר מי שמזהים עצמם עם הגוף מתים, הם נכנסים למצב תודעה הקרוב לשינה. פאולוס השליח אומר: "הִנֵּה סוֹד אַגִּיד לָכֶם: לֹא כֻּלָּנוּ נָמוּת, אֲבָל כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּנֶּה".עבור מי שחווים את מצב התודעה שלהם באני העליון, ידיעת מצב הקיום ההמשכי שלהם לא פוסקת עם מותו של הגוף, להיפך, הם ממשיכים לחוות הלאה את התודעה של העצמי שלהם. ואילו התודעה שנופלת למצב של שינה אינה מתעוררת עד שהיא עוטה גוף חדש, כלומר עד שעברה תהליך של גלגול נשמות, נולדה מחדש.