נחנו מתאהבים במי שההיסטוריה המשפחתית שלו היא בעלת פוטנציאל לריפוי עבורנו ועבור המערכת המשפחתית שאליה נולדנו | תמונה: אנטוני טראן באתר unsplash

אתה לא אבי ואני לא אימך

מי באמת בוחר את בן או בת הזוג שלו? האם אלה רק אנחנו? על פי הקונסטלציה המערכתית, גישה טיפולית, בה מנחה הקונסטלציה מאפשר לחשוף מערכות יחסים מן העבר המשפחתי, המשפיעות על האדם בהווה, ניתן לומר שיש מערכת שלמה שבוחרת עבורנו את בני הזוג. כל סיפורי האהבה, המשברים, הפרידות, האהבות הנכזבות, ההתאהבויות והאמונות שמשפחתנו מחזיקה לגבי יחסים זוגיים, אהבה ומיניות, נמצאים איתנו ברגע שבו אנו מתאהבים.

מי באמת בוחר את בן או בת הזוג שלנו? האם אלה רק אנחנו? על פי הקונסטלציה המערכתית, גישה טיפולית, בה מנחה הקונסטלציה מאפשר לחשוף מערכות יחסים מן העבר המשפחתי, המשפיעות על האדם בהווה, ניתן לומר שיש מערכת שלמה שבוחרת עבורנו את בני הזוג. כל סיפורי האהבה, המשברים, הפרידות, האהבות הנכזבות, ההתאהבויות והאמונות שמשפחתנו מחזיקה לגבי יחסים זוגיים, אהבה ומיניות, נמצאים איתנו ברגע שבו אנו מתאהבים. 

גם אם איננו מודעים לכך, אנחנו מתאהבים במי שההיסטוריה המשפחתית שלו היא בעלת פוטנציאל לריפוי עבורנו ועבור המערכת המשפחתית שאליה נולדנו.

אבי גישת הקונסטלציה המערכתית, ברט הלינגר, כומר לשעבר, ותרפיסט, גיבש את עבודתו עם אנשים לכדי גישה טיפולית פנומנולוגית הידועה בשם “קונסטלציה משפחתית“. עבודה עם הקונסטלציה המשפחתית מגלה דינמיקות אשר קיימות במשפחה בצורה חבויה, מציפה אותן, ומוצאת את התהליך הנדרש ליצירת שינוי בדרך ההשפעה שלהן. בכך היא מחזקת את כוחות הריפוי הקיימים במשפחה.

גישת הקונסטלציה המשפחתית מאפשרת לנו להתבונן על הזוגיות שלנו בצורה בלתי נפרדת מהשושלת המשפחתית שלנו ומעלילותיה, ולמצוא שם את הפתרון לקשיים הקיימים בזוגיות. כאשר אנו פוגשים בן או בת זוג אנו מאפשרים לביוגרפיות המשפחתיות שלנו להתערבב זו בזו, וכך המערכת שממנה הגענו מובילה אותנו למצוא בבן הזוג שבחרנו השלָמה למה שלא היה במשפחת המקור שלנו. 

הפרדוקס הוא שאנו נמשכים לבני הזוג שלנו מכיוון שאנו רואים בהם את מה שמשלים את החוסר אצלנו, בעוד שאין להם באמת סיכוי להשלים או לרפא את מה שחסר במערכת המשפחתית שלנו. 

למשל, זוג מגיע לקונסטלציה עם ריבים על רקע מי משקיע יותר בזוגיות. האישה מרגישה שהיא רק נותנת ובן זוגה רק לוקח. בתהליך הקונסטלציה מתברר שסבו של בן הזוג נפטר בגיל צעיר ושסבתו גידלה לבדה עשרה ילדים. אביו של בן הזוג, בנה הבכור, מתבקש מגיל צעיר להיכנס לנעליים של אביו, ולדאוג לפרנסה ולרווחת אחיו הקטנים, ובמקביל לתמוך רגשית באימו. 

כאשר הנכד מתחתן הוא מבקש מאשתו את מה שאביו לא יכול היה לקבל מאימו. מתוך התהליך מסתבר שכשהוא מביט בבת הזוג שלו הוא בעצם מייצג את אביו שמסתכל על סבתו.  כאשר הם מגלים את המקור לתופעה הזו ביניהם, בן הזוג מזהה שהוא מחזיק את הכאב של אביו על מותו של הסב ואת כעסו על כך שבעקבות זאת איבד רגשית גם את אמו. 

עכשיו בן הזוג רואה ומבין שבדרך כלשהי אשתו מייצגת עבורו את הסבתא ואת כל החוסר שנבע מההיסטוריה הזאת. הוא מונחה להביט בבת זוגתו ולומר לה “אין לך סיכוי למלא את החוסר שהגעתי איתו, זה לא התפקיד שלך, את לא צריכה לייצג את הדמות הזאת במשפחה שלי, זה לא הסיפור שלך ושלי”. או “את החוסר הזה את לא צריכה למלא עבורי, מעתה אני אדאג לזה בעצמי”.

בתהליך הקונסטלציה, המטופל, שנקרא ״המונחה״ מקבל הנחייה מן המנחה. המנחה עושה זאת בין היתר באמצעות עזרה של ״נציגים״ (כך נקראים מי שמגיעים לתהליך הקונסטלציה ושנבחרים לייצג דמות מבני המשפחה של המונחה) לומר משפטים פשוטים המכירים בקיים ובהבנות שמתגלות, ובכך מאפשרים ריפוי עמוק למונחה. חלק מבין משפטי הריפוי שהקונסטלציה המערכתית מציעה לנו לומר לבני הזוג שלנו הם: “אני רק אשתך”, “אני רק בעלך”, ובכך להוריד מכתפינו את המשא הכבד של משפחתו של בן הזוג שאנו לוקחים על עצמנו. ההכרה בקיים, ההכרה במה שיש ובמה שאפשרי, היא אחת מעקרונות הבסיס של הקונסטלציה המערכתית. יש לציין, שלמשפטים האלה יש משמעות עמוקה וכוח ריפוי בעיקר כשהם נאמרים תוך כדי התהליך ובקונטקסט של ההתרחשות.

כשמביטים בזוגיות במבט מערכתי רואים שכל אחד מבני הזוג הוא כמו חור של מחט שדרך התנהגותו, אמונותיו, רגשותיו, ערכיו ומגבלותיו ניבטים אלינו הסיפורים המשפחתיים הכואבים, הסודות, ההפלות, בני משפחה שהודרו או נשכחו, הדינמיקות המשפחתיות הידועות והלא ידועות ומערכות יחסים שלא הסתיימו בין אלו שחיים לאלו שמתו. פעמים רבות מחכה בתת המודע שלנו משפט מפתח שלא נאמר אף פעם בין הורה לילד או בין בני הזוג וכשהוא נאמר בצורה מפורשת, נוצרת תחושת רווחה אמיתית. 

כאשר זוג מגיע לקונסטלציה משפחתית בגלל שהם חווים קשיים בזוגיות אנחנו מראש יכולים להניח שקורה כאן משהו טוב: בני הזוג מבקשים, דרך הקושי ביחסים שלהם, לתת מקום, לפנות מקום לסיפור משפחתי שנשכח, להזכיר משהו שהנוכחות שלו נשכחה או הודרה מהמערכת המשפחתית – רגש, אדם או אירוע חיים. כאשר בני הזוג יגיעו לתהליך הקונסטלציה, הם יוכלו לגלות אל מי הם מביטים באהבה, בגעגוע, בכעס, בתסכול או בקנאה, כאשר הם מביטים בבני הזוג שלהם. את מי הם רואים דרכם ואיזו דינמיקה משפחתית היסטורית מפעילה אותם.

בקונסטלציה שמים דגש על תשומת לב לתופעות המתרחשות אצל המשתתפים ובחדר, ומסיבה זו היא גם נקראת תהליך פנומנולוגי. הנציגים עֵרים לתופעות ולמאפיינים שהם חשים בגופם, ועל פיהם הם נעים במרחב או מדברים. למנחה הקונסטלציה יש את הידע להבנת המרכיבים התומכים בסדרי האהבה במשפחה (מבנים תומכים בהתארגנות מיטיבה), ואמון בעולם התופעות. כך מתאפשר מרחב לסיפור החבוי המנהל את היחסים בזוגיות להתגלות, ולכל נציג למצוא תנועה מתאימה ביחס לשאר הנציגים במרחב. מתוך כך עולים גם משפטים או רגשות שיבטאו עבור המונחה הכרה במצב, ובהמשך תמונה חדשה מתבהרת ובה מתגלה פתרון חדש לבעיה שאיתה הגיע. 

הפתרון אינו נמצא היכן שהבעיה, זוהי אקסיומה ידועה בקונסטלציה מערכתית. הבעיות במציאת זוגיות, בשמירה על זוגיות, בתהליכי פרידה או משפחה מורכבים כגון נישואים שניים, עם או בלי ילדים, שייכות לשני בני הזוג והן יובילו אותנו בדרך חוויתית אל הסיפורים הנשכחים והנעלמים מן העבר. הבעיה היא כמו ארכיטיפ. כל צד במערכת מחזיק סיפורים רבים לגבי זוגיות, וכשהנציגים בקונסטלציה קשובים לעולם התופעות, הם מובילים את מנחה הקונסטלציה אל האירוע העיקרי שאיתו הבעיה הזוגית בהווה מהדהדת, כלומר אל מערכת יחסים אחרת שאיתה המונחה מזוהה.

כאב ושכול, זעם וצער עמוקים נודדים ועוברים מדור לדור בכל משפחה ומבקשים שהצאצאים שנולדים למשפחה ישאו את העול הרגשי שלא ניתן היה להרגיש או להכיל בעת האירוע. ואז בזוגיות אנו גם נמשכים להרגיש את הכאב של משפחת המקור של בני הזוג שלנו ללא ידיעתנו. 

למשל, אישה אחת כועסת מאוד על בעלה. יש לה כביכול סיבות, אבל הכעס גדול באופן לא פרופורציונלי. המנחה מזמין ייצוג לכעסה של האישה על בעלה (ניתן לייצג גם רגשות וגורמים שאינם דמויות) והייצוג מרגיש כמו אימו של הבעל – חמתה. בשושלת המשפחתית שלה יש סיפורים חוזרים על נשים שנפגעו מגברים. הכעס הזה מחלחל אל הזוגיות של בנה וכעת הכלה שלה מרגישה אותו גם. כאשר בני הזוג חווים את המקור של הרגש שעמד ביניהם, תחושת הקלה אופפת את המרחב. ואז האישה יכולה לומר לבן זוגה: “אני רואה את הכעס של אמא שלך ואני לא צריכה להחזיק בו, אני מביטה בו יחד איתך”. 

יתרון נוסף לתהליך קונסטלציה זוגי זו האפשרות להביט יחד אל אירועים מהחיים של בני הזוג בהווה. כאשר בני זוג חוקרים את השפעת השושלת המשפחתית על הזוגיות שלהם, הם מבינים מהיכן מגיע היחס השונה שלהם לחוויות משותפות של הורות, אובדן הריון, מתח כלכלי, יחס לכסף, יחס למיניות ועוד. 

לא רק הכאבים והסיפורים הלא גמורים עוברים מדור לדור, גם המשאבים הרגשיים של דורותנו נמצאים שם בשבילנו. הם מגיעים אלינו מהשושלת בכל מיני דרכים וניתן לומר שיש כוח מיוחד שנהיה נגיש כאשר אישה מחוברת לשושלת הנשית וגבר לשושלת הגברית. פעמים רבות הקונסטלציה מראה לנו שבמשפחת המקור הבת הייתה צריכה לתמוך רגשית באביה והבן היווה משאב עבור אמו.

הבלבול הזה בסדר היררכי ובקשר לשושלת מהמין השני, תשפיע על מערכת היחסים הזוגית ויכולה להופיע כמתח בין המינים, כמאבק בין נתינה ולקיחה, בתחושה שבני הזוג אינם מספיק טובים ובתחושת אי צדק. בקונסטלציה נקיים תהליך ומטרתו תהיה לגלות איזו דמות משמעותית הייתה חסרה להוריכם כדי להשתחרר מתפקיד שלקחתם מולם ובכדי להתפנות רגשית לזוגיות ולמשפחה החדשה שאתם מקימים יחד. 

הטיפול בגישה מערכתית מטפלת בהשפעות של כל מערכות היחסים, ביניהן זוגיות קודמת, נישואים קודמים וילדים שהצטרפו למערכת הזוגית החדשה. בני זוג שיצאו מזוגיות קודמת לומדים בקונסטלציה את החשיבות של נתינת כבוד לזוגיות הראשונה שלהם ולבני הזוג הראשונים. בלעדי האחת השנייה לא קיימת. אחד מאותם סדרי אהבה (סדר שתומך באהבה) שגילה ברט הלינגר, אבי הגישה, הוא עיקרון הקדימות. כאשר מכירים בסדר הנכון של מי היה קודם ומי בא אחר כך, מי הייתה האישה הראשונה ומי השנייה, הדבר מביא שקט למערכת הזוגית והמשפחתית החדשה, כמו גם לילדים המשותפים מכל מערכות הזוגיות. 

עיקרון הסדר התומך חשוב בתוכנו. אם נרצה רק להביט קדימה נלך לעתיד בחוסר. העבר לא קובע מה יהיה העתיד, אלא תומך בו. החיבור של העבר המשפחתי אל העתיד של הזוגיות שלנו, משמעו ליצור איתו קשר ולקבל את ברכת הדרך לעתיד.

ולסיום, כדאי לזכור את מה שלפעמים נשכח: משפחה מתחילה בזוגיות, וכאשר בני הזוג מוצאים בתוך עצמם שורש איתן ממשפחות המקור שלהם זה ניכר בפניהם של הילדים. ישנו משפט שהקונסטלציה המשפחתית לימדה אותי וטוב לזכור אותו ואף לומר אותו בקול רם ברגעים טובים וברגעים קשים. כאשר אני מביטה בילדיי ואומרת להם:”אני אוהבת את אביכם בכם”. והאב אומר לילדים: “אני אוהב את אימכם בכם”. משפט זה מרפא את כולנו ומביא שקט פנימי כאשר הייצוגים של אבי ואמי בתוכי מביטים זה בזה באהבה. כך אני שלמה. ומה עוד צריך בעולמנו אם לא עוד אנשים שמהלכים עם תחושה עמוקה של שלמות פנימית.

ספרים בנושא זוגיות

    תגובות גולשים

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *