הקדמה לספר יוגה יום יום
ממש כפי שאור השמש מורכב משבעה צבעים ונשבר לשבעה צבעים אלה, כך גם כוח-הבריאה האלוהי הראשוני מכיל שבעה עקרונות בוראים, אשר, יחד או לחוד, מכוננים כוחות בונים וגם הרסניים ברחבי היקום.
כל דבר הקיים עתה ובעבר נברא על-ידי כוחות אלה; גרמי שמיים כגון השמש וכוכבי הלכת, או צמחים, חיות ובני-אדם. היו אלה אותם הכוחות שיצרו את כוכבי הלכת, והמשיכו לפעול בקירבם ובתוכם, ולכן קרא האדם לכוחות אלו על שמות כוכבים, וכינה כל אחד מהם בשמו של אותו כוכב, אשר בתוכו ומתוכו פועל הכוח ביעילות המירבית, ואשר לו הוא מעניק את איפיונו. אפילו כיום, למשל, אנו קוראים לכוח הפועל ביתר תוקף בשמש, והמאפיין את רטיטותיה – כוח השמש, ולכוח הנובע מן הירח – כוח הירח, וכך הלאה. כל כוח משיג את שמו מן הגוף השמימי, המאפיין את רטיטותיו.
שבעה עקרונות בוראים אלה פועלים לא רק יחד, אלא גם לחוד, ולא רק בחלל, אלא גם בזמן.
כבר מימי קדם הבחין האדם, שהרטיטות באטמוספירת כדור-הארץ אינן בלתי משתנות. הם גילו, שאנרגיות פעילות אלו משתנות בזמנים שונים בקצב מסוים. שינויים אלו היו כה ברורים ומדהימים, עד שהאדם חילק וכינה את הזמן בהתאם לתקופת משתנות ומחזוריות אלו. ומכיוון שהאדם כינה את העקרונות הבוראים בשמות הכוכבים, הוא העניק שמות אלה גם לשבעת הימים הרצופים, כלומר ימי השבוע. לכן, היום שבו חזקות במיוחד רטיטות השמש, נקרא יום ראשון (Sunday) – "יום השמש בלעז. יומו של ירח הפך ליום שני (Monday) – "יום הירח בלעז, ושאר ימי השבוע נקראים גם הם באופן דומה, על שמות כוכבי הלכת השונים. כך נוצר השבוע.
באנגלית, הימים נקראו לא רק על שמות האלים מן המיתולוגיה הרומית, שאפיינו את שבעת הכוחות הראשונים, אלא על שמות האלים של המיתולוגיה הטבטונית. בכל זאת, השמות הם זהים על פי משמעותם. יום ראשון נקרא על שם השמש (Sun), יום שני על שם הירח (Moon), יום שלישי באנגלית (Thuesday) על שם האל טיו, המזוהה עם מארס (מאדים), אל המלחמה הרומי, יום רביעי (Wednesday) על שם האל וודן, מקבילו של מרקורי (כוכב) הרומאי, יום חמישי (Thursday), על שם האל תור, המזוהה עם האל הרומי יופיטר (צדק), יום שישי (Friday), על שם האלה פריה, המזוהה עם האלה הרומית וונוס (נוגה), ושבת (Saturday), על שם האל הרומי סאטורן (שבתאי).
בפילוסופיה ההודית נקראים כוחות טבעיים אלה, הפועלים בחשאי באטמוספירת כדור-הארץ, בשם טאטבות. ההודים מתאימים את כל חייהם לכוחות אלה – הטאטבות. הם מנסים להביא את כל מאורעות חייהם החשובים להרמוניה עם הטאטבות. ביודעם אף אילו טאטבות שונות פועלות לסירוגין בחלקי היום השונים – בבוקר, בצהריים, בערב ובלילה – הם אף מרחיקים לכת עד כדי חלוקת יומם בהתאמה עם כוחות אלו. מובן, שטאטבות בעלות עוצמה (Potent) פחותה הרבה מהטאטבות הפועלות באותו יום.
אם הטאטבות הפעילות ביום מסויים הן בלתי מתאימות, ההודי אף אינו מעלה על דעתו לבצע פעולה חשובה כלשהי, תהיה זו התקשרות – נישואין, פתיחת עסק, יציאה למסע או כל דבר אחר. הוא יודע, שיוזמה כזו נידונה מראש לכישלון. לעתים קרובות אנו שומעים על אנשי עסקים מערביים בהודו, שאינם מסוגלים להבין, מדוע ההודים דוחים לפעמים שיחות עסקיות לוחצות, חתימת חוזים חשובים ולעתים קרובות דחופים מאוד, אספקת סחורות וכדומה. ההודים יודעים מדוע! הם גילו אילו טאטבות פעילות באותו יום, ואם טאטבות שליטות אלו אינן נמצאות בהרמוניה עם העסקים האלה, הם דוחים את השלמת העסקות לזמנים, שבהם יפעלו הטאטבות הנכונות, כלומר אלו התואמות לאותם עניינים.
אנרגיה יוצרת שונה פועלת בכל אחד מימי השבוע. הטבע וכל היצורים החיים, יהיו אלה צמחים, חיות או בני אדם, מושפעים על ידי הרטיטות האלו, רוחצים ושוחים, בכוח הפעיל בטבע באותו יום.
צמחים וחיות מצייתים לרטיטות אלו באופן אוטומטי. במידה מסוימת ניתן לומר זאת גם על בני אדם. אך באמצעות פעילותה של תבונתם הם התרחקו מאוד מן הטבע וקצבו. למשל, הם כבר לא שוכבים לישון כאשר השמש שוקעת, כמעשה החיות, הם כבר לא מצייתים לדחפיהם הטבעיים, במקום זאת הם הביאו את כל חייהם וקצבם להתאמה עם מה שמגלה להם תבונתם. לכן הפך האדם בהדרגה ליותר ויותר מנוכר לטבע ולכוחות הטבעיים. לעיתים קרובות קורה, שאלה פועלים נגד האדם. לא פלא, על כן, שבני אדם כבר אינם מתמצאים בכוחות הטבע, כבר אינם מתמחים ושולטים בהם, וכתוצאה מכך חייבים לסבול ממחלות גופניות ורוחניות.
כל המורים הגדולים של האנושות הראו, שלאדם יש את היכולת להטות כוחות אלה לרצונו ולנתבם. אך האדם שכח, שהוא שולט ביכולת זו. וכך הוא חייב ללמוד באמצעות הסבל להתקשר שוב עם הכוחות האלו, כדי להיות מסוגל לשלוט בהם ולכוונם. צעד אחד חשוב בכיוון זה הוא לזהות את הרטיטות של הכוחות הפעילים בימי השבוע השונים, ולהתכוון אליהם במודע.
בעשותנו זאת אנו נעזרים הרבה על ידי שמותיהם (הלועזים) של הימים השונים, כי הם מספרים לנו, באיזו יום אנו יכולים להתוודע לאנרגיה מסויימת הפועלת בו.אך כיצד אנו יכולים לסגל את עצמנו לרטיטות היוצרות השונות? כיצד אנו יכולים לשייך אותם אל עצמנו ולשלוט בהם? המפתה הגדול, הנחש, כוח ההבנה, משך אותנו החוצה מתוך המצב הגן-עדני הראשוני, ולכן הוא חייב לעזור לנו לצעוד במשעול המיגע והצר, המוביל אותנו בחזרה לגן-העדן. אנו נפלנו ממצב ראשוני שמיימי זה בהיותנו בחוסר הכרה, ואנו חייבים לחזור אליו במודעות מלאה למעשינו כדי לזכות שוב במצב ראשוני זה, ולעולם לא לאבדו שוב.
משעול זה, המוליך מתוך חוסר-ההכרה לתוך מודעות עצמית אלוהית, נקרא יוגה.
תרגיל יוגה יעיל ביותר, המשמש להשגת מטרה זו, הוא לסגל את עצמנו לרטיטות היומיות על-ידי התרכזות במחשבות מסויימות. מחשבות אלו חייבות להיבחר כך שהן תעוררנה בקרבנו את האנרגיה המתאימה לאותו יום.
בספר קטן זה בחרנו ואספנו בקפידה ציטטות, המראות לנו כיצד אנו יכולים לסגל את עצמנו לתדירויות היומיות בעזרתה של מחשבה.
הבה נפתח את דפיו, נניח, ביום ראשון, יום השמש, שבו נמצא את המחשבות המתאימות לאותו יום, ונבחר משפט כעזר להתרכזות. הבה נחזור ונחשוב מחשבה זו לפני ולפנים, וננסה להבינה בשלמות.
הבה נהרהר במשמעותה יותר ויותר לעומקה, כדי לתמצת את מובנה היסודי ביותר, ונהגה בה (meditate upon it).
הבה נרכוש, באמצעות הבנתנו הפנימית ביותר, את החוכמה הכלולה במחשבה זו, ונזהה את עצמנו עימה.
אנו נגלה, שמה שאנו רואים בתחילה כמשמעותו של המשפט שאנו מתרכזים בו, שונה למדי ממה שאנו מבינים מתוכו בדיעבד, במצב של התרכזות מעמיקה.
אט-אט הפכנו לזהים עימו, כלומר, עוררנו בתוך עצמנו את הרטיטות הרוחניות הגלומות במשפט הזה, והפכנו אותן לחלק מאיתנו. ובדרך זו השגנו את מטרתנו: למדנו להכיר את הרטיטות של אותו יום וסיגלנו את עצמנו אליהן. אנו מבצעים תרגיל יוגה רוחני זה מדי יום ביומו, משתמשים ביום שני בציטטות הניתנות ליום – הירח, ביום שלישי באלו הניתנות ליומו של מארס, וכן הלאה.
בכל יום אנו מתרכזים על אחת מן הציטטות. הן יגלו לנו מחדש אמיתות, ומעמקים שתמיד נחו בקרבנו, אנו פשוט לא נוכחנו קודם במציאותם. באמצעות תרגיל יוגה זה נהיה מסוגלים לסגל את עצמנו לרטיטות היומיות, ואם נתרגל אותן מידי יום ביומו, נגיע למצב שבו נזהה באופן מיידי את הרטיטות הצפונות בציטטות.
אז לא יהיה דבר, שימנע מבעדנו להכיר את הרטיטות של האנרגיה היוצרת, באטמוספירת כדור-הארץ, גם בלי עזרת הציטטות ומתוך הסתגלות עצמית מודעת אליהן. לשם השגת מטרה זו אנו זקוקים לסבלנות ולהתמדה, אך זה אשר אינו חדל מן המאבק נגד הבורות יצליח בסופו של דבר לשלוט בכוחות הראשונים של הבריאה. האדם חונן בכוח לעשות זאת בעת הבראו!
אליזבט הייך