גירושים רוחניים

מתוך ההקדמה לספר:

אין דבר כזה גירושים. אם נקבל את ההגדרה ל״גירושים״, הנמצאת לפחות באחד מן המילונים הנפוצים בעולם, הפרדה מוחלטת, פירוק האחדות, הרי שאין דבר כזה. הפרדה אינה קיימת ביקום. חדשות אלה עשויות להתפרש כטובות או כרעות. החדשות הטובות הן שלעולם אין אנו לבד, ואיננו יכולים להיות לבד. החדשות הרעות הן, שאיננו יכולים להיפטר משום אדם. איננו יכולים להפריד את עצמנו מאיש. בשש מלים: אי אפשר לשים קץ למערכת יחסים. אפשר רק לשנות אותן. זוהי כנראה ההבנה החשובה ביותר שאפשר להגיע אליה בתחילתה של מערכת יחסים. יחסים לעולם אינם מסתיימים. השאלה אינה אם יהיו לנו יחסים, אלא איזה סוג של יחסים הם יהיו. הקשר שלנו עם אדם אחר נמשך לנצח. גם אם לעולם לא נראה אותו שוב, אנחנו קשורים אליו, והאופי של מערכת יחסים זו משפיע על חיינו באופן ממשי. קשרים מעטים בתחום ההתנסות האנושית משפיעים עלינו בעוצמה רבה יותר ממערכת היחסים שאנו קוראים לה נישואים. מסיבה זו, דברים מעטים הרסניים יותר מפירוק נישואים. עם זאת, הפירוק שאנו מתאבלים עליו הוא יציר דמיוננו. אנו מדמיינים שאפשר לפרק נישואים, אך זוהי אשליה. מרגע שאנחנו מבינים זאת, אנחנו בדרך להחלמה. אי אפשר לסיים נישואים. אפשר לומר שהם הסתיימו; אפשר להגיד זה לזה שהם הסתיימו; אפשר אפילו להביא לכך שפקידי הממשלה או הרבנות יצהירו שהם הסתיימו, אך אי אפשר לשים להם קץ. אדם אינו יכול לנתק אחדות בין שתי נשמות. מתברר שאת מה שאיחד האל, איש אינו יכול להפריד. גם כשמפרידים את מה שאוחד, החלק הנפרד מכיל חלק מהחלק האחר שהופרד ממנו. במלים אחרות, אפשר להיות בנפרד, אבל אי אפשר לא להיות חלק שלם. שברו שתי ביצים לקערה וערבבו אותן. כעת נסו שוב להפריד אותן לשתי יחידות מובחנות. אי אפשר. בני אדם הם כמו ביצים בקערה. כולנו מעורבבים. בזמן תהליך גירושים, אנחנו עלולים להרגיש שחיינו נטרפים כמו ביצים מקושקשות. כמו האמפטי-דאמפטי שנפל מהקיר, אנחנו מרגישים אולי שחיינו לעולם לא יוכלו להתאחות שוב. אולם בדיוק כאשר אנו יוצאים מהקליפה שלנו, אנחנו סוף סוף שלמים. הספר הזה מדבר על היותנו שלמים, דווקא כאשר אנו חושבים שנשברנו. הוא עוסק בהתנסות שחיינו (דווקא כשנדמה לנו שהם מתפרקים) אולי בעצם מתאחים בפעם הראשונה. זהו מסע בלתי רגיל דרך חשכתה של אהבה שנגמרה, אל אורה של אהבה שלעולם אינה נגמרת־ אהבת העצמי והחיים, כלומר אהבת האלוהים. הספר הזה הוא נס. הוא מביא תובנה ותקווה למקום שלעתים קרובות שורים בו עיוורון וייאוש. כשאנו פגועים, איננו יכולים לראות ואיננו יכולים לשיר ולרקוד את ריקוד החיים המאושר. הספר הזה עוסק בריפוי הפגיעה הגדולה ביותר שהחיים יכולים לפגוע־ קצו של חלום, אובדן אהבה. הוא עוסק בידיעה שהאהבה לעולם אינה אובדת, החלומות שלנו יכולים להתגשם, אך רק כשאנחנו ערים.

דבי פורד חוללה את הנס הזה כשנתנה לנו את המתנה הגדולה ביותר: השקיפות שלה עצמה. היא עברה גירושים. היא עמדה בכאב, והשתמשה בו כאחד מכלי הלימוד של חייה, נכנסה לעומק ההתנסות והגיחה ממנה עם חוכמה של דורות. היא חולקת את החוכמה הזאת בספר הזה, וכעת החיפוש שלנו יכול להיות קצר בהרבה, מפרך פחות, כואב הרבה פחות משעלול היה להיות. החוכמה של דבי פורד אינה החוכמה שלנו, אך כמו מגדלור בלילה היא יכולה להוביל אותנו אל שלנו. וכך נחזור אל עצמנו. זהו הפלא של ספר זה. הוא יחזיר אתכם אל עצמכם.