פרק מתוך הספר לראות את הנסתר מן העין מאת אומרם מיכאל איבנהוב

ראיית הנסתר: אקטיביות מול יכולת ספיגה

יותר ויותר אנשים מתעניינים בתופעות של טלפתיה, ראיית נסתר ויכולות תיווך בין העולם הנראה לעולם הבלתי נראה, ומבקשים לפתח את הכישורים האלה שנראים להם מושכים ומועילים ביותר: להכיר מבפנים את מה שנסתר מן העין. ובכן כן, בוודאי, זה אכן מפתה ומועיל – אולם גם מסוכן. מדוע? כי כדי להפוך למדיום יש לאמץ גישה פסיבית, ולפתח את יכולת הקליטה והספיגה, הקבלה. רק מאחר שהם אימצו גישה של פתיחות כזאת, אותם אנשים בעלי כוחות על-חושיים יכולים להיות שליחיו של הבלתי נראה. אבל אנשים פתוחים מאוד נעשים ספוגיים, הם סופגים הכול, ובזה יש גם טוב וגם רע.

העולם הבלתי נראה איננו מרחב ריק, ומסוכן להיכנס ללא הכנה מוקדמת לאותם אזורים שאינם מאוכלסים אך ורק ברוחות מוארות, אלא גם בישויות מזיקות שיש להן נטייה לפתח עוינות כלפי בני האדם והן נהנות להוליכם שולל ולפגוע בהם. בתוך המרחב הבלתי נראה מרחפים גם יצורים מפלצתיים שנוצרו על ידי מחשבותיהם ורגשותיהם של פושעים ושל מכשפים אפלים, שמנסים להשתחל לכל מקום שבו הם מוצאים דלת פתוחה, כלומר, לתוך כל היצורים החלשים שאינם מסוגלים להתגונן מפניהם. וכך אנו מוצאים בבתי החולים הפסיכיאטריים שורה של אנשים שבשל רצונם ליצור קשר עם העולם הבלתי נראה באמצעות שכלול הכוחות העל-חושיים הניחו לישויות האפלות לפלוש אליהם.

כשיש לאדם כלשהו הכישורים המתאימים להפוך למדיום – כישורים המאפיינים את העיקרון הנשי, רצוי לפתח במקביל תכונות גבריות כדי לרכוש יכולת הגנה. ההיסטוריה של העת העתיקה סיפקה לנו נשים רבות בעלות יכולות נבואיות רבות ומרשימות שמילאו תפקיד חשוב. אבל אותן נשים חיו תמיד במחיצתם של מקודשים שהגנו עליהן. כי מקודש הוא אדם שפיתח בראש ובראשונה את כוח הרצון ואת יכולת השליטה – שהינם מאפיינים של העיקרון הגברי. מקודש אמיתי הוא קוסם יותר מאשר רואה נסתרות, והוא בחר להשפיע על הישויות, על היסודות הטבעיים ועל כוחות הטבע. ייתכן שהוא ניחן ביכולות של ספיגה וקבלה, אבל מעל לכול יש לו היכולת לפעול, ולכן הוא פחות פגיע מרואה הנסתרות. מאחר שהוא אקטיבי ודינמי, הכוחות שהוא מקרין מסוגלים להיאבק בסכנות שאורבות לו. השלמות היא מן הסתם באפשרות לפתח את שתי היכולות: להיות בעת ובעונה אחת פולט וקולט.

אנו מסוגלים למשוך אלינו אך ורק את הזרמים והישויות שמתאימים למצב שבו אנו נמצאים. זה החוק: האדם מתחבר אל מה שמתאים לתנודות ולהילה שלו, ואם הוא אינו טהור, מואר וחזק הוא עובר בין כל אותם דברים שמפיצים שליליות, חולניות ואלימות באטמוספירה הרוחנית המקיפה אותו. האנשים הפתוחים לקבל, הפסיביים, כמו המדיומים ורואי הנסתרות, בדרך כלל חשופים יותר. על כן ייעצתי לכם שלא ללכת שבי אחר נטיותיכם הנבואיות, אם יש לכם כאלה, לפני שהשלמתם את עבודת הזיכוך וההתרוממות הפנימית שתאפשר לכם להתייצב בפני התקפותיהם של הכוחות החשוכים. עשו קודם כול את המאמץ לטפס מעלה, להתחבר אל האור ולהקרין את האור הזה מסביבכם: ברגע שתרגישו שהגעתם לשם, ואך ורק באותו רגע, תוכלו להרפות ולהיפתח, ואתם תהיו מוגנים הודות לעבודתכם הראשונית, הודות לאור שאתם מקרינים ושהודף מעליכם את כל הכוחות הבלתי רצויים.

האנשים הרגישים ביותר הם לעתים קרובות גם הפגיעים ביותר, משום שלא השכילו לפתח תחמושת רוחנית: הם אינם יודעים להיאבק, הם גם לא יכולים. רבים מהם האמינו שמספיק להתמסר לדחפים מיסטיים מעורפלים כדי לקדם את פני האלוהות. ובכן, כלל וכלל לא. כי אם נסתפק בקבלה בלבד, הרי שלא תהיה לנו כל ערובה לכך שמה שנקבל היא האלוהות, וייתכן שיהיו אלה כמה שדים שבראותם ברנש רכרוכי, אפאתי וחשוף כל כך, ישמחו למצוא מקום להתיישב בו.

כל דבר שתרצו לעסוק בו, עליכם להתחיל בהכנת התנאים המתאימים. כשאתם מבקשים לצקת נוזל לכלי קיבול, אינכם מוזגים אותו לתוך כלי מלוכלך. אם הוא מלוכלך, אתם מנקים אותו. וכך גם אתם עצמכם, האם השמיים יבואו לצקת עליכם ברכות, אם הנכם כלי קיבול מלוכלך? האם רוח הקודש תבוא לשכון בכם? מאין הציפייה שרוח הקודש תסכים להתגורר בתוך ביצה? הישויות האפלות, הלא טהורות, הן שיבואו, כי הן נמשכות אל המזון שנמצא בתוככם המתגלם בתשוקות ובדחפים בלתי נשלטים. ודאי, רוח הקודש עשויה לבוא, כן, אבל רק ביום שבו תכינו לה, במאמץ ועבודה קשה, מקדש ראוי.

אנו יודעים למרבה הצער מה קורה לאנשים שרוצים לספוג לתוכם את רוח הקודש מבלי להיות מוכנים לכך, ואילו הפרעות משתלטות עליהם. רוח הקודש כביכול מבקרת אותם, ואז הם מתחילים להתגלגל על הרצפה, בועטים, שואגים צעקות לא ברורות – הם קוראים לזה "דיבור בלשונות מוזרות", (גלוסולליה). איזו מין דמות של רוח הקודש הם מציגים? רוח הקודש שלהם אינה חינוכית, היא לא יודעת לדבר בשפה מובנת. ייתכן שרוח הקודש שלהם היא בלשנית ורב-לשונית, אבל היא אינה חינוכית כלל וכלל, כי מחנך מנסה להיות מובן בראש ובראשונה. מאין הרעיון שרוח הקודש, אותו עיקרון קוסמי חכם וחזק יותר מכול, יכול להתגלם בצורה כה מגוחכת, ולהשליך אנשים ארצה כדי לדבר דרכם? כשאתם מדברים עם חבר, עם הבעל או עם האישה, האם אתם מתגלגלים על הרצפה בצרחות כדי לשכנע אותם בצדקתכם? לא? ובכן, יש בכם השראה יותר מאלה שכביכול זכו בביקור של רוח הקודש.

אם אתם באמת רוצים לתקשר עם השמיים, נסו נא קודם להעפיל אל הפסגות של ישותכם הפנימית. הישארו שם כל זמן שאתם יכולים, כדי לטעום את טעם החיים העמוקים הללו, ומאחר שקשה לשמר לאורך זמן את העוצמה הזאת, כעבור רגע קט תוכלו להרפות, להניח לעצמכם להינשא על גלי האור כמו הייתם צפים על פני ים רוגע… כאן לא תחשבו כלל, לא תחושו כמעט דבר… כאן לא תארוב לכם שום סכנה, משום שנשמתכם, ערנית ונמרצת, היא שתימצא כאן כדי לספוג לתוכה את המרכיבים הטהורים והמוארים ביותר. כשתאלצו לחזור אל חיי היומיום שלכם, תחושו שהיסודות הרוחניים הללו מרפאים את מה שבתוככם ומשכינים בו הרמוניה. רצונכם העז לעבוד עבודה רוחנית, לעזור לאחרים, לאהוב אותם, ילך ויתרחב וזוהי תחושה שאי אפשר לטעות בה. ובכן כן, זה פשוט, זה ברור מאליו.