קטע מתוך הספר אהבה ומיניות מאת אומרם מיכאל איבנהוב

האהבה זורמת בכל מקום ביקום

מה שאנחנו מחפשים זו אהבה ולא גבר או אישה. ההוכחה לכך היא שגבר נוטש את אשתו (או אישה את בעלה) כי מצא אהבה במקום אחר, אצל אישה אחרת. ולכן מה שהוא חיפש לא היה האישה, אלא אהבה. ואם הוא עדיין לא מצא את האהבה אצל האישה הזו, הוא ילך לחפש אותה אצל אישה אחרת, ולאחר מכן אצל עוד אחת… האהבה היא שקובעת, ולא האישה או הגבר, אחרת זוגות לא היו נפרדים לעולם. וכאשר נמצא אהבה במימד גבוה יותר לא נחפש אותה עוד, כי היא תהיה ברשותנו. כשאיננו מוצאים את האהבה אנחנו מחפשים אותה אצל הנשים או הגברים.
למעשה, האהבה קיימת בכל מקום ביקום. מדובר באלמנט יסודי, באנרגיה שמתפשטת בכל רחבי היקום, ושבני האדם עדיין לא מוכנים לקבל דרך עורם, עיניהם, אוזניהם ומוחם. הם מסתפקים בשאריות שלה שמצטברות בפינות מסוימות בגופם של הגבר והאישה. הם מחפשים אותה שם כדי ליהנות איכשהו מכמה פירורים, מבלי לדעת שהיא פזורה בשפע ביקום.
אחיי ואחיותיי היקרים, האהבה נמצאת בכל מקום, וגיליתי זאת הודות לצמח אחד, כי כמו שאמרתי לכם אני לומד מהאבנים, מהצמחים, מהחרקים, מהציפורים… יום אחד כשהייתי בעיר נִיס ראיתי צמח תלוי באוויר, שניזון לשם מחייתו מהיסודות שקיימים באוויר. הצמח לא היה צריך לטמון את שורשיו באדמה. התבוננתי בו ארוכות והוא אמר לי: "כל עוד הצלחתי למצוא את היסוד החיוני עבורי – האהבה שלי – באוויר, לשם מה לי לדחוף את עצמי לתוך האדמה כמו כל חבריי מסביב? אני גיליתי את הסוד, אני שואב הכול מהאוויר". זאת דוגמא שפותחת אופקים ומוכיחה שכל מה שנחוץ לאדם עשוי להימצא מעבר לרמה הפיזית שבה הוא רגיל לחפש בדרך כלל.
לעת עתה שאנשים יחפשו היכן שהם רגילים לחפש. אך בעתיד הם יהיו בשלים יותר ויותר לאסוף מהאטמוספירה את האהבה שמתפשטת בכל מקום, כמו הטל. מכיוון שבני האדם הם כמו צמחים, חלקם שואבים את החיוּת שלהם מאימא אדמה, אחרים מהאוויר, מממלכת המחשבה, ואחרים מהשמש או מאלוהים בכבודו ובעצמו, כי אלוהים הוא אהבה. אבל, ניקח לדוגמא את הטל. מדובר במים שהתאדו ברחבי האטמוספירה ושנראים לעין רק כשהם מצטברים בבוקר על הצמחים. לא כל הצמחים זוכים לטיפוח של גנן, ולכן הטבע רצה לעזור להם מדי בוקר על ידי פיזורן של הטיפות היפות האלה, שנועדו לשמר את הצמחייה בחיים. באופן זה הטבע נטל על עצמו את תפקיד השקיית הצמחים, ובכל מקום על פני כדור הארץ, הוא שופך בבוקר אגלי טל. מהו הטל אם לא סוג של אהבה מזוקקת? ומהן קרני השמש אם לא סוג של אהבה מוקרנת? הנה לכם, הכול בטבע הוא אהבה.
ניקח לדוגמה את הנשימה. בני האדם עדיין לא יודעים לנשום דרך כל הנקבוביות שבעור שלהם וזו הסיבה שהנשימה שלהם עדיין לא מלאה ולא מיטבית. עם זאת ישנם מורים ליוגה שהגיעו לדרגה של נשימה דרך העור: כך הם קולטים את כל האנרגיות הדרושות ואת כל החומרים החיוניים. הנה תרגיל שתוכלו לעשות עם הזריחה: נסו להתרכז כדי לקלוט את קרני השמש דרך העור, ואז לאגור אותן במקלעת השמש שלכם. אם תעשו זאת, לאחר כמה חודשים תרגישו כיצד נפתחים פיות קטנים, דלתות קטנות, שכבר נמצאים שם, אך כאלה שהאדם לא למד עדיין להפעיל. מאוחר יותר, כשמתחילים לנשום דרך העור, אפשר אף להפחית את כמות האוכל והשתייה, מכיוון שלומדים לספוג מרכיבים עדינים יותר.

מדוע אנחנו זקוקים תמיד לאישה או לגבר כדי להרגיש אהבה? הרי מכאן מגיעות כל המגבלות, הצרות, הקשיים והתלות. האהבה היא חיים, והיא הכרחית לחלוטין. גם המקודשים אינם יכולים לחיות ללא אהבה, אולם הם מחפשים אותה, מלקטים אותה ואוספים אותה בכל מקום, כדי להפיץ אותה לאחר מכן לכל עבר. הם טבולים ללא הרף באהבה: הם נושמים אהבה, אוכלים אהבה, מתבוננים באהבה וחושבים על אהבה ללא הרף. זאת הסיבה שהם לא זקוקים לנשים. יש להם כבר אהבה, היא שם, מבעבעת ומתפרצת, והיא ממלאה אותם, זה נפלא, הם מאוהבים לגמרי. אז למה לחפש במקום אחר? מדוע להרוס את התחושות הללו של מלאות, ולשים לעצמם גחלים לוהטות על הראש? אני לא נגד אהבה, להיפך, אני רק אומר שצריך ללמוד לספוג אותה בכל מקום. אני מוצא אותה בכל מקום, ואפילו אתם מעניקים לי אהבה. כן, זה קורה מבלי שתרגישו, כמה אהבה אתם מרעיפים עליי!
אתם מחפשים אהבה וזה נפלא, אבל אתם עדיין מחפשים אותה במקומות שבהם העולם כולו מחפש אותה, במקומות המוכרים, אלה שירשתם… אלה מקומות נהדרים כביכול! אבל האהבה לא נמצאת שם במלואה, יש שם רק מעט ממנה, בקושי כמה חלקיקים שלא באמת יכולים להשביע או להרוות את מי שרוצים לשתות את האוקיינוס כולו. לכן עליכם לחפש אותה גם במקום אחר. כמו הטל, לפני שהוא מונח על העצים, על הפרחים והעשב, הוא כבר היה במרחב. את כל מה שנמצא במימד הפיזי אפשר למצוא גם במקום אחר במצב טהור יותר. כל היסודות שהתממשו עכשיו בחומר היו קיימים במקור במצב אתרי, לפני שהפכו למוצק: תחילה הם הופיעו בצורת גז, אחר כך בצורת מים, ולבסוף בצורת אדמה. על כן, למה לא לחפש אותם במקום שבו הם נמצאים במצבם המעודן ביותר, במקום לחפש אותם תמיד באזורים נמוכים כל כך, היכן שהם מתערבבים עם כל מיני סוגים של זוהמה? כך כל היוגים של הודו גילו שבאמצעות הנשימה הם יכלו לשאוב מהפראנה את כל היסודות הנחוצים לבריאות. והרפואה המערבית אף היא גילתה שהיסודות החשובים ביותר לבריאות הם גם היסודות העדינים ביותר: הוויטמינים וההורמונים.
עלינו ללמוד לחפש אהבה גם במימד האתרי, מכיוון שהיא נמצאת שם, ולא מדובר רק בכמה אגלי טל, אלא בים גדול שממנו תוכלו לשתות כמה שתרצו, ואיש לא ינזוף בכם על כך. אם אתם צועדים על הדשא של השכן ללא רשותו, בגלל שלכם אין גינה ואמרו לכם שהליכה ברגליים יחפות על הטל זה טוב, אתם כבר תראו מה מצפה לכם! אז עזבו את אגלי הטל הזעירים, ולכו לים. הים מוצע לכם בחינם. הוא שם, עצום, אינסופי ובלתי נדלה. נכון שהוא קצת יותר עמוק. אבל כשתגיעו אליו, הוא יבלע אתכם בתוכו ויעניק לכם מלאות.
ברור שגם במקרה הזה מתעוררות כל מיני בעיות. בגלל שאם מישהו שואל אותי: "האם אני צריך לסיים באופן מוחלט את יחסי החליפין עם אשתי רק בגלל שאני רוצה לגלות את צורת האהבה המעודנת יותר שעליה אתה מדבר?" ואני אומר לו: "ידידי, אני לא יכול להשיב לך על רגל אחת, זה מאוד מסובך. אתה צריך להיות עם אשתך, כי גם היא צריכה להסכים. שניכם ביחד צריכים לפתור את הבעיה הזאת, אחרת תהיה פה טרגדיה. ומי יהיה האשם? אני. מי יואשם בהרס זוגות ומשפחות? אני". אנשים לא מבינים אותי נכון, ואז הם לא יודעים איך לפעול. קודם כל, לפני כל שינוי רציני במערכת היחסים שלכם, הבעל והאישה חייבים להסכים ביניהם. ואז עליהם לפעול באופן הדרגתי, כדי לא לנתק את כל הגשרים במכה. מעטים הם האנשים שמוכנים לשנות לגמרי את חייהם מהיום למחר, אחרים עלולים לחלות. עליכם לנהוג כמו אלה שמחליטים להפסיק לעשן. תחשבו על מישהו שמעשן שלוש חפיסות סיגריות ביום. אם הוא יפסיק לעשן בן לילה, הוא יסבול עד כדי כך שהוא יחזור לסורו כעבור יומיים. אבל אם הוא יעשה זאת בהדרגה גופו יסתגל, ויום אחד הוא יוכל להפסיק לעשן מבלי לסבול. כן, בכל עניין עלינו לדעת כיצד לנהוג.
לכן אל תאשימו אותי אחר כך ותאמרו: "מאז שהתחלתי ללמוד תורה רוחנית, אני האדם הכי אומלל בעולם". ולפני כן, הייתם מאושרים? אני לא בטוח. לכאורה, כן, אולי, בגלל שכאשר לא עושים שום מאמץ נראים רגועים. אבל עם חלוף הזמן הזיהום של עשן הסיגריות בריאות מצטבר ויום אחד סובלים בצורה זו או אחרת. בעוד שאם נחליט לטהר את עצמנו, כמובן, בהתחלה נרגיש אומללים, מכיוון שמדובר במהפכה שלמה שמתרחשת בתוכנו, אבל השיפור שיבוא יהיה לתמיד. במקרה הראשון יש מסווה של אושר ורוגע, כשלמעשה החורבן כבר בדרך. אם לא חיים כמו שצריך ואומרים: "אני מרגיש טוב, אני בסדר", סימן שאתם טועים. זה כמו בית עם חזית יפה, בעוד שהקורות כבר אכולות מתולעים. הבית עדיין מחזיק מעמד, אבל יום אחד הוא יתמוטט… לכן אל תסמכו על מראית עין. ייתכן שנאלצתם לסבול פה ושם מאז שהתחלתם ללמוד, אבל זו אינה סיבה לחזור לאחור.
זה דומה למצב של אנשים שרוצים לצום: ברגע שהם חשים קצת כאבים, כאבי ראש או דפיקות לב, הם נבהלים ומפסיקים לצום. לפני כן הם לפחות הרגישו טוב יותר. הם לא יודעים שהצום הוא כלי אבחון שמראה להם את נקודות התורפה שבגופם, את המקומות שבהם הצטברו זיהומים. לכן, אסור לוותר על התרגול עקב אי נוחות קלה, אבל גם לא צריך להתחיל ישר עם צום של חמישה או שישה ימים ברציפות. גם במקרה שמחליטים לצום כמה ימי ברציפות, חשוב להרגיל את הגוף: מתחילים בצום של יום אחד ומפסיקים. ואז זמן מה לאחר מכן צמים למשך יומיים ומפסיקים. ואחר כך צמים שלושה ימים… עליכם לפעול בהיגיון ולהכיר את השיטות. אם נגביל את עצמנו רק לנראה לעין לא נדע איך לפעול, וכמובן שנסיק תמיד מסקנות שגויות.
השמחה האמיתית לא נמצאת ביחסים פיזיים. קחו למשל שני נאהבים צעירים שנמצאים בתחילת הקשר: הם עדיין לא התנשקו, אבל איזו שמחה הם חווים, איזו השראה ממלאת את ליבם! הם קמים בבוקר, הם הולכים לישון בערב, ועצם המחשבה על האחר, על המפגש, על השיחה, משרה עליהם מצב רוח פיוטי. הם מתכתבים מדי פעם, שולחים זה לזו עלי ורדים, שהם כמו קמעות עבורם. אבל כשהם מתחילים להתנשק ולישון יחד כל העידון הזה מתפוגג, והם כבר לא שמחים כמו קודם, הם לא חושבים זה על זו כמו קודם, ואז מתעוררים גם הקשיים והחשבונות. קודם הם חיו בגן עדן – אז למה לא לאפשר לגן העדן הזה להימשך?
אני יודע מה תגידו לי: "שאי אפשר להמשיך להזין את עצמנו במינונים הומאופתיים – בחיוכים, במילים – אנחנו זקוקים למשהו משמעותי יותר". בסדר, אבל אז אל תתפלאו ואל תאשימו אף אחד: תאכלו את המרק שבישלתם, וזהו. מכיוון שאינכם רוצים באמת לחיות באור ובפואטיות, היות שאתם זקוקים למשהו יותר משמעותי, זה בסדר מבחינתי, אבל עליי להזהיר אתכם. אני חייב לספר לכם על הרמה הגבוהה יותר של אהבה! אין מילים לתאר אותה… הכול מחוויר אל מול אותה אהבה נעלה שלא תלויה בדבר או באיש, אותה אהבה שניתן לחוות ללא הפרעה ושחובקת את כל הבריות. כן, למרות נקודות החולשה שלהן, כולן הופכות להיות יפות ונעימות, ואתם מרגישים אהבה כלפיהן.