פרק מתוך הספר נתיב השקט מאת אומרם מיכאל איבנהוב
מימוש השקט הפנימי
בעולם החומר קל להשיג שקט: מספיק לסגור את הדלת ואת החלונות או לאטום את האוזניים. אולם איננו מדברים כאן על שקט חיצוני. ודאי שהוא הכרחי וחיוני, מאחר שהוא מספק לנו את התנאים למימוש השקט האחר, השקט הפנימי של המחשבות והרגשות, דבר שקשה יותר להשיגו. דווקא שם, במעמקי ההוויה, שוררים רעשים, ויכוחים, מהומות ופיצוצים.
למרבה הצער, כשאנחנו מנסים להסביר לאנשים שמימוש השקט הפנימי הוא כדאִי עבורם, ושאנו נספק להם את השיטות להשיגו – הם אינם מקשיבים, הם אינם מבינים, והרעש שהם משמרים בתוכם משתקף בכל מעשיהם הפרועים.
אם הגעתם לכאן, הרי זה כדי ללמוד דברים בעלי ערך, אחרת אין בכך כל טעם. ואחד הדברים בעלי הערך הוא מימוש השקט הפנימי. על כן השקיעו מאמצים בכל יום כדי למנוע את הרעש שמתחולל בפנים: הוויכוחים, ההתקוממויות והמלחמות שמעוררים מחשבות, רצונות ורגשות לא מרוסנים. כדי לחמוק מההמולה הזאת, עליכם לשאוף שלא לחיות מחוץ לדברים, לא להיות חשופים לתסיסות ולהפרעות המתרחשות על פני השטח, אלא להיפטר מהדאגות ומהעיסוקים הנדושים – ובמיוחד, לשנות את טבעם של הצרכים שלכם. כל עוד תיוותרו עם הצרכים הפשוטים, לא תצליחו להשתחרר. כל צורך, כל תשוקה וכל משאלה מניחים אתכם על מסילות בכיוון אחד בלבד, וכך – בהתאם לאופיים של הצרכים שלכם תגיעו למחוזות השורצים בחיות טרף, או לחלופין למחוזות המאוכלסים ביצורים שמימיים אשר יקבלו את פניכם בתזמורת הרמונית.
לפי שעה, השקט שהצלחתם להשיג איננו לאמיתו של דבר שָקט כל כך. הלוא פעמים רבות כל כך חוויתם זאת! אתם עוצמים את העיניים וכל הבעיות, כל החששות וכל השנאות שלכם מתרוממים אל פני השטח. בתוך ה"שקט" המעושה הזה, אתם ממשיכים להתקוטט עם נשותיכם, סוטרים לילדיכם, מתנקמים בשכן שהרגיז אתכם, דורשים העלאה מהבוס שלכם… ולכל זה אתם קוראים שקט! ובכן לא, זהו רעש אדיר!
ישנם אנשים שאפשר ממש לשמוע את הרעש הפנימי שלהם. הם יכולים להיות שקטים ולא לזוז, ואנחנו עדיין נשמע שבוקע מתוכם רעש מחריש אוזניים. ומנגד, ייתכן שנפגוש באנשים עטופים בשקט, אם כי רק לעתים רחוקות למרבה הצער. אפילו כשהם מדברים, האנשים האלה מקרינים דבר-מה רווי שקט. כן, כי השקט הוא סגולתם של החיים הפנימיים. אבל לא תוכלו להבין אותי עד שלא תשהו לפחות כמה דקות בתוך השקט האמיתי, דבר שייתכן שמעולם לא קרה לכם.
טעות היא לחשוב שהשקט הוא בהכרח ישימון, ריק, היעדר עשייה, היעדר יצירה, ובמילים אחרות – לא-כלום. כי לאמיתו של דבר, יש שקט ויש שקט… ובאופן כללי נוכל לומר שישנם שני סוגים: השקט של המוות והשקט של החיים הפנימיים – הוא השקט שעלינו להבינו, שעליו אנו מדברים כאן. שקט זה אינו חידלון כי אם עבודה, פעילות אינטנסיבית המתממשת בתוך הרמוניה עמוקה. השקט הזה גם אינו ריק או היעדר כי אם שפע, מלאוּת שאפשר לדמות למה שחשים אנשים שמאוחדים באהבה גדולה, שחווים דבר-מה בעל עוצמה שאין לבטאו במחוות או במילים.
השקט באדם עצמו הוא תוצאה של הרמוניה בין שלושת המימדים: הפיזי, האסטרלי והמנטלי. על כן, כדי לזמן את השקט עליכם לנסות ליצור הרמוניה בגוף, ברגשות ובמחשבות. אתם מן הסתם חשים לפעמים איך לפתע מתחולל בכם שקט עמוק מאוד, איך הרעש הפנימי, שלא הבחנתם בו עד כה מאחר שחייתם בתוכו יום אחרי יום, נקטע בפתאומיות. השקט הזה נחווה כשחרור, הקלה, כאילו המשא צונח לפתע מן הכתפיים, האזיקים מוסרים, הדלתות נפתחות, והנשמה המשוחררת יכולה סוף סוף להיחלץ מכלאה ולהתפשט ברחבי החלל.
אותה חוויה שנפלה עליכם כמו מתנה משמיים מבלי שעשיתם דבר עבורה, תוכלו לחוותה שוב – אבל באופן מודע. פעולות ותרגולים מסוימים עשויים לסייע לכם בכך. לכל אחד מן התרגולים האלה יש האופי שלו, הצבע המסוים שלו, ושירה היא דוגמה אחת מני רבות לכך. השירים שאנו שרים לפני המפגשים שלנו ואחריהם, לפני הארוחות ואחריהן, יוצרים אווירה של הרמוניה, של שירה, של השראה, וכשהמחשבה והתודעה שלנו נמצאות במצב הזה, המתחים הפנימיים שלנו נרגעים. חשוב להבין שאיננו שרים רק למען העונג שבשירה, רק משום שהיא משמחת אותנו. לא, אנו שרים כי השירה יוצרת בנו תנודות רבות כוח שמתאימות לעבודה הרוחנית.
בין השירים משתררת הפוגה של שקט, ואם אני מאריך את ההפוגה הזאת, אל לכם להיות חסרי סבלנות. באמצעות ההשראה המיסטית שלהם השירים הללו מעלים את רמות המודעות והשקט שלנו, והמרווח בין שיר לשיר נותר ספוג בטוהר שלהם, ביופי שלהם ובעומק שלהם. ומסביבנו אנו חשים בנוכחותם של זרמים, של ישויות ושל אורות. אלה הם תנאי עבודה יוצאים מן הכלל… אז למה לא להשתמש בהם באופן מודע?
האזנה למוזיקה יכולה גם היא לקרב אותנו אל השקט. ולכן, במשך שנים השמעתי לכם במהלך המפגשים שלנו יצירות מוזיקליות רבות: מיסות, רקוויאמים, אורטוריות – כי המוזיקה הזאת היא הביטוי, ההשתקפות של העולמות שניצבים מעל התשוקות האנושיות, והיא מקרינה אותנו בעזרת כוחה אל העולם הנשגב, לפחות לכמה דקות.
אין טעם לשאוף להגשמה רוחנית גדולה כל עוד אינכם מצליחים לקטוע את השטף הרועש והפרוע של מחשבותיכם ושל רגשותיכם, מאחר שאותו שטף הוא שמונע מהשקט האמיתי להשתקע בתוככם, השקט המרפא, המשכך, המרענן, ההרמוני… כשאתם מממשים את השקט הזה, אתם מתקשרים ללא ידיעתכם עם מה שיוצר קצב בגופכם, עם מה שמביא ברכה, אתם נעים ממקום למקום, אתם נוגעים בדברים, וההרגשה היא שבתוככם הכול רוקד ומנגן. זוהי תנועה הרמונית הנישאת לכל תא בגופכם, ולא זו בלבד שהיא מיטיבה איתכם, היא פועלת לטובה גם על כל האנשים בסביבתכם, הם חשים קלילים, משוחררים ומוארים, וזה מאיץ בהם לנסות לשחזר את התחושות האלה שהם חשו במחיצתכם.
שיטה אחרת למצוא את השקט הפנימי היא באמצעות צום.זו הסיבה שכל הדתות דוגלות בצומות, והן גם קובעות את התקופות ואת הדרכים לביצועם. לצוּם, פירושו לעצור את תפקודם של כמה מוקדי פעילות, וההפסקה הזאת מפיחה שלווה גדולה בכל התאים. אבל לפני שהשלווה הזאת משתקעת בגופכם מתרחש תהליך של ניקיון, ניקיון המלווה לעתים קרובות בשאון רב מאחר שזרימת הדם מואצת, הדם הולם ברכות, אנחנו שומעים זמזומים באוזניים, חשים סחרחורות וכאבים בכל מיני מקומות בגוף. התסמינים האלה נובעים מכך שחיות הטרף של גן החיות הפנימי שואגות בשל חוסר מזון. אבל עד מהרה חיות הטרף משתתקות ושקט גדול ושלווה גדולה משתררים לאטם.
כמובן, הצום הוא תרגול שיש ליישמו בשיקול דעת ובזהירות, כדי לא לחולל נזקים מסוג אחר בגוף, ואפילו בנפש. לעומת זאת, לשיר ולהאזין למוזיקה אפשר בכל יום מבלי להסתכן בדבר. אני מבין כמובן שאינכם מעריכים במיוחד את השיטות הפשוטות האלה שאני מציג בפניכם, מאחר שהן פשוטות כל כך. אבל בבוא היום תכירו בערכן. ובינתיים, נסו ליישמן.
כמה וכמה פעמים מדי יום, הקדישו לפחות כמה דקות כדי למצוא את השקט בתוככם. עִצמו את העיניים, השתדלו להיפטר מהמחשבות על דאגות היומיום ונתבו אותן אל הגבהים ואל מקורות החיים שמרווים את היקום כולו. כשאתם חשים שעצרתם את זרם המחשבות והתמונות שמתרוצצות בכם, בטאו בלבכם את המילה "תודה". המילה הפשוטה הזאת מסוגלת לפזר את כל המתחים, כי ההודיה מקרבת אתכם אל השמיים, מחלצת אתכם ממעגל האני המכווץ ומזמינה אתכם אל השלווה של העולם הקוסמי… הישארו זמן רב ככל שתוכלו בתוך השקט, וכשתשובו לעצמכם תרגישו שיסודות חדשים ויקרים ממלאים אתכם: שלווה, צלילות ועוצמה. מאחר שהנשימה גם היא מקור חשוב ביותר של שלווה והרמוניה, נסו לנשום נשימות קצובות כשאתם מבטאים את המילה תודה: שאפו שאיפה עמוקה מאוד ונשפו אט אט עד שריאותיכם יתרוקנו לחלוטין.
התרגלו אם כן למצוא בתוככם את השקט הזה כמה פעמים ביום. גם אם אינכם יכולים לשמר אותו יותר מדקה או שתיים, זה בסדר, עשו זאת. ברגע שאתם חשים בלבול או כאב, עשו זאת, גם אם אתם ברחוב. עִמדו מול חלון ראווה והעמידו פנים שאתם מביטים בו, כדי שאיש לא יבין מה אתם עומדים לעשות; עִצמו את העיניים למשך כמה שניות, כדי לנסות להתנתק באמצעות המחשבה ולהתחבר לעולם ההרמוניה והאור. אחר כך, המשיכו בדרככם… כך תנטרלו את כל הזרמים השליליים. אבל אם תסלקו את ההשפעה של השקט ותניחו לרעל לחדור, תכינו כך את הקרקע לכל ההפרעות הגופניות והנפשיות: לאט לאט תאבדו את האיזון הפנימי, כוחותיכם יאזלו, וזוהי הדרך הטובה ביותר ליפול למשכב. אל תשלו את עצמכם, יהיו אשר יהיו התרופות שמגלה המדע, חיידקים ונגיפים תמיד יהיו בנמצא, האוויר תמיד יהיה מזוהם, המזון תמיד יהיה תעשייתי, מתחים נפשיים איומים ימשיכו למשול בעולם ואם לא תנקטו אמצעי זהירות, אם לא תתחברו להרמוניה ולאור, הקרקע תישמט מתחת לרגליכם ואתם תובסו.
ואחרי שהצלחתם לממש את השקט הזה, חשוב שתצליחו לשמור עליו, כמובן. כי מה הטעם בכל המאמצים, אם תאבדו מיד את ההישג? מרגע שהצלחתם לזמן אליכם את השקט באמצעות התפילה והמדיטציה, עליכם לוודא שאין הוא נשמט מידיכם. אנא הבינו אותי כשורה, תכליתם של החיים הרוחניים אינה לנסות במשך חצי שעה-שעה ביום לחדש את הקשר עם עולם השקט, עולם האור, ואז לשכוח מהכול, להניח לעצמכם להיגרר שוב אל תוך המולת הקיום הפרועה… רק כדי להתחיל מחר הכול מההתחלה… כי לזה אין כל משמעות. נהפוך הוא, השלווה, ההרמוניה שאתם חווים במהלך המדיטציות צריכה לחלחל אחר כך אל יומכם ולהיספג בכל מעשיכם.
הגיעה הזמן להפסיק לנהוג כילדים שמכריחים אותם להישאר שקטים למשך כמה דקות, והם מחכים לרגע שבו יוכלו לצעוק ולהשתולל שוב. כשילדים חשים מתוסכלים במצבים של שקט וחוסר תנועה זה רק טבעי, אבל כשזה קורה לכם זה לא טבעי, וגם אם אתם נכנעים לצרות היומיום, עליכם לשאוף לשמור על השקט הפנימי. אתם מבינים אותי?…
אם כי אל לכם להסתפק בהבנה גרידא. עליכם ליישם זאת. עבור אנשים רבים משתרר עולם ומלואו בין ההבנה לבין היישום עצמו. הם מבינים, מבינים, אבל כשמדובר ביישום עצמו, הם אינם מצליחים בכך. ואילו במדע החניכה ההבנה איננה נפרדת מהיישום עצמו. אם אינכם מצליחים ליישם את מה שהתיימרתם להבין, הרי זה משום שלא הבנתם לגמרי. אם הבנתם, תצליחו ליישם. כן, עבור המקודשים, ההבנה היא היכולת. אם אינכם יכולים, הרי שאינכם יודעים, מרכיבים מסוימים בתודעתכם חסרים עדיין ולכן אינכם יכולים.
מימושו של השקט הפנימי הוא סימן להתפתחות האישית של הבריות. רק מי שהודות לידיעת האמת הקדושה יודע להשכין סדר בתוכו מממש את השקט האמיתי. והשקט לא רק שפותח את שערי ההארה, אלא הוא עצמו מקור ברכה לכל האנושות.
