לפני כמה ימים חלחלה אליי סגריריות החורף ומצאתי את עצמי יושב כך – הרגליים על השולחן, מחשבות קצת עגומות, עייפות וחוסר חשק כללי. כעבור כמה דקות נכנסה לחדר איריס, זוגתי ב- 18 השנים האחרונות, קלטה את מצבי ונתנה חיוך. עם מבט אוהד בעיניים שאלה אם אני רוצה מרק חם. באופן אוטומטי קצות הפה שלי התחילו להתעקם למעלה, משהו בי נרגע, ואחרי קערית המרק כבר חשתי די מאושש. איריס הטעינה אותי.
יצורים פרו-מגנטיים
התופעה הזו בה המבט הטוב של איריס מעלה חיוך על פני, היא בעיניי קסם. ומכאן שכולנו יכולים להיות קוסמים. המופע שלנו מבוסס על עובדה חשובה – כולנו מגנטים, או ליתר דיוק פרו-מגנטים. אני לא רומז שלפיזיקאים יש זוגיות טובה יותר, אבל הם לפחות יודעים שמגנט הוא גוף בעל שדה מגנטי, שנוצר על ידי סנכרון התנועה והספין של האלקטרונים סביבו. אני מדמיין פיזיקאית שמנסה להסביר לבעלה שספין הוא כיוון ההצבעה של האלקטרונים במרחב, רק כדי לגלות שהוא כבר נרדם. אבל אולי הוא קלט שכדי שגוף יהפוך למגנט הוא צריך להיות קודם פרו-מגנטי (נוטה למגנטיות), כלומר עם סידור אטומים שמאפשר לו להפוך למגנט.
כשחומר פרו-מגנטי כמו ניקל או ברזל נפגש עם מגנט אחר, האטומים מסתדרים כך שהשדות של שניהם מצביעים לאותו הכיוון. ובזכות המפגש, הגוף הפרו-מגנטי הופך למגנט בעצמו ועוד יישאר כך לזמן מסוים עד "ההטענה" הבאה. באותו האופן, כשאיריס ניגשת אליי עם חיוך ומבט תומך בעיניים, היא איכשהו עוזרת ל- "אטומים" שלי להסתנכרן ולזרום – מה שמרגיש יותר טוב ונכון ושלם.
משיכה ודחייה במגנטים אנושיים
ברשת מסתובבים כל מיני סרטונים על "אנשים מגנטיים" שנדבקים אליהם סיכות, מסמרים ואפילו פטישים, ויש הגורסים שגם חיסוני הקורונה הופכים אותנו למגנטים. אני כבר רואה את הפיזיקאית מעקמת האף ואומרת שהכל שטויות, אבל לפחות ערכתי ניסוי – מייד אחרי החיסון ניסיתי להדביק סיכה לכתף. היא נפלה.
רעיון אחר הביא גורדייף בספר חיפוש אחר המופלא כשדיבר על מרכז מגנטי המתפתח באדם. גורדייף דיבר על השפעות מיוחדות שמקורן במעגלים אזוטריים, וקרא להן השפעות מודעות בין אם אנו מבחינים בהן ובין אם לא:
"תוצאות ההשפעות האלו מצטברות בו יחד, וכעבור זמן מסוים הן יוצרות בתוכו מין מרכז מגנטי, המתחיל למשוך אליו השפעות בנות סוגו… וכך – מתחיל המרכז המגנטי להשפיע על מגמתו של האדם ומחייב אותו לפנות ואפילו לנוע בכיוון מסוים… והוא עשוי לפגוש אדם אחר המכיר את הדרך".
גורדייף דיבר אמנם על מרכז מגנטי המתארגן סביב עבודה רוחנית, ומושך עם הזמן את האדם אל המורה, אך למעשה לכל אחד מאיתנו יש מרכז כובד שכזה המאורגן סביב נושאים חשובים בחייו – למשל סביב הצלחה, חופש, משפחה, יצירה, כוח, כסף, קונספירציות וכן הלאה. וכשאנו פוגשים אדם בעל מרכז כובד דומה נוצרים הדהוד ומשיכה. נסו להיזכר איך נפגשתם עם בן הזוג וב- "מרכזים המגנטיים" שהדהדו. מה היה שם? יכול להיות שהם כבר השתנו עם השנים וזו הזדמנות להיות סקרנים ולחקור ממה הם מורכבים עכשיו.
די מעצבן אותי כשאנלוגיות לא מסתדרות עם המציאות. הכוח המגנטי למשל מבוסס על משיכה בין שונים ודחייה בין דומים, לא בדיוק כמו בזוגיות. אמנם השונות קיימת בכל זוגיות בין גבר לאישה, והיא יכולה גם לעורר תחושה של מסתוריות וסקרנות, אבל האמת היא שמרבית המחקרים מראים שדווקא דמיון בין בני זוג הוא מנבא מדויק יותר לזוגיות טובה. קל להבין זאת: בני זוג שאוהבים מאוד מוזיקה קלאסית, למשל, יגבשו לעצמם שפה ומרחב ייחודיים סביב נושא שמחייה אותם.
אני כבר שומע את הראש שלך עובד: אני וזוגתי ממש שונים. הלך עלינו! אז שנייה לפני שאתה מחפש עורך דין בגוגל כדאי שתדע שלפי הפסיכולוגים, יותר מדמיון או שונות זה עניין של השלמה הדדית. הזרם בפסיכואנליזה שנקרא פסיכולוגיית העצמי אומר שאנו מזהים באדם השני (באופן מודע או לא מודע) שלוש תכונות עיקריות שיכולות להשלים או לפתח אותנו:
- מראה (mirroring) – מירי פוגשת את שמוליק ומתרשמת שהוא קשוב אליה ומעריך אותה, מתעניין ומקבל אותה כמו שהיא, לכן היא מרגישה שהוא יכול לעזור לה לפתח את העצמי שלה.
- אידיאליזציה – אמיר פוגש את דלית שמפגינה ביטחון, חוכמה ושמחת חיים, ומרגיש שהקשר איתה יאפשר לו להתחבר אל התכונות האלה בתוך עצמו.
- תאומות – מיכל פוגשת את רווית שמדברת בשפה שלה, שדומה לה בהעדפות, ערכים והרגלים, ונמשכת אליה בזכות תחושת השייכות וההרגשה הנעימה שעולמה הפנימי ניתן להבנה.
יוני רכטר ניסח את זה בצורה קצת יותר מובנת מהפסיכולוגים:
"כמו כלים שלובים,
אני ואת ביחד
מתמלאים עד קו הלב"
ובתוך כל זה שורה המסתורין, כפי שהראה מחקר הולנדי שניסה לפצח את סודות המשיכה. החוקרים הפגישו כ- 150 אנשים לבליינד דייט במהלך פסטיבל ולגופם הוצמדו חיישנים שניטרו את מחוות הגוף, דיבורים וצחוקים, תנועת העיניים, קצב הלב ורמת המוליכות החשמלית של העור. למרבה ההפתעה, מה שניבא משיכה הדדית לא הייתה האינטראקציה הגלויה. הגורם המשמעותי היחיד היה סנכרון והרמוניה בקצב פעימות הלב ובמוליכות העור, מעין הדהוד משותף מתחת לסף ההכרה. זו הייתה התארגנות רגעית וספונטנית של "השדה האנרגטי" בין השניים, שהחוקרים לא ידעו להסבירה.
מטעינים את השדה המשותף
"אין לי אחר לגרש עננים ממצחי, לחדש את האש, לנחש את כוחי. מי יחזיק בי? מי יביט מבט כמו נשיקה? מי אם לא אתה".
רחל שפירא
זוכרים את הפיזיקאית שלנו? לא כל כך אכפת לה שבעלה כבר נוחר על הספה. היא מאמינה בפיזיקה ובאהבה ומקווה שמשהו מזה ייכנס לו לחלומות. היא מסבירה לו שלכל מגנט יש שני קטבים (צפון ודרום), ושזוהי עובדה, כך שגם אם הוא ייקח מגנט ויחתוך אותו להמון חתיכות – כל חתיכה תהיה בעצמה מגנט עם שני קטבים. ובין השניים זורמים במעגלים "קווי שטף" שהם הכוח או השדה המגנטי.
מה שהיא ניסתה להגיד בדרכה המיוחדת, הוא שזוגיות לא מתקיימת בין "נפשות מבודדות". שניתן לדמיין אותה בתור מגנט אחד בעל שני קטבים עם קווי שטף הזורמים ביניהם ויוצרים את השדה המשותף. נכון שהיה נהדר אם לא היינו צריכים לעשות שום דבר לגבי השדה הזה? רק פוגשים את "האדם הנכון" ומכאן והלאה הזוגיות כבר דואגת לעצמה. אם פגשנו את הנפש התאומה שלנו זה אמור פשוט לקרות, לא?
נראה לי שכל מי שנמצא בזוגיות, קצרה או ארוכה, כבר גילה שהשדה האנרגטי זקוק לא פעם להטענה. אבל מאיפה מתחילים? לפעמים זה מאתגר לעשות את הצעד הראשון, במיוחד אם קצת התרחקתם לאחרונה. אז קבלו בשורות משמחות – אתם לא לבד!
מורתי לייעוץ זוגי, ד"ר מיכל צוקר, אוהבת לצטט בהקשר הזה משירו של רבי יהודה הלוי – "וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ – לִקְרָאתִי מצָאתִיךָ". הכוונה היא שכאשר אנו מתחילים לפסוע לקראת בן הזוג, אנו מגלים שהוא כבר נמצא שם לקראתנו. גם חוקי הטבע מתגייסים למעננו: עוצמת השדה בין מגנטים היא פועל יוצא של הכוח שלהם ומהמרחק ביניהם, אז ככל שתתקרבו ותטעינו את בן הזוג כך יהיה יותר קל.
ועכשיו, דבר ראשון שכדאי להכניס לתמונה הוא מודעות למה שבן הזוג קולט מכם בתקופה האחרונה. אני מדבר ברמה היומית, לא מה שנראה לכם ברמה העקרונית אלא מה שתכל'ס רואים בשטח – כשהוא נכנס הביתה, עובר לידכם בסלון, מספר על היום שלו. האם הוא חש אהוב, רצוי ומוערך? כי אם הוא לא, אין פלא שהשדה האנרגטי התדלדל. הקוטב השני שלכם לא מקבל טעינה אז מאיפה הוא יביא את האנרגיות לעשות למענכם ולהפגין חיבה? ככה יוצא שגם אתם לא מקבלים הטענה והמעגל נקטע.
אם זה מה שגיליתם, לפני שאתם מתחילים להתחפר באשמה, כדאי לזכור את האבולוציה שעשתה עלינו עבודה די טובה. אחת "המתנות" שקיבלנו ממנה היא ההסתגלות כדי שלא נצטרך להיות מופתעים בכל כניסה למערה שלנו, לסלון או למטבח. זה קורה גם בזוגיות, כשמתרגלים לנוכחות, לעשייה ולמהות של בן הזוג, ולא מבחינים שהוא הולך ונהייה שפוף, שהזנחנו את ההטענה. הוא תמיד היה ככה, לא? אז בתור התחלה כדאי להכניס מודעות למצב שלו ולמסרים שהוא קולט מכם, ולו כתרופת נגד להסתגלות.
הנה ניסוי קטן לבדיקת ההסתגלות: בזמן שאתם מסתכלים על בן הזוג נסו לדמיין שבכלל קוראים לה גלית או אמיר או מה שמתאים לכם, חזרו על השם כמה פעמים בראש ותראו איך התמונה המקובעת שלכם עליו משתנה.
"כולך יפה רעיתי ומום אין בך"
שיר השירים
האבולוציה נתנה לנו עוד מתנה שנקראת "הטיית השליליות". מה לעשות? המוח נוטה לייחס הרבה יותר חשיבות לבעיות ולפגמים מאשר למה שמתנהל כשורה. זה עבד מצוין מול הסכנות של הסוואנה והג'ונגל אבל הטיית השליליות העתיקה מגיעה גם אל הזוגיות: "הוא לא עזר לי היום… היא לא הקשיבה… הבית תמיד מבולגן כשאני חוזר מהעבודה…" – נשמע מוכר?
אז יאללה! תכניסו קצת ראייה חיובית ככוח עזר ותנו תשומת לב למה שטוב בבן הזוג. זה הרבה יותר קל וכיפי מלהתחפר בחצי הכוס הריקה. בתור התחלה, אתם מוזמנים לציין לעצמכם בין 5 ל-10 דברים טובים בבן הזוג, כולל מה שנראה טריוויאלי לכאורה – הוא שטף כלים היום, היא התלבשה יפה, הוא הכין מרק טעים… די מהר תגלו שכשעוזרים למוח לשנות כיוון מהטיית השליליות מתפתח מומנטום חיובי שהולך ומתחזק.
אבל למה להשאיר את כל הטוב הזה רק לעצמכם? מומלץ להפוך מחשבה למעשה ותנו לבן או בת הזוג לפחות 3 פידבקים חיוביים ביום: "כל הכבוד שתקתקת את הבית… היית נהדרת עם הילדים… איזה גדול אתה שהספקת גם לעשות קניות…" אפשר לשמור את הפידבקים האלה לסוף היום כשיושבים במרפסת בערב (לא יזיק להוסיף ליטוף או חיבוק). ואם אתם מאלו שחיים ב- 160 קמ"ש אפשר לשלב את הפידבקים במהלך היום, אפילו בווטסאפ, רק הקפידו להטעין את הקוטב השני שלכם.
"גלי לי את פנייך – ואדע"
ארז לב ארי
אני מדמיין את הפיזיקאית, בואו נקרא לה נורית, מגיעה לטיפול זוגי. המטפל מציע לה להמשיך להיות מדענית, לגייס סקרנות ולחקור – מה יכול להטעין את אבירם? האם המפתח נמצא במילים ומחמאות, האם במגע כמו ליטוף או נשיקה, אולי מחוות קטנות כמו להכין עוגה או לקחת את האוטו למוסך, ואולי הוא מאלו שמתנה חביבה כמו זר פרחים עושה אצלם את העבודה. אז כמו נורית, אפשר להיות מדענים־סקרנים לגבי "שפת האהבה" של בן הזוג ולערוך ניסויים. אולי גם הוא לא יודע בדיוק מה השפה שלו, אבל החיוך והמבט בעיניים כבר יתנו לכם את התשובה – האם קלעתם למטרה או שאפשר להמשיך לדייק.
"יעלה יעלה בואי לגני"
רבי ישראל נג'ארה
מתי הייתם ביחד בפעם האחרונה? אני לא מדבר על נסיעה להורים כשהילדים דבוקים למסכים או צועקים ברקע. רק שניכם ביחד עם פניות זה לזו. כי אם זה לא ממש קורה כדאי להזמין את השני לזמן זוגי. לא מדובר בהפקה גרנדיוזית, למשל להזמין אותה להליכה ביחד, להכין לה ספגטי ולאכול ביחד, ואפשר גם משהו ארוטי וכן הלאה. מה שחשוב הוא בלי פלאפונים ובלי ילדים, ובלי לתת ללו"ז הצפוף לקלקל. ממש לקבוע: אני מזמינה אותך לדייט ביום… בשעה… בבית קפה, בפארק או בבית, ולכתוב ביומנים. כן, זה נשמע קצת טכני, אבל כשקובעים דייט באמת מפנים את הזמן, וגם האנרגיה מתחילה להתכוונן לקראת האירוע.
אולי הזמן הזוגי יתגלגל לחדר השינה ואולי לא, אבל שווה לזכור שמגע לא־מיני חשוב אפילו יותר מהמין. ליטוף וחיבוק נחוצים לנו כמו מזון ואוויר אז שימו לעצמכם כוכבית בראש לגבי "תזונה נכונה" ברמה היומית. ומעבר לכך, ככל שתשדרגו את איכות וכמות המגע בסלון או במטבח, גם מה שקורה בחדר השינה ישתפר.
מקור האושר
אולי אם תזכרו שאתם מטעינים את בן הזוג גם למענכם, זה יעזור לכם לגייס מוטיבציה. כשאתם אוהדים ומעודדים, מקשיבים ומכילים, תומכים ומרימים, האנרגיות המחודשות שלו יתבטאו בדברים שעושים לכם טוב. יש כאן שדה אנרגטי אחד, כך שהטענת הקוטב הצפוני תשפיע עד מהרה גם על הדרומי. זה נכון גם לגבי ימים פחות טובים: אם יש לך תלונות כלפיה ואם היא לא כל כך מחייכת ונחמדה לאחרונה, זוהי נורה אדומה שאומרת שהיא מרוקנת וזקוקה להטענה שלך.
"באהבה מוצא אתה את הפרדוקס של שתי נפשות שהיו לאחת ובכל זאת נשארו שתיים"
אריך פרום
מורה הא־דויטה רופרט ספירה אמר פעם: "אינני יועץ זוגי אבל אם הייתי צריך לתת עצה היא זו: אל תתלו באופן בלעדי את האושר שלכם בבן הזוג". הוא התכוון ששום אדם, חפץ, הישג או חוויה אינם יכולים לעמוד בתביעת האושר לאורך זמן. לכן, שלא באשמתו גם בן הזוג חייב להכזיב בסופו של דבר. למרבה המזל, כפי שאיננו נפשות מבודדות גם השדה המגנטי של הזוגיות לא מבודד, ולפי מחקרים אחד המנבאים החזקים ביותר לזוגיות טובה היא שביעות רצון מהחיים שמחוץ לזוגיות. במילים אחרות, ההיענות לקריאת ההתפתחות הפנימית ולמה שמממלא אתכם יכולה להתבטא מחוץ לשדה הזוגי, ובתוך כך לתמוך בו ולהטעין אותו.
הצד השני של המטבע לאמירה של רופרט ספירה, הוא זה: היו מקור לאושר של בן הזוג. לא המקור הבלעדי, ולא מכיוון שאתם מחויבים לכך מתוקף איזו מוסכמה, אלא מפני שאתם יכולים. בניגוד למסתורין והקסם של השדה הזוגי כאן העובדות ברורות – אתם יכולים להעניק לו אושר. היכולת הזו נמצאת בארגז הכלים הטבעי שלכם והיא לא קשה למימוש. אז עשו בה שימוש למענו ולמענכם.
***
תגובות גולשים
אהוד מנור כתב את המילים של "כלים שלובים". יוני רכטר הלחין.
מאמר מעולה, תודה רבה