אלברט איינשטיין אמר פעם: "אם אתם רוצים שהילדים שלכם יהיו אינטליגנטיים, הקריאו להם אגדות. ואם אתם רוצים שהם יהיו מאוד אינטליגנטיים, הקריאו להם הרבה אגדות". ואכן, בלא מעט שיטות חינוכיות האגדות וסיפורי המעשיות תופסים מקום של כבוד. בחינוך האנטרופוסופי האגדות משמשות ככלי חינוכי משמעותי, ובמיוחד אגדות האחים גרים. לפי הגישה האנטרופוסופית בשלב הילדות המוקדמת הדגש הוא על הגילוי של החוקיות של העולם שסובב אותנו, ומכיון שבגילאים אלה הילד חי עדיין בעולם של 'חלומות' או 'אגדות', שפת האגדות היא השפה שפועלת עליו בצורה הטובה ביותר, זוהי שפה של 'תמונות חלום', שבה שזורים הסודות והחוקים שהילדים מוזמנים לגלות.
שיטה נוספת המדגישה את חשיבותן של האגדות היא שיטת מונטסורי. מריה מונטסורי ראתה בדמיון ובפנטזיה מרכיב מרכזי בחינוך, בתנאי שאלה משמשים לחקירה של העולם הטבעי ושל המציאות. היא סברה שהסוד של למידה טובה הוא בהתייחסות לאינטליגנציה של הילד כאל שדה פורה שניתן לזרוע בו זרעים, כדי שהם ינבטו בזמן הנכון, תחת חומו המחייה של הדמיון. מונטסורי סברה שמטרת הלמידה אינה רק לגרום לילד להבין, ובוודאי שלא לכפות עליו לשנן וזכור, אלא להדהים את הדמיון שלו בצורה כזאת שיתעוררו בו התלהבות וסקרנות טבעיות.
הסיפורים שאנחנו מספרים לילדים שלנו הם חשובים, הדבר נכון במשך כל תקופת הילדות, כאשר לכל שלב התפתחותי יש את סוג הסיפורים המתאימים לו. בגילאי 7-0 למשל הכי מתאימים סיפורי האגדות, כיוון שאז מתעצב עולמו הפנימי של הילד. האגדות מכילות הרבה יותר ממה שנדמה לנו, ישנו עולם שלם שחבוי מתחת לפני השטח, והמטרה של האגדה היא להכניס את מי שמאזין אל תוך עולם ארכיטיפי וערכי שיכול לעזור לו לו להבין את אירועי החיים ולהתמודד עימם.
מה שמשותף לאגדות הוא שהן לא כפופות לחוקי המציאות, או יותר נכון, הן כפופות לחוקים אחרים, לחוקי הדימיון, והן מעודדות את הילד לדמיין דברים שיכולים להתקיים מעבר למציאות שהוא פוגש דרך החושים. אם נחשוב על כך, כל המצאה גדולה בהיסטוריה האנושית דרשה מידה מסוימת של דמיון ויכולת לראות את הנולד. האגדות הן גם כלי להעברה בין דורית: בשיטת החינוך לאלף השלישי למשל, שיטה שהגה פטריציו פאולטי, האגדה הופכת לכלי שבאמצעותו המבוגר מעביר לילד ידע עתיק, פרי של ניסיון חיים שנאסף במשך מאות שנים. האגדות עוסקות באיך נוצר האדם, בתפקודיו, ובחוקים ששולטים בחייו האישיים והחברתיים.
במקום שהמבוגרים יאמרו לילדים בצורה ישירה איך עליהם להתנהג הם יכולים לספר להם אגדות, האגדות פועלות ברמה העמוקה של המחשבה ויכולות לעורר השפעה חזקה ביותר. זאת הסיבה שמילטון אריקסון, שעל בסיס שיטות הטיפול שלו נבנתה שיטת ה-NLP, נהג לספר סיפורים למטופליו, הוא שהכיר את השפה הסודית של הנפש ידע לשבץ בסיפוריו את הדמויות והסצינות במיומנות כזו שהוא הצליח ליצור שינויים עמוקים במטופליו. הוא ידע מה מסמל הסוס ומה מסמלת הבאר, מה מסמלים הנסיך והנסיכה… אלו הם כולם ארכיטיפים של הנפש שלנו.
למה חשוב לטמון זרעים ברמה התת מודעת?
האגדות הם מעין 'תוכנות' שאנו מתקינים במחשב (מחשבה) שלנו, או אם תרצו בגרסא מודרנית יותר כמו אפליקציות שמתקינים בסמארטפון, שמנחות את ילדינו כיצד לנהוג במצבים שונים שהם עשויים לפגוש בחייהם. כיצד יש לנהוג כשאנו נתקלים בקושי, או בהתבטאות של רוע? כיצד עלינו לפעול כשאנו אובדי עצות בנוגע לבעיה כלשהי? וכיצד עלינו למצוא את הדרך חזרה כשאנחנו מרגישים אבודים.
עלינו לפעול בעולמות המחשבה העמוקה, ועדיף כבר מגיל צעיר, כיוון שגם אם נעשה את כל המאמצים שלהם אנו מסוגלים, כל עוד מתחת לפני השטח יהיה שכנוע שאנחנו לא מספיק מוצלחים, או לא מספיק ראויים, או לא מספיק חכמים, יהיה קשה עד בלתי אפשרי עבורנו להגיע לתוצאה המיוחלת, כי באופן תת מודע נכשיל את עצמנו.
פעמים רבות הילדים שואלים אותנו שאלות שלא קל לענות עליהן, כמו למשל למה אירועים מסוימים התרחשו, או למה אנשים מתים, וכאן מגיעות האגדות לעזרתו של המבוגר במתן תשובות משמעותיות לשאלות אלה. האגדה, דווקא בשל המבנה הנרטיבי-מטאפורי שלה והשימוש בשפה ארכיטיפית, מסוגלת לחדור בצורה ישירה ועמוקה יותר אל מי שמקשיב לה.
חלק מהארכיטיפ האנושי קשור בהבנה שבחיים לא הכל טוב, לא הכל יפה ולא הכל צודק, ולכן באגדות ישנה תמיד גם מפלצת או זאב רשע. יש טוב ויש רע, ויש מאבק ביניהם, כלומר לא מדובר בעולם אוטופי אידיאלי שחף מרע, ובאגדות, כמו בחיים יש דברים שליליים שעלינו להתמודד איתם. גם אנחנו, כמו הגיבורים של הסיפורים יכולים ללמוד ולהתפתח עם הזמן ולפתח כישורים חדשים שיאפשרו לנו להתגבר על המכשולים שהחיים מזמנים לנו.
ביחס לשאלת האכזריות, שמופיעה באגדות עם פעמים רבות, פרופ' שמעון לוי, שתרגם את אגדות האחים גרים לעברית, אומר שזוהי חלק מההתמודדות עם שאלות של מוסר, רוע ורגש כפי שהן עוצבו במשך אלפי שנים. "במעשיות אתה לא מתרגל לרוע, אתה מתמודד עם הרוע".
מעבר לסיפור ולקודים המוסריים החברתיים שלנו, לוי מתייחס גם למימד העמוק יותר הקשור בנפש האדם ובארכיטיפים שמרכיבים אותה. כך הוא מפרש למשל את הסיפור של כיפה אדומה:
"אני לא סבור שכיפה אדומה היא ילדה חסרת אונים. צריך להבין מה הסיפור רוצה להגיד. דווקא משום שהשם שלה כללי, יכול כל ילד לשים את עצמו מתחת לכיפה האדומה. גם לסבתא אין שם, ולכן כל סבתא יכולה להתאים פה. כל ילד וילדה יכולים להיכנס מתחת לכיפה האדומה הזאת ולהזדהות איתה. מה המסר של כיפה אדומה? כיפה אדומה שואלת שאלות שעוסקות בחושים: למה עיניים? למה אף ואוזניים? נמסרים לה כל הנתונים הפיזיים, אבל כפרטים ורק מ’בחוץ’. היא לא מבינה שהעדויות האלה מצביעות על משמעות, כלומר ‘זאב’. לכן היא צריכה להיטרף על ידו ולהכיר את הזאב מבפנים. הצייד, שמוציא אותה מבטן הזאב, מתנהג כמו מיילדת. זה בעצם סיפור של לידה מחדש אחרי חוויה עמוקה ומעניינת. זהו סיפור חניכה או התקדשות".
פרופ' שמעון לוי, מתוך עיתון אדם עולם, חורף 2011
במובן זה האגדות משמשות מעין 'חוברת הוראות שימוש', והן יכולות להנחות את הילד בהכרה ובפתרון של שאלות ומתחים שמתעוררים באופן טבעי במהלך החיים. כל אגדה עוסקת בהיבט שונה, כמו למשל ההכרח לעזוב בשלב מסוים את ההורים (סינדרלה), ואת הבית (הנזל וגרטל), בבדידות (מוכרת הגפרורים הקטנה), בלילה החשוך (הנסיכה והעדשה), אבל גם בדחף להגשים את עצמנו (הברווזון המכוער), ברצון להשיג מטרה מסוימת (אצבעוני) או במימד של אושר (פעמונית).
בסיפור הסימבולי ישנו גם מימד של חינוך רגשי של הילד, כזה שמייצר מפגש עם מניפה רחבה של רגשות, כגון: שמחה, אושר, כעס, פחד, עצב והפתעה, ויש לו תפקיד חשוב בהכנה לחיים הבוגרים. בספר ציפור הנפש למשל ישנו הדימוי של מגירות שבכל אחת מהם יש מצבים שונים, רגשות שונים. השימוש במטאפורות מאפשר לילדים לבוא במגע עם העולם הפנימי שלהם, שהינו עולם קסום ומופלא, ובאותו הזמן גם להתמודד עם שאלות קיומיות חשובות ועם מה שמביאים עימם חיי היומיום. כך, הפעולה של הסיפור, שמתרחשת פעמים רבות ברמה התת מודעת, מאפשרת לילדים לפתח יכולת גדולה יותר להבין את האירועים, אפילו את אלה השליליים. פסיכולוג הילדים היהודי-אמריקאי ברונו בטלהיים, שחקר רבות את תפקידן של האגדות בחינוך ילדים, מדגיש כיצד אגדות העם מעניקות ערך רב למכשולים ולתהפוכות בעלילה, שהם בעלי חשיבות גדולה להתפתחות וחייו הרגשיים ומחשבתו של הילד.
למה ילדים מבקשים שוב ושוב את אותו הסיפור?
שאלה מעניינת שאולי שאלתם את עצמכם היא למה הילדים מבקשים מאיתנו לספר להם שוב ושוב את אותו הסיפור. סביר להניח שהם כבר כנראה מכירים אותו בעל פה, ועדיין הם מבקשים לשמוע אותו שוב ושוב… למה? אם יצא לכם פעם ללכת בתוך שדה חיטה אתם יכולים ודאי להתחבר לדימוי של יצירת נתיב חדש בתוך שדה החיטה הבתולי, כשהולכים בו בפעם הראשונה כמעט ואין שביל ברור ואם מסתכלים לאחור הדרך שבה הלכנו בלתי נראית, אולם ככל שאנו חוזרים שוב ושוב על השביל נסללת דרך. אותו הדבר קורה כשאנו מספרים שוב ושוב את אותו הסיפור, אנו יוצרים נתיב חדש במוח של ילדינו, נתיב שאומר להם שהם יכולים להיות גיבורים, שהם יכולים להתגבר על הקשיים ושהם יכולים לנצח את המפלצת.
זאת כנראה הסיבה לכך שהאחים גרים יצאו ללקט אגדות עם מרחבי העולם, הם הבחינו בסיפור שעובר כחוט השני בכל האגדות שפגשו בדרך, והסיפור הזה הוא הסיפור שלנו, הסיפור של האנושות. זהו הסיפור של מעמקי הנפש שלנו, המקום שבו שוכנים הפחדים הכי גדולים שלנו לצד החלומות הכי גדולים שלנו, המקום שבו שוכן הרצון להישאר עם הישן והמוכר לצד הרצון לצאת להרפתקאות ולגלות עולמות חדשים.
לכן, הורים יקרים (וגם דודים וסבים וסבתות), אנחנו ממליצים לכם לבחור היטב את הסיפורים שאתם מקריאים לילדים שלכם, כיוון שהם יהיו הזרעים שיטמנו במחשבה העמוקה שלהם ושילוו אותם במהלך חייהם.
הזמן הטוב ביותר לספר אגדות לילדים הוא לפני שהם הולכים לישון. ההקשבה לסיפור וההזדהות עם הדמויות, עוזרת לילדים להבין ולארגן מחדש את חוויות היום, תהליך הממשיך באופן טבעי גם במהלך שנת הלילה.
לפני שאתם מספרים סיפור לילדיכם נסו לקרוא אותו בעצמכם ולבחון מה המסר שהספר מנסה להעביר והאם זה המסר הנכון בשבילם כעת. זיכרו שהסיפור כמוהו כתזונה עבור הנפש, וכפי שאתם ודאי מקפידים על האוכל שאתם נותנים לילדיכם, כך עליכם להקפיד לא פחות על הרשמים שאליהם הוא או היא נחשפים, כמובן כל עוד זה בשליטתנו. ככל שבגילאים הצעירים הם ירגישו יותר בנוח בעולם הקסום של הסיפורים והאגדות, כך הם יפתחו ויעשירו את עולמם הפנימי.
תגובות גולשים
מעניין. ממש מעמיק ומקיף. אשתמש בזה ללימוד "אגדות" בכיתה ד'. תודה.
כתבה מאד מעניינת
תודה רבה