למלא את הדלי לילדים

כתבו על הספר

הספר מספר על ילד בשם איתי, שיום אחד קם בבוקר וגילה שיש לו דלי מעל ראשו. איתי קם בבוקר ויצא לבית הספר. בכל פעם שהקניטו אותו וצחקו עליו נזלה טיפה מתוך הדלי שלו. הדלי שלו הלך והתרוקן. בהמשך הסיפור, היום שלו כבר נראה אחרת. הדלי שלו הלך והתמלא בחזרה. איך? הוא קיבל מחמאות וחיזוקים חיוביים. הוא גם החמיא וחיזק אחרים.

הדלי הוא בעצם הרגשות שבלב שלנו!

בדיון עם הילדים עלתה השאלה: האם רק אחרים אחראים על מילוי או ריקון הדלי שלנו? כמובן שלא… גם אנחנו צריכים לדעת איך למלא לעצמנו את הדלי בכל יום ולהיות מודעים מה מרוקן אותו.

מתוך האתר מורה באהבה

“למלא את הדלי” הוא מסוג הספרים שלדעתי צריכים להיות בכל בית וכיתה. הספר מתאר פרספקטיבה מקסימה וקלה לאימוץ, המבוססת על גישת הפסיכולוגיה החיובית. הרעיון כל-כך מבריק, ויחד עם זאת כל-כך פשוט, עד כדי שקשה שלא לשאול “איך לא חשבו על זה קודם?”. הספר עוסק בקשר הבינאישי שלנו עם הסביבה וההשפעה שלו על העולם התוך-אישי שלנו.

הרעיון של דון קליפטון הוא שלכל אדם יש דלי ומצקת, בעזרתה הוא יכול למלא את הדלי של האחר ב”טיפות” חיוביות כמו חיוך, עידוד, פרגון, עזרה וכיו”ב. קליפטון מבטיח, כי ככל שנמלא דליים של אחרים, כך יעלה מפלס המים בדלי שלנו – “כי טיפה, עוד טיפה ועוד טיפה תהיינה לים”.

אחת הסיבות שאני כל-כך אוהבת את הספר והכלי “למלא את הדלי” המתואר בו, היא שהוא מחנך לפעולה. כדי ליצור אקלים כיתה מיטבי או אווירה נעימה בבית, חשוב שלפני הכל בני הבית או הכיתה יכבדו האחד את השני – לא יעליבו, יפגעו או ירביצו, אולם תסכימו איתי שזה לא מספיק. גם בסניף הדואר אנשים לא מעליבים אותי או פוגעים בי, ולמרות זאת אין לי שום רצון אמיתי להגיע לשם כאשר אני צריכה. לעומת זאת, אני תמיד שמחה ללכת לירקן או למוסך גם אם משום ש”הלך” משהו ברכב. למה? כי האנשים שם מחייכים אלי, שואלים לשלומי ומאחלים לי יום טוב על הדרך. לפיכך, כדי ליצור אקלים חיובי מיטבי,  לא רק צריך להימנע מפעולות מסוימות כדי ליצור תחושה בטוחה ומוגנת, אלא גם לייצר פעולות חיוביות מקדמות. יתרה מזאת, מציינים כותבי הספר, כי 9 מתוך 10 אנשים אומרים שהם יעילים יותר כאשר הם נמצאים בסביבת אנשים חיוביים. אז תארו לך עד כמה חיוביות (שלכם ושל התלמידים) יכולה להשפיע לטובה על הלמידה של התלמידים.

מתוך האתר הג’ירפה – מבט על חינוך