ציפור הנפש

ספר הילדים האהוב מאת מיכל סנונית.
איירה: נעמה גולומב.

מקור שמו של הספר בביטוי "ציפור הנפש", אך הספר מעניק לביטוי משמעות מילולית, שונה מזו המקובלת. מסופר בו על "ציפור הנפש", ציפור שנמצאת בתוך נפשם של בני אדם ומרגישה את מה שהם מרגישים. הציפור מייצגת את הנפש, שעל פי הסיפור למרות שאף אחד לא ראה אותה, אין לאיש ספק שהיא קיימת.

עמוק עָמוֹק בְּתוֹך הַגוּף שׁוֹכֵנֶת לה הנפש.
אִישׁ עוֹד לֹא ראָה אוֹתָה ,
אָבַל כּוּלם יוֹדְעִים שׁהִיא קַיֶימֶת.
וְלֹא סְתַם יוֹדְעִים שֶהִיא קַיֶימֶת,
יוֹדְעִים גם מה יֵשׁ בְּתוֹכָה.

בְּתוֹך הנֶפש,
בְּמֵרְכַּזָה ,
עוֹמדֶת לה עָל רֶגֶל אַחת ציפּוֹר.
ציפּוֹר שׁשְׁמַה ציפּוֹר הַנפשׁ.
וְהִיא מַרְגִישָׁה כּל מה שׁאנוּ מַרְגִישִׁים.

ציפור הנפש בנויה מגירות מגירות, שאותן רק היא יכולה לפתוח. כל מגירה מייצגת רגש, שברגע שהמגירה שלו נפתחת הוא מתפרץ. על פי הסיפור "לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגירות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו". ציפורי הנפש שונות ולכן אופיים של בני האדם שונה. הספר מסתיים בהמלצה להקשיב לציפור הנפש שבתוכנו.

סנונית כתבה את הספר בשנת 1985, עת ששהתה באיטליה. הספר הפך עד מהרה לרב מכר בינלאומי, שזכה בפרסים רבים, ובשנת 1993 זכה במקום הראשון בתחרות עולמית לספרי ילדים שנערכה בז'נבה. הספר תורגם לעשרות שפות.