לצוד פרפרים נמצא בסל הקניות שלך

צפייה בסל קניות

לצוד פרפרים

יפה גאון

על כוחה של היצירתיות וכוח הריפוי
פרק לדוגמא
ניתן לשלוח כמתנה

בגיל 75 מפרסמת יפה גאון, לראשונה, את משנתה הצרופה: חיבור בין חשיבה יצירתית לטיפוח אישי של הגוף ליצירת מערך אחד – איכות חיים.

גאון, אשת חינוך, מרצה מבוקשת ל"יצירתיות במאה ה־ 21", מטפלת אלטרנטיבית, חוקרת את הקשרים האנרגטיים בין כוח היצירתיות לבין כוח הריפוי.

בספר הביכורים שלה, גאון מחברת לראשונה בין כלים מתחום החשיבה היצירתית וכלים מתחום הטיפול וטיפוח הגוף והופכת אותם לשדה משותף להעצמה אישית.

18 פרקי הספר הם מודלים לחיבור אנרגטי לכל מי שרוצה לערוך שינוי בחייו – שינוי פיזי, שינוי רגשי או שינוי אנרגטי.

דרך השימוש במודלים של חשיבה יצירתית מציעה גאון ל"שכנע" את הראש להתחבר לרחשי הגוף וליצור מערכת משולבת עוצמתית של שניהם. לפעמים, הראש לוקח אחריות ועוזר לגוף להשתנות ולפעמים להפך. הגוף מתחיל בתהליכי שינוי ומעודד את הראש להצטרף לתהליך.

"לצוד פרפרים" יוצר הזדמנות להכיר ולתרגל את המעברים האלה.

הבחירה היא תמיד של הקורא.

הספר מיועד לכל מי שרוצה להגביר את היצירתיות בחייו ולהפוך אותה לטבע שני. במקום לחכות למכת השראה שתגיע יום אחד ממעל, ניתן לטפח את היצירתיות שלנו באמצעות שלל כלים וטכניקות המוצעות בספר.


עוד בטרם ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, למרות תעודות הב.א. והמ.א. המפוארות שקיבלתי, נשואה, אמא לשלושה ילדים נהדרים, חיפשתי משהו מעניין משלי, משהו שידבר את השפה שלי , התשוקות שלי, המחשבות שהתרוצצו בסתר במוחי ולא נתנו לי מנוח.

בשיחה על ארוחת בוקר אחת, עם לחמניות טריות, קפה מריח שזה עתה נטחן וריבת משמש תוצרת בית, אמר לי האיש שלי איזיקה: "לכי לצוד פרפרים, כל מה שאת צריכה זה לקנות רשת מתאימה, לקום בבוקר ולצוד כל יום פרפר". אני זוכרת שהרגשתי פגיעה רגשית באגו, ובכיתי. נעלבתי ובכיתי, כי לא ידעתי עדיין ש"לצוד פרפרים" זה מה שאני אעשה כשאהיה גדולה.

מאז השיחה שלנו, עברו יותר מארבעים שנה של פיתוח עצמי בשני המסלולים שבחרתי לעסוק בהם, יצירתיות וריפוי. היצירתיות התגבשה לאט לאט על בסיס העשייה החינוכית שעסקתי בה. הריפוי, או כוח הריפוי התגבש במהלך החיפוש אחרי דרכים אחרות לריפוי שאינן תרופות, רופאים, בתי חולים, בתי מרפא. כוח ריפוי שמאפשר לשלושת המרכיבים יחד נפש, מיינד וגוף לפעול במשותף, לקראת התחדשות ובריאה מחדש.

בערב ראש השנה, 28 ספטמבר 2016 בשיחה אחרת, הציע לי הבן שלי, גל, לחבר בין שני המסלולים "יצירתיות וריפוי" לתאר ולכתוב אותם. חתמנו על מפית אוכל, הסכם, בו התחייבתי להציג טיוטה ראשונה של הכתיבה בספטמבר 2017 , והתחלתי לכתוב.

עברו כעשרה חודשים של כתיבה ספונטנית, אינטואיטיבית, חוקרת, אוספת, מרכזת לכדי אמירות פשוטות, ישירות, מעשיות, שיוכלו לשמש גם אחרים להבין את שני המושגים האלה: יצירתיות וריפוי . בוקר אחד, בעוד אני שוחה בבריכה, צצה לי מחשבה: "אני באמת צדה פרפרים" חשבתי: יש לי רשת אישית, שנבנתה בתהליך אוטו דידקטי לחלוטין, שיש לה יכולות לתפוס בכל פעם פרפר שעובר. זוהי רשת של ידיעה פנימית אסוציאטיבית, אינטואיטיבית לצד תל של ידע נרכש, מלימודים, קורסים ומפגשי למידה אחרים. זוהי רשת גמישה, מתרחבת או מצטמצמת על פי גודלו של הפרפר אותו תפסתי. להפתעתי גיליתי כי אינני ממיינת מארגנת, מסדרת ומצמידה את הפרפרים לקופסאות של איסוף ותצוגה. מרגע שתפסתי את הפרפר אני משחררת אותו חזרה ליקום עם מתנה למי שתופס אותו. לפעמים זה יהיה רעיון, עצה, טיפול, משהו שלמדתי לאחרונה, מחשבה חיובית , או טעויות שעשיתי שלא כדאי לחזור עליהן.

הפרקים השונים בהמשך, הם "פרפרים". כל פרפר, הצבעים והצורות שלו. כל אחד מהם התהווה בדומה לשלושת השלבים של גלגולו של פרפר בטבע. שלב הזחל, שלב הגולם או החנוט ושלב
הפרפר.

בשלב הזחל, הרעיונות היו זוחלים לאט, מתגמשים, מתארכים, מתכווצים ומשתנים מהרצאה אחת לאחרת, צמודים לתיאוריות, לידע עולם, למחקרים, לחוויות של אחרים.

בשלב הגולם, או "החנוט" הייתי סוגרת אותם בתיקיות, בארכיון, ושוכחת מהם.

בשלב הפרפר, הם פתאום הופיעו כשהם משנים לחלוטין את צורתם הראשונית ומקבלים צורה חדשה ויוצאים למעוף בעולם , בהרצאות, בדיבורים או בטיפולים.

נכון לספטמבר 2017 , נתפסו ברשת " 18 פרפרים" . לכולם מבנה דומה אך הם שונים זה מזה בתכנים, בכוונות ובביצועים.

על המחברת

יפה גאון

אשת חינוך שהייתה ממקימי בית הספר הניסויי בירושלים, היא עבדה עם ארגונים רבים כגון ברנקו וייס ובנתה תכניות לימודים לבתי ספר חדשניים. בשנים האחרונות היא הרצתה בסמינר הקיבוצים בנושאי אמנות וחשיבה יצירתיות. היא חוקרת את הקשרים האנרגטיים בין כוח היצירתיות לבין כוח הריפוי.

 

מידע נוסף

מס׳ עמודים: 245
שנת הוצאה: 2018
גודל: 15x21 ס"מ
משקל: 380 גרם
מחברת: יפה גאון
ISBN: 978-965-572-686-2

אנשים אהבו גם

פרק מתוך הספר לצוד פרפרים מאת יפה גאון

פרק שישי – גמישות מחשבתית

על היכולת שלנו להגיע לפתרון הרצוי מכיוונים שונים ובדרכים מגוונות.

גמישות מחשבתית היא היכולת לראות דברים, התרחשויות, בעיות באופן רב-כיווני, כלומר להתבונן עליהם, מנקודות מבט שונות וכתוצאה מהתבוננות זו ליצור זרם, שטף , שפע של רעיונות שיאפשרו חיבורים חדשים של מציאות חיינו.
בדרך כלל, חשיבה הגיונית שאנו קוראים לה גם "חשיבת שכל" מעודדת חשיבה חד-כיוונית ומבקשת מהאדם החושב, להתבונן קדימה אל המטרה וללכת במסלול אחד, ברור, של חשיבה מאורגנת. אם מתרחשת טעות במסלול החשיבה ההגיונית, אנחנו בדרך כלל חוזרים שוב לנקודת המוצא ומתחילים מחדש. דרך חשיבה לוגית זו , היא ברורה ומתאפיינת באיסוף מידע ושימוש במידע קיים. חשיבה כזו לא מאפשרת להתבונן לדרכים צדדיות אפשריות של מסלולי חשיבה
מקבילים. "חשיבת שכל" , החשיבה הרציונאלית הגיונית, חושבת מ"העבר אל העתיד", מה שהיה הוא שיהיה, מה שידעתי הוא זה שישפיע על עתיד החשיבה שלי. בשונה ממנה, יצירתיות, עניינה חשיבה רב-כיוונית, של "כאן ועכשיו". היצירתיות מבקשת מהאדם החושב להגמיש את דרך החשיבה, לראות את המסלולים המקבילים ולחשוב מה נכון מתוכם לרגע זה, לבעיה שנוצרה, לאירוע שלא ציפינו לו. זוהי ראשיתה של הגמישות המחשבתית.
גמישות מחשבתית, בדומה לגמישות גופנית, מתאפשרת על-ידי תרגול חוזר, יומיומי של שרירי המוח, ממש כשם שריצה, שחיה או צ'י-קונג ותרגילים אחרים משפרים את שרירי הגוף.

"A man's mind stretches to a new idea never goes back to its original dimension".

Oliver Wendell Holmes Jr

ככל שתרבו לתרגל "גמישות מחשבתית" שרירי החשיבה יהיו מפותחים כך שלא יוכלו לחזור שוב
לצורתם הראשונה, כפי שציין השופט אוליבר וונדל הולמס הבן, כבר בראשית המאה ה 19.

אם לקח לאדם המערבי כמאה שנה להבין את חולשותיה של החשיבה ההגיונית ולהתחיל להפנות
מבט אל היצירתיות, שהיא חלק טבעי ממנו, למה שלא ננסה אנחנו להשתמש בה "כאן ועכשיו"?

להלן חמישה כלים, פשוטים, יומיומיים, נגישים (המתוארים בפרקים אחרים ביתר פירוט)
שמאפשרים ל"שריר המוח" לטפח גמישות מחשבתית ומשמשים "קרש קפיצה" ליצירתיות.

שטף – הוא מהלך של אסוציאציות, רעיונות, מחשבות ודימויים בכמות גדולה כשהם מכוונים
סביב עניין אחד. שטף פותח מרחב לרעיונות רבים שונים ומאפשר לנו לא להסתפק בתשובה
האחת שצצה ראשונה במוח. השטף מאפשר ל"מוח הגמיש " ליצור "תל של חומרי גלם לחשיבה" מתוכו אפשר לבחור את אלה המתאימים לנו. אפשר לשרבט את הרעיונות על נייר טיוטה, במחשב, בטלפון הנייד, להעלות אותם בשיחה עם חברים ובכל פעם להרחיב ולהגמיש את מרחב החשיבה שלנו. בתיאטרון, למשל, משתמשים בתרגיל "שטף אסוציאציות" באמצעות חפץ. בוחרים חפץ אחד וכל שחקן מדגים, משחק ויוצר שטף של שימושים שונים ומגוונים בחפץ.

שטף מאפיין את משחק המילים "עיר ארץ". באופן אקראי בוחרים אות אחת מרשימת הא-ב ובזמן
נתון מחפשים מילים באות שנבחרה ל"עיר, ארץ, חי , צומח, דומם, ספר…וכן הלאה. המומחים
במשחק "עיר-ארץ" יוצרים שטף של מילים בכל אות כך שתמיד יוכלו לנצח במשחק.

"זרימה" – flow: זרימה היא תחושה סובייקטיבית היוצרת הנאה פנימית כאשר אנחנו ממוקדים אנרגטית, יצירתית בעשייה מסוימת. הזרימה משתמשת בשטף לבניית ערוץ חשיבה מאתגר
ואינו דורש מאתנו מאמץ מכוון. כמו לדוגמה, יצירת "מפת חשיבה" סביב נושא או בעיה. "מפת
החשיבה" פורשת באמצעות רשת אסוציאציות מכוונות, שפע של רעיונות שלא חשבנו עליהם
קודם.

שימוש ב"זרימה", מאפשר פתיחת ערוצי חשיבה, שהתייבשו מרעיונות, בשל שימוש חוזר רק
בסוג אחד של חשיבה – הרציונאלית. פעולת ה"זרימה" יוצרת תחושה של הנאה ואושר אותה אנו
חווים כאשר אנחנו נותנים מקום לתודעה שלנו להתחבר עם שפע הרעיונות הנובעים בתהליך
הזרימה. אנחנו נהנים לגלות את העולם הפנימי שלנו, העשיר ברעיונות שנדחו, על ידי החשיבה
ההגיונית. הזרימה, מחזקת את הביטחון האישי שלנו לדעת שמאגר הידע שלנו, רגשי או הגיוני,
הוא עשיר במידע חשוב לנו. אנשים שלומדים להיות ב"זרימה" לומדים לשלוט בחוויה הפנימית
ומצליחים להעשיר את איכות חייהם, שהיא אַמַת המידה הקרובה ביותר לאושר. (צ'יקסמהלי
בספרו מפרט עוד על ה"זרימה" וטוען שחווית הזרימה יכולה להתקיים החל מטיגון של ביצה,
ועד כתיבת שיר או קריאת ספר).

"דימוי": הוא הידע הצבור והמאורגן שיש לחושב על עצמו ועל עולמו. ה"דימוי" כולל את כל
הידע החושי, ההכרתי, הרגשי והתחושתי שרכש החושב במהלך חייו. השטף והזרימה משתמשים
ב"אוצר הדימויים" החבוי בתודעה שלנו.

ה"דימוי", הוא פרי יצירתו של הדמיון. הדמיון הוא צורת חשיבה המשחקת עם דימויים שיצרנו
בהתנסויות קודמות. זוהי חשיבה בתמונות. התמונות כוללות רשמים ראייתיים, שמיעתיים
ותחושתיים המאוחסנים במוחנו , אפשר לארגן ולסדר אותם בגמישות מחשבתית בצורות חדשות
לא רגילות הנותנת לאותם דימויים משמעות חדשה בכל פעם. אמנים ויוצרים פועלים בדרך זו,
אנדרי ברטון, הסוריאליסט, הצהיר: "דימוי אינו יכול להיוולד מהשוואה אלא מצירוף של שתי
מציאויות מנוגדות לכאורה זו לזו. ככל שהמרחק ביניהן גדול יותר כך הדימוי חזק יותר ועוצמתו
הרגשית גדולה יותר.." גם אנשי מדע, התייחסו לחשיבות הדימוי ככוח מוביל בתהליך החקר
והיצירה. המשפט של אלברט איינשטיין, שמרבים לצטט הוא: "דמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא
הוא מוגבל. דמיון – אינסופי", מספר על דרך החשיבה המיוחדת לו באמצעות דימויים שבא לידי ביטוי בתהליך גילוי "חלקיקי האור". איינשטיין השתמש בדמיון החזותי שלו ושאל את עצמו: "מה היה אילו הייתי יושב על אחד מחלקיקי האור. באיזו מהירות הייתי נע?" ויצר מהפך בהיסטוריה של הפיזיקה.

הדמיון, כמו המשחק, הוא אחד מכלי החשיבה המופלאים של הילדים.

אפשר לראות דוגמה לכך בדרך בה ילדים קטנים בתחילת דרכם מציירים ציור מופשט של קווים
לא סימטריים וצורות לא ברורות. אילו היינו מבקשים מהם לספר את הסיפור שבציור היינו
מקשיבים לתיאורים עשירים של מקומות, אנשים והתרחשויות כמו הציור של הנכד שלי, אדם
ל"ארוחת יום שישי אצל סבתא" .

 

כדי להביא משהו אל חייך, דמיין שהוא כבר שם". יצירת דימויים חדשים על בסיס הדימויים
הישנים שלנו מתאפשר באמצעות גמישות מחשבתית של התבוננות על המציאות. "האם מה שאני
רואה אכן הוא כזה?" או אולי "אני רואה את מה שאני כבר יודע ולכן הדימוי שלי איננו מאפשר
חשיבה חדשה?"

Meme – מם: "מם" הוא מונח מהשורש מימטיקה: ביוונית, = זיכרון. זוהי יחידת מידע תרבותית אבולוציונית שמשכפלת את עצמה, תוך כדי המסע הלשוני שהיא עושה. מקורה בבסיסי
התרבות של קבוצה, קהילה, חברה והיא מתבטאת בחלקי רעיונות, שפה, דגמים, שירים, בדיחות,
ערכים, מתכונים, ומשלים, סיסמאות, אופנה. הממים, מתקיימים כל עוד הם חלק ממרחב
התרבות של אותה קהילה, ומחברים את חבריה בחשיבה אסוציאטיבית. לדוגמה: בחברה דתית
אם נבקש מהמשתתפים לדמיין 5 דברים לבנים, נקבל את האסוציאציות הבאות: שמלת כלה,
הינומה, כיסוי לחלה ועוד.

אינטואיציה: מאפשרת גמישות מחשבתית שכן היא מפגש בין רעיון "ישן" ו רעיון "חדש".
האינטואיציה מאפשרת הערכות מהירה של הרעיון החדש, על ידי מהירות תגובה. אומר הפילוסוף האמריקאי ג'ון דיואי:" כאשר ישן וחדש קופצים יחד כהבזק הברק, ומאזנים קצוות,
מתרחשת האינטואיציה".

אינטואיציה, בניגוד לחשיבה ההגיונית היא היכולת של האדם לתפוס את הפתרון החדש ללא
שיפוטיות. אינטואיציה מוליכה/מובילה את החושב לפעמים בניגוד לחשיבה המקובלת האופיינית
לו, גם אם לרגע החושב מתקשה להסביר אותה. תרגול ושימוש באינטואיציה בתהליכי חשיבה
יוצרת "גמישות מחשבתית" בתהליכי פתרון בעיות בחיים.

האם אנחנו משתמשים בגמישות מחשבתית בדרך החשיבה שלנו? איך אנחנו יודעים שיש לנו
גמישות מחשבתית? איך אנחנו יודעים האם "גמישות מחשבתית" שאנחנו משתמשים בה, טובה
לנו? או חלשה? דלה? או אולי היא הכלי המוביל של חיינו.

אולי התשובה הברורה והפשוטה ביותר היא ללמוד לבחון את היכולת שלנו בתנאים של שינוי,
אתגר, אי-ודאות ועמימות, מבלי שתנאים אלה יערערו את הביטחון האישי שלנו. האינטואיציה
והיצירתיות שתיהן כלי חשיבה, אסטרטגיים מולדים, העומדים לרשותנו בעיקר בתקופה סוערת
כמו המאה ה 21 , בה ישן וחדש מתערבבים זה בזה, ידוע ולא ידוע, מוכר וזר חוברים יחד, בדומה
למעגל האנרגטי של YIN ו YANG.

ואיך כל זה קשור לבריאות?

כולנו אוהבים את שגרת ההתעוררות בבוקר. כל אחד והשגרה שלו.

ישנם אלה ששותים מיץ לימון בבוקר, כדי לספוח את כל הליחה שהצטברה בגוף במהלך הלילה
ורק אז מתפנים לצחצח שיניים, להתקלח, ולשתות את הקפה שלהם.

וישנם אלה שקמים בבוקר ובעוד עיניהם עצומות היד לוחצת על כפתור מכונת הקפה, וריח של
קפה נפלא מתפשט בבית ורק אז מצחצחים שיניים והולכים לשירותים.

וישנם אלה שקמים בבוקר ועניינם להקים את האחרים. לדאוג שיאכלו ארוחת בוקר ויצאו לביה"ס, לגן או לעבודה ורק אז מתפנים לקפה שלהם.

וישנם אלה שקמים בבוקר ורצים או מתרגלים ורק אחר כך מתפנים לכל השאר.

כל אחד בטוח ששגרת הבוקר שלו היא הטובה בעולם.

איש הרוח ההודי סדהגורו 8 בתשובה לשאלה: "מה אני יכולה לעשות מחר בבוקר כדי לשנות את
חיי"? עונה: "אנחנו צריכים לקום בבוקר, לצחצח שיניים, לגלח זקן, ללכת לשירותים ולבדוק האם
אנחנו חיים? וכשמצאנו שאנחנו במילואנו בחיים, להעלות חיוך ולהיות מאושרים.

ובשעה 9:00 לחזור ולבדוק האם אנחנו עדיין חיים? לחייך לעצמנו חיוך של אושר.

וכן הלאה וכן הלאה ב 10.00 וב 11.00 …וכך כל יום".

אם נקום כל בוקר ושגרת החיים שלנו תהיה להעלות חיוך על פנינו כי "הי, אני עדיין חיה" ולהתחיל את הבוקר במחשבה טובה, חיובית זוהי גמישות מחשבתית.

אם קמנו בבוקר ואנחנו חיים, אז מוטב שנעשה משהו לטובת עצמנו. נחייך. נתרגל, נשתה מיץ
לימון, נעסה את עצמנו , וניקח חלק בחוויה הגדולה שהיא: החיים. במקום לרוץ מהר, להספיק,
לחשוב על הפקקים שבדרך, נתרגל "גמישות מחשבתית" ונהפוך אותה להיות השגרה שמנהלת
את חיינו. איננו משנים את עולם התוכן של חיינו, אלא את ההקשר.

וההקשר אומר: תהיה אינטואיטיבי, תזרום, תדמיין את חייך כמשהו נפלא ותחייך.

יצירתיות נובעת מרשת הקשרים של רעיונות, חוויות ודמיון" אומר פרופ' פואנטס כל בוקר
מחדש, היה יצירתי, דמיין את חייך כטובים, חייך אל עצמך במראה, "וואו איך אני נראה נהדר!!,
וצא לדרך בריא ויצירתי.