לחגוג את החירות הפנימית

בכל שנה אנו חוגגים את חג הפסח שמסמל את היציאה מעבדות לחירות של עם ישראל, את הצעד הראשון בדרך לארץ המובטחת. מעבר לסיפור ההיסטורי מסתתר בחג הסיפור הפנימי שלנו והאפשרות של כל אדם לצאת מעבדות לחירות פנימית

בכל שנה אנו חוגגים את חג הפסח שמסמל את היציאה מעבדות לחירות של עם ישראל, את הצעד הראשון בדרך לארץ המובטחת. מעבר לסיפור ההיסטורי מסתתר בחג הסיפור הפנימי שלנו והאפשרות של כל אדם לצאת מעבדות לחירות פנימית.


איזה עבדות?

בשירו, ברי סחרוף מדבר על כך ש”כולנו עבדים של מישהו” כמחאה חברתית על כוחות חזקים שמשפיעים על האדם לקנות מוצר זה או אחר. אך ישנה עבודה עמוקה יותר, נסתרת יותר, עבדות פנימית. לפעמים אנחנו חושבים שזה עניין של כסף או רכוש כלשהו שיגרום לנו להרגיש חופשיים יותר.

“האנשים מזניחים את האהבה ואת החוכמה, וחושבים שהכסף ישחרר אותם… זה רק נדמה לכם! הכסף ישעבד אותם, כי הוא יזין את טבעם הנחות, יפתה אותם לצלול לתוך עולם התענוגות, לספק את שיגיונותיהם ואף לנקום באחרים אם יחושו צורך בכך… ומכאן שהכסף יפתח בפניהם את הנתיב אל הגיהינום! איזהו חכם? המושל ביצריו, אחד שהכסף מסייע לו להשתחרר באמצעות מעשים טובים. תנו כסף לאנשים חלשים, ותראו איך הם משתחררים! מנקודת מבט חיצונית, הם אולי יצליחו להיפטר מטרדות, להימלט מרדיפות, אבל הם לא יצליחו להשתחרר מחולשותיהם, מפגמיהם ומפחדיהם! הם יצאו למסעות, אך יישאו עמם את כל כאביהם. לעתים קרובות האנשים העשירים ביותר הם למעשה האסירים הכבולים ביותר, שעה שעניים נבונים חופשיים הרבה יותר”.

מתוך הספר עוצמת המחשבה מאת אומרם מיכאל איבנהוב

זוהי אותה העבדות שאינה מאפשרת לנו לחיות את החיים במלואם ולהיות מאושרים. מצרים היא אנחנו וגם בני ישראל הם אנחנו. למעשה כל הסיפור הזה קורה בתוכנו והוא מתאר לנו איזה צעדים עלינו לנקוט. קודם כל עלינו למצוא בתוכנו את אותו מנהיג פנימי שיוכל לספר לנו על הארץ המובטחת ולהנהיג אותנו אליה בבטחה אל מול כל הסכנות. נצטרך גם לא מעט אומץ כדי להשאיר מאחור את הישן והמוכר…

“אני רואה את חדר-הקבלה של פרעה – אולם זר ופרעה בלתי-מוכר… לפניו ניצבים שני גברים יפי-תואר והדורים, שני אחים, בעלי תווי-פנים נפלאים ואציליים. על-פי קרינותיהם אני מגלה שהאחד מהם מקודש בעוד שהשני הוא רק דובר שנון ומוכשר. המקודש שותק ואילו אחיו מנסה בכושר ההבעה שלו לשכנע את פרעה לשחרר את בני-עמו המשועבדים לו ולהרשות להם לצאת את הארץ בהנהגת שניהם. פרעה מקשה את לבו ומסרב, הוא דורש נס. הדובר נוטל את מטהו ומשליך אותו לפני פרעה, והמטה הופך לנחש הזוחל על הארץ. פרעה קורא לחרטומיו להגיב. גם הם משליכים את מטותיהם וגם אלה הופכים לנחשים. אך הנחש הראשון בולע את כל נחשיהם של החרטומים. אני מפרשת לו את החיזיון כך: המטה הוא השכל, המהווה מכשיר רב-עוצמה, אך אם הוא מרותק לאדמה ומשמש רק למטרות חומריות, הוא הופך לנחש הזוחל על הארץ, למפתה, המסית בני-אדם לאנוכיות ולערמה. שני האחים האציליים נאבקים בזולתנות למען עמם. ערמה הופכת בידיהם לחכמה, המסכלת את כל הנימוקים האנוכיים של החרטומים מוגי-הלב”.

מתוך הספר התקדשות מאת אליזבט הייך


ומאיזה עבדות פנימית עלינו להשתחרר?

העבדות שלנו היא כל מה שכולא אותנו בתוך מרחב קטן וצר, מרחב שלא מאפשר לנו לבטא את הפוטנציאל שנמצא בנו. העבדות היא בשכנועים המגבילים שלנו (“זה בחיים לא יצליח”, “אני לא מספיק צעיר / מבוגר / עשיר / יפה”), היא בכל פעם שבכעס ובחוסר סבלנות שלנו אנחנו פוגעים באנשים הקרובים לנו או בעצמנו, היא בכל פעם שאנו שופטים (“הוא לא מבין כלום”), או מאשימים את כולם. העבדות היא בכל פעם שאנחנו גוזלים מעצמנו את החיים.

“גן העדן והגיהינום קורים בתודעה שלנו. ההבנה והיישום הנכונים של דרך היהלום הופכים את היצורים לנפלאים. הם מותירים את התפישה הדלה של ‘או זה או זה’ ברמה המותנית שאליה היא שייכת. לעומתה, ההשקפה הכבירה של ‘גם זה וגם זה’ היא שימושית, והיא מעצימה את העושר האמיתי של התודעה. כאן ההיבט של אינסופיות המרחב הופך למקור כל החופש, ואפילו הדרך המובילה להתנסות זו מלהיבה. אנו לוכדים במיומנות את החפרפרת של המודעות הרגילה, שמים לעיניה עדשות מגע, קושרים לטלפיה כנפיים, מדביקים לזנבה נוצות ושולחים אותה אל על כמו נשר. מעבר לכל מגבלה שהיא, כל דבר חיצוני ופנימי נעשה רענן וחדש”.

מתוך הספר הדברים כפי שהם מאת לאמה אולה נידהל

ואולם היציאה ממצריים היא רק הצעד הראשון שבדרך, עוד צפויים קשיים רבים לבני ישראל במדבר, ו-40 שנה הם לא מעט זמן. המדבר, אם כן, הוא המקום של הטיהור, המקום שבו אין נוחות מצד אחד ומצד שני המקום שבו נמצאים כל העת בתנועה, בשינוי. תהליך ההיטהרות הזה שבני ישראל עוברים גורם להם לרצות לא מעט פעמים לחזור למצרים למרות הכל (אל “סיר הבשר” ואל “השומים והבצלים של מצרים”). במילים אחרות, זה היה רע אבל לפחות זה היה מוכר… ואילו במדבר הם נאלצים להתמודד עם חוסר ודאות וחוסר נוחות. מה שמדריך ומכווין את בני ישראל הוא “עמוד האש” בלילה ו”עמוד הענן” ביום. שני אלו יכולים לייצג עבורנו את הזיכרון של החזון שלנו לגבי עצמנו, את המטרה הגדולה שלנו. אם הייתם יכולים לברוא את החיים שלכם בדיוק כמו שאתם רוצים, בלי שום מגבלות, איך הם היו? מעבר לכל הרכוש, הבית הגדול וכו’… נסו לחשוב על עצמכם, איך אתם הייתם? איך הייתם מרגישים? מה הייתם עושים? ומה מונע מכם את כל זה? כל אותם הדברים שמונעים מאיתנו את מה שאנחנו רוצים באמת הם העבדות שלנו, בין אם אלו הפחד, העצלנות, הגאווה, ההרגל לשקוע ברגשות שליליים או בדיכאון. כל אלה מונעים מאיתנו לחיות באמת.

“אלוהים יתעלה מעניק את רחמיו, חסדו וחמלתו לזה אשר לומד ופועל מתוך כוונה טובה, והוא מקרב אותו אליו על ידי כך שהוא מרומם אותו בדרגה. הוא שבע רצון ממנו ומוחל לו על הטעויות שביצע. כאשר אדם מרומם לדרגה זו, לבו הופך לאוקיינוס. צורתו וצבעו של האוקיינוס הזה אינם משתנים בעקבות הרשעות והייסורים המעטים שבני האדם משליכים לתוכו. נאמר: “היה כמו אוקיינוס שמראהו אינו משתנה, אבל שבו טובעים חיילי האגו האפלים שלך”, כשם שפרעה וצבאותיו טבעו בים סוף. על פני האוקיינוס הזה צפה ספינת הדת בבטחה, ורוחו של האדם המתבודד צוללת למעמקיו כדי למצוא את פנינת האמת, וכדי להעלות אל פני השטח פנינים של בינה ואלמוגים של חסד ולפרוש אותם מסביב”.

מתוך הספר סוד הסודות, מאת עבד אל-קאדר אל-ג’ילאני

וממש כך, כאשר ים סוף נחצה לשניים ואנו הולכים בשביל שנגלה לנו בעומק הים, בנתיב שנפתח בדרך אל הארץ המובטחת, אנו יכולים ללכת אל עבר, אל עבר החיים החדשים.

הוספת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *