גיאורג איבאנוביץ’ גורדייף

גאורג איבאנוביץ’ גורדייף היה מיסטיקן יווני-ארמני ומורה רוחני שמוכר בעיקר כמי שגילה את הדרך הרביעית והביא אותה אל המערב.

ביוגרפיה

גורדייף נולד למשפחה יוונית-ארמנית בסביבות שנת 1870, בעיר אלכסנדרופול שברוסיה (כיום בארמניה). על ילדותו ונעוריו ידוע במיוחד מספרו “פגישות עם אנשים מיוחדים“, היכן שגורדייף מספר על העולם שבו גדל ועל הדמויות המרכזיות שהשפיעו על חייו (ספר זה אף הופק כסרט בשנת 1979 בבימויו של פיטר ברוק). אביו של גורדייף היה מספר סיפורים ופייטן ממוצא יווני, וכילד גורדייף זכה לשמוע ממנו שלל סיפורי-עם ואגדות שתרמו מאוחר יותר לעיצובו כאדם.

כשגורדייף היה נער צעיר, משפחתו עברה להתגורר בקארס, גורדייף התקבל לקולג’ רוסי והתגלה כתלמיד מחונן למדי. גורדייף לעומת זאת לא התחבר ללימודים באקדמיה ובהשפעתו של האב בורש הוא עבר ללמוד בחינוך ביתי. מעבר ללימודי הכהונה שאליהם יועד הוא למד גם לימודי רפואה ומדעי הטבע.

בשלב מאוחר יותר בחייו הוא החליט לעזוב את לימודיו ולחפש את הידע שרצה למצוא במקום אחר. ב-19 השנים הבאות, הרבה לנסוע, בעיקר לאזור אסיה והמזרח התיכון, בחיפוש אחר הידע העתיק, אותו ידע שנשתמר לאורך שנים רבות בתרבויות עתיקות ונסתרות. בשנים אלה הוא ביקר ושהה במנזרים בלתי ידועים ובבתי מקדש ממסורות שונות וחקר את העקרונות של אותו הידע, ידע שגילויו עשוי להוביל את האדם להכיר את המציאות האובייקטיבית שבה הוא חי.

בשנת 1913 הוא חזר למוסקבה, והחל להפיץ את הרעיונות והידע שגילה במסעותיו בעולם. הוא התווה את המושג “הדרך הרביעית”, שבמרכזו נמצא האדם כישות ישנה, שאינה מודעת לעצמה ולכוחות הפועלים עליה ואינה מביאה לידי ביטוי את הפונטנציאל הגלום בה. הוא פעל בעיקר במוסקבה ובסנט פטרבורג, ולאחר המהפכה הרוסית היגר יחד עם חלק מתלמידיו לפונטבלו שבקרבת פריז. שם הוא הקים גם את ה”מכון להתפתחותו ההרמונית של האדם”. רעיונותיו ושיטותיו המיוחדים עוררו עד מהרה עניין גם בארצות הברית, והוא נסע לשם מספר פעמים והעביר הרצאות.

בשנת 1924, בעקבות תאונת דרכים ופציעה קשה שעבר, הוא החליט להתמקד בכתיבת כמה ספרים וזאת על מנת “למסור את רעיונותיו בצורה הפתוחה לכל אדם”. בשנת 1934 הוא השלים את כתיבת הספרים “סיפורי בעל זבוב לנכדו – ביקורת אובייקטיבית חסרת פניות על חיי האדם” ואת “פגישות עם אנשים מיוחדים“. הוא החל גם בכתיבת ספר שלישי בשם “החיים הם אמיתיים רק כאשר אני הנני”, אך הוא מעולם לא סיים את כתיבתו.

במשך חייו גורדייף חיבר יצירות מוזיקליות רבות בשיתוף עם תלמידו המלחין תומאס דה הרטמן.

תורתו של גורדייף – הדרך הרביעית

בבסיס תורתו של גורדייף עומדת ההכרה במצבו של האדם: האדם ישן, הוא אינו מודע לעצמו ולסביבתו, ובשנתו הוא חולם שהוא בעל כוח רצון ויכולות, בעוד שלמעשה הוא נתון בכלא צר. על פי גורדייף רוב התהליכים המתרחשים באדם, רוב פעולותיו, מחשבותיו ורגשותיו הם מכאניים, והם תוצר של השפעות חיצוניות. האדם אינו מודע למצבו ההיפנוטי ואינו יכול להימלט מעצמו מה”כלא” שבו הוא נמצא, אלא רק באמצעות הדרכתו של מורה אמיתי שמכיר את האדם.

על פי גורדייף האדם הוא מכונה המורכבת מ”מרכזים”, מרכז אינסטינקטיבי, מרכז מוטורי, מרכז רגשי ומרכז שכלי. לאדם יש גם מרכז מיני המשמש כמקור אנרגיה למכונה כולה, וכן שני מרכזים גבוהים (רגשי גבוה ושכלי גבוה) שהגישה אליהם חסומה כל עוד האדם לא הגיע לרמת ההתפתחות המתאימה.

המרכזים השונים באדם הרגיל אינם מאוזנים, והם גונבים אנרגיה זה מזה. חלק מהעבודה שמציע גורדייף היא לימוד המרכזים והשבת כל מרכז לתפקידו. במטאפורה שבה הוא משתמש הוא מספר על אחוזה שבה הגנן עובד במטבח, הטבח באורווה והעגלון בגינה, והדבר הראשון שיש לעשות הוא להחזיר כל אחד מהם לבצע את עבודתו.

השם הדרך הרביעית הוא שילוב ופיתוח של שלוש דרכים עתיקות: דרך הפאקיר (השליטה הגוף הפיזי), דרך הנזיר (השליטה ברגשות וההקדשה שלהם לאלוהים), ודרך היוגי (השליטה במחשבות ויצירת שקט מחשבתי). על פי גורדייף כל אחת מהדרכים הללו היא חלקית משום שהיא עובדת רק על היבט אחד של האדם ובכך משמרת את חוסר האיזון שבו. הדרך הרביעית עובדת בו זמנית על כל החלקים של האדם, וכן בשונה משלוש הדרכים שבהן נדרש האדם לעזוב את חייו ולגור במנזר או להתבודד במערה, בדרך הרביעית עבודת ההתפתחות נעשית בתוך החיים, 24 שעות ביממה, מבלי לשנות דבר בחיים בשלב הראשון.

מורשתו

מי שאחראי במידה רבה לשימור רעיונותיו של גורדייף והפצתם במערב הוא פטר דמיינוביץ’ אוספנסקי, שהיה תלמידו של גורדייף במשך 8 שנים ושחיבר את הספר “חיפוש אחר המופלא“, בו הוא מסכם את רעיונותיו ולימודיו של גורדייף ושל “הדרך הרביעית”.

גורדייף הלך לעולמו ב-29 לאוקטובר 1949. עבודתו של גורדייף ומחקריו הרבים המשיכו להתרחב לאחר מותו בהנחייתם של תלמידיו וממשיכי דרכו.