(מתוך אתר בריגהו-יוגה)
מאמר מרתק על פועלם של אליזבט הייך וסלווראג’אן ייסודיאן במערב, על הקשיים הרבים שעמדו בפניהם ועל האופן שבו הייעוד והגורל התערבו לטובתם כאשר היה צורך בכך.
הנסיבות הן ידידינו הטובים ביותר בשעת הצורך. לא תמיד הן מדברות אלינו במילים רכות, ולעיתים כשהן מדברות אלינו כנוגשי עבדים, ההצלפה שלהן מביאה אותנו לפעולה, ומכריחה אותנו לעשות את אותה מלאכה שכה התחמקנו ממנה. אנו כורעים תחת נטל המצבים שנכפו עלינו, ונמצאים בנקודת השבירה, כשלפתע חוש שישי מחזק אותנו ועוזר לנו לזקוף את קומתנו. כשאנו מזדקפים שנית, האזיקים שכבלו אותנו נופלים מאיתנו ואנו נוכחים לדעת שלא רק שלא נחלשנו אלא שהתחזקנו והתעצמנו. אנו מגיחים מעולם של חוויות והתנסויות הנשאר מאחורינו, ושבים לתחיה…
כשהגעתי למערב, לא היתה לי ולו גם הכוונה הקטנה ביותר ללמד יוגה. באתי ללמוד רפואה וחינוך גופני ולהשוות אותם לשיטות ההודית, שהן העתיקות ביותר בעולם, משום שהורי שעסקו בתחום הרפואי רצו שאמשיך את המסורת המשפחתית של עיסוק ברפואה. מאחר והשיטה המערבית שונה לחלוטין מהשיטה ההודית, התבקשתי לפעמים להרצות על ידיעותי ואמונותי. כשעשיתי זאת, הצגתי ברמה מסוימת, את ההנחיות של ההאתה-יוגה והראג’ה-יוגה כאמצעים הטובים ביותר לחינוך הגוף והמיינד של האדם. מדע הרפואה ההודי, האיורוודה, מנסה לטפל באדם כמכלול שלם, ומאפשר בכך לאבחן את הגורם האמיתי למחלה. רבים מחברי התחילו להתעניין ביוגה וביקשו ממני להרצות ולכתוב על הנושא. הדים של התעניינות נשמעו פעם אחרי שפורסמו מספר מאמרים, אבל התביישתי בחשיפה הפומבית הזו וחזרתי ללימודי. לגורל, מכל מקום, היו כוונות אחרות. למרות מאמצי והיסוסי, דבר לא יכול היה לעצור את מבול ההתעניינות שהגיע מכל שכבות החברה. הספר יוגה ובריאות יצא לאור בעזרתם של כמה חברים. תעתועי הגורל הפגישו עכשיו ביני לבין אחת מהפרשנים הגדולים של הוודות, אופנישדות והבהגוואד-גיטה והפילוסופיה של היוגה, אישה שהיתה בקיאה מאד גם בפילוסופיה המערבית והיוותה סמכות לגבי התנ”ך. המורה הזו היתה גב’ אליזבט הייך. ביחד פתחנו בסטודיו הגדול שלה לאומנות, את בית הספר הראשון שלנו ליוגה.
הוספת תגובה